אני יודעת, אני יודעת, לא כותבת לחודשים ואז מביאה אותה בפוסט קצר ונעלמת שוב.
אז מה??? מדי פעם אני מספיקה, רוב הזמן לא. אלה הם חיינו.
ברק כבר ב 2nd Grade , כיתה ב. בבית ספר החדש. פתאום הכל חשוב לו לעשות. גם להיות נציג של הכיתה שלו במועצת התלמידים.
היום בבוקר הוא לא רצה ללכת לבית ספר. למה? כי הוא לא עשה פוסטר שייבחרו בו לנציגמועצת התלמידים. שיכנעתי אותו לאכול מהר, זאביק ישב וכתב כל מה שהוא אמר, אני הוספתי עיצוב (תמונה מגיל 4…), שינינו כמה מילים והופ – יש פוסטר. ילד אליפות!
בת אחת יש לנו. באמת לא ברור ב-כ-ל-ל איך היא יצאה כזאת בת, עם שלושה אחים ואבא ובעיקר עם אמא שהיא הכי הכי לא "בת" שאפשר.
זה לא שאני מתאפרת באופן קבוע (הפעם האחרונה היתה בחתונה שלנו לפני – וואי, אין לי מושג לפני כמה זמן … ), זה לא שאני מתלבשת אלגנטי (הכי אלגנטי שלי זה מכנסי בד וחולצה שחורים שכבר מזמן איבדו את החיבור שלהם לאופנה כלשהי), זה לא שאני שמה לק (שוב, באותה חתונה…), זה לא שיש לי עגילים (אני באופן כללי נגד פגיעה בגוף) ובעיקר – נראה לי שבחיים לא הייתי "בת" במובן כלשהו…
אז איך נהייתה לי בת? ועוד ילדה בת 9 שהיא בת-בת-בת לכל עניין ודבר?
הילדה שלי המהממת (מותר לי, היא באמת מהממת!) היא גם חפרנית ברמות על. והיא חופרת לי כמה חודשים, בעצם שנים, שהיא רוצה עגילים והיא רוצה חדר משלה .
הרבה זמן הצלחתי לעמוד בפרץ (לפחות 4 או 5 שנים, בערך מאז שהיא למדה להתמקד בנושא אחד ולחפור בו במשך שעות). אבל כשגיל לקחה את נועם לעשות עגילים – הבנתי שאני צריכה להתחיל להתכונן באמת, ולספור את הימים לאחור.
החלטתי שנעשה את זה ביום ההולדת שלה. למה? כי אם כבר לצבור נקודות זכות, אז עד הסוף. זה לא סתם "הלכתי לעשות עגילים" זה "הלכתי לעשות עגילים עם נועם ביום ההולדת שלי!!!" – חוויה שתיזכר לכל החיים.
לא יכולה להעלות סרטים כרגע, אבל נסכם ונאמר שאחרי שעה של המתנה בתוך החנות (גם קורונה וגם מחוררת אחת גרמו לפרק זמן לא הגיוני בהמתנה) ואחרי שהבנות עברו על כל עגיל/שרשרת/תיק/ציפורניים מזוייפות/תכשיט/אביזר יופי ומצאו 6 שהן רוצות (על כל 3 מקבלים 3 חינם) ואחרי כך וכך דולרים (עם 20% הנחה) יצאה לי ילדה מחוררת לדבעי ומאושרת עד הגג!
אם נוסיף לזה שלארוחת הערב אכלו כאן ג,חנון (מאכל חגיגי ביותר!) ואורן וגיל הפתיעו בהצעה לסליפאובר באמצע השבוע (ואפילו פעמיים!!!) – אפשר בקלות להבין שזה היה אחד הימים היותר מאושרים בשנה האחרונה 🙂
יכולנו לסכם בזאת את אירועי יום ההולדת (שהרי מסיבה עם 15 חברות כבר היתה, וגם עוגה בזמן בית הספר וגם עוגה עם החברים ביום ההולדת), אבל – השנה הגדלנו לעשות. התלונה הקבועה שלה זה שאנחנו לא נותנים לילדים שלנו מתנות לימי ההולדת – כאילו ששבועות של הכנות וימי הולדת מושקעים מאוד זאת לא מתנת על… מה היא מבינה???
אז לא רק שנתנו לה מתנה אמיתית (כן, עגילי זהב וחורים באוזניים זאת מתנה!), אלא הגדלנו לעשות ויצאנו מגדרנו לעשות אותה שמחה….
עכשיו – זה לא שאני מתנגדת עקרונית לחדרים פרטיים לכל ילד, אבל :
א. כל עוד רוב הילדים רוצים להישאר ביחד – למה להפריד?
ב. אם הטינאייג'ר שלנו עוד לא ביקש להיפרד מהאחים שלו (רק ביקש מקום שקט שאפשר ללמוד בו בלי שאחרים יפריעו, אבל את כל השאר הוא עושה עם כולם) – אז למה זאת שיש לה עוד 3-4 שנים לפני שהיא טינאייג'רית רישמית צריכה להיפרד?
ג. איזה בלאגן זה עכשיו להפריד אותה מכולם! יש פה עניינים של חדרים שצריך אפשרות לסגור אותם, יש פה עניינים של חדרים שצריכים להיות פתוחים לכולם כל הזמן, יש פה מרחבים שצריך לנוע בהם, ויש פה בדרך כלל הרבה ילדים (שרק 4 מהם שלנו) שצריכים להיות כמה שיותר רחוקים ממני שאני לא אשמע את הרעש שלהם
ד. ובכלל – אני אוהבת את זה שהם ישנים במעברה. מעברה זה טוב. זה מחזק את הקשר המשפחתי. זה עוזר לילדים לא לפחד בלילה, זה חוסך במקום ובעיקר זה חוסך לאמא ואבא הרבה סיבובים בחדרים השונים לבדוק שכולם ישנים/מכוסים/עדיין בבית …
אבל, המכשפה לעתיד רצתה וחפרה וחפרה וחפרה וחפרה וחפרה עד שהבנתי שזאת לא גחמה זמנית, זה רצון אמיתי ועד שאני לא אממש אותו לא תהיה לי מנוחה אמיתית.
אז, ביקשתי מכפיר לפנות את השולחן שלו בחדר הלימודים שלו
העברתי את הדברים של זאביק לשולחן הלימודים של כפיר.
העברתי את השולחן של זאביק לחדר השינה הישן של הילדים. גם את הספה הכתומה של האורחים העברתי לשם.
ביחד עם זאביק העליתי את השולחן שהיה של ברק למשרד הישן של זאביק
העברתי את המיטה של יואב לחדר המשחקים הישן
פירקתי את המיטה של אלה מחדר הלימודים הישן של כפיר (המשרד החדש של זאביק) והעברתי אותה אחר כבוד (ועם הרבה מאמצים ) למשרד הישן של זאביק – הלא הוא החדר החדש של אלה.
העברתי את כל המזרונים שישנו בהם במעברה הישנה (חדר השינה של הילדים) לחדר המשחקים הישן (שהפך להיות חדר השינה החדש של הילדים ביחד עם חדר הלימודים של יואב)
ותוך כדי שעשיתי את כל זה, גם שטפתי רצפה, ניקיתי אבק וניקיתי פאנלים מתועפות גלגולי האבק שהצטברו עליהם. כזאת אני – עקרת בית למופת!!!
ככה זה התחיל :
הייתי שמחה להראות לכם כמה היא שמחה כשהיא נכנסה לחדר – אבל זה בסרטון וידיאו ואני לא יכולה להראות כרגע, אז תצטרכו לסמוך עלי – היא ממש ממש שמחה 🙂
בנות נולדות בקיץ, בנים נולדים בחורף. ככה זה הנכדים במשפחה שלי. אם נכנסת להריון בסתיו, כנראה שיש לכם בת, אם נכנסתם להריום באביב, כנראה שיש לכם בן.
זאת הסיבה שבין נובמבר לפברואר, השלט שכתוב עליו Ha[[y Birthday לא יורד מהקיר (גם אחר כך הוא לא יורדף אבל זה מעצלנות ושיכחה…)
חודש פברואר מסכם את ימי ההולדת של החורף. בכל שנה יום ההולדת של יואבי גורר אצלי אנחת הקלהף כי נגמרו ימי ההולדת של החורף ויש לנו 4 חודשים עד ימי ההולדת של אלה ושלי.
לוח השנה הפתיע אותנו שוב. אז מה אם חודש קודם חגגנו לברק, אז מה אם חופשת"שבוע הסקי" מתחילה, אצלנו הלוח נזכר לשים התראה בערך שבוע לפני תאריך יום ההולדת… אז מהר בדקנו עם כל החברים שאנחנו בקר קבוע איתם (בכל זאת, קורונה…), כולם יכולים ביום חמישי ב4? מעולה.
רשימת משחקים לאחר צהריים.ערב מוקדם יש לזאביק עוד מאירוע הבר מצווה של קבוצת הבר מצווה של כפיר. נלך על זה כי זה היה ממש מגניבף המבורגרים עם לחמניות סופניות, נקניקיות ועוגת ביסקוויטים ו… זהו? לא צריך עוד כלום? כלום. ממש כלום. מה זה האירועים הקלילים האלה שאנחנו מארגנים בחודשים האחרונים???
מכיוון שזה היה כל כך בקלות, הזמנו את תותו לסליפאובר בחמישי בלילה כדי שיואבי יקום בשישי בבוקר עם חיוך גדול על הפנים. הצליח לנו. היה לנו ילד מאוד מאוד מאוד שמח בבוקר.
התפללנו כל השבוע לאלוהי הגשם (או מיש אחראי שם למעלה על ארובות השמיים), אבל זה לא עבד לנו, חמישי הגיע רטוב, אפרורי ומשמח מאוד – אבל לא מתאים בכלל ליומולדת. אז מהר דחינו ליום שישי. לשמחתנו כמעט כולם יכלו להצטרף ורצנו על זה.
יום שישי הפציעף שמח וחייכני – בדיוק כמו יואבי 🙂
אז התאספות ב 4:00.
משחקים בפארק עד 6:30.
ארוחת ערב ב 7:00
עוגה ב 7:45
איסוף ב 8:00
בין לבין, עשרה בנים בגילאי העשרה המוקדמים, רצים בפארק, משחקים איקס-מיקס-דריקס קבטצתי בריצה ובתלת מימד, משחקים משחק מחניים מוזר עם מקבוק על מעמד וחישוקים שמעיפים אותם כדי לפגוע בבקבוקים, אולטימט פריזבי בחושך – כן, נראה לי שהם נהנו…
סוף היום הגיע, יואבי עם חיוך ענק על הפנים מיום הולדת שמח ממש עם החברים שלו. מה יכול להיות יותר טוב מזה?
(סרטונים יגיע בהמשך…)
ילד רביעי זה הדבר הכי זורם בעולם שיש. לא יודעת אם מבחינת הילד – אבל בטח מבחינת ההורים.
כשאני חושבת על יומולדת 4 של כפיר, שאליו התכוננתי במשך שבוע (מבחינת בישולים)
או יומולדת 9 של כפיר (או שאולי זה היה יומולדת 7 של יואב?) שהכנתי מלא דברים שקשורים למיינקראפט, כולל אוכל בצורת קוביות, ומשחקים ומשימות, ועבדתי על זה שבועות/ אני תוהה איך היה לי זמן לעשוך משהו בחיים מלבד תיכנון ואירגון מסיבות ימי הולדת לילדים שלי…
בשבוע שעבר גילינו במפתיע שחודש ינואר הגיע, ותיכף יום ההולדת של ברק. מזל שקורונה עכשיו, אז במילא אי אפשר להזמין המוני אנשים והכי בקלות לפתוח קבוצת ווטסאפ ל 7-8 אימהות שגם ככה אנחנו נפגשים איתם כל יום בערך ולעדכן שיש יום הולדת בשבת, בעוד שבוע, כולל סליפאובר למי שמעוניין. תסגרו יומנים שלא תצאו מהבית בטעות (מי בכלל יוצא מהבית בתקופה הזאת???)
ואז שכחנו מזה.
כל כך שכחנו, שהגיע יום שישי ולא עשינו כלום. לא שאלנו את ברק מה הוא רוצה במסיבה, איזו עוגה, מה הנושא של המסיבה, איזה סרט רואים…
אז שאלנו.
מה עושים? מתנפח וחדר בריחה. במקום חדר בריחה – אפשר חידות של חפש את המטמון ? אפשר!
מה אוכלים? המבורגר ונקניקיות או פיצה? המבורגר ונקניקיות (אבל עם לחמניות של אמא)
מה רואים? Mune (אבל כבר ראיתם! טוב, נחליט כשהילדים יהיו כאן)
איזו עוגה? עוגת גלידת אוריאו (מ"בסקינס רובינס" טוב? טוב!)
ואז שוב שכחנו מזה עד הערב.
כשנכנסתי להזמין את העוגה באתר של "באסקינס רובינס", גיליתי שעוגת הגלידה שלהם היא עוגה, עם מעט ציפוי של גלידה. לא בדיוק מה שברק רצה. לא נורא, נשקיע קצת. בחצות וחצי, אחרי שגמרנו לראות את הסרט עם כפיר, יואב ועידו, מצאתי את המתכון של פיית העוגיות לעוגה שהכנתי לפני שנתיים (רק החלק של האוריאו), בישלתי שמנת, חלב, ביצים ווניל ושמתי במקרר, עד הבוקר (מכונת הגלידה שזאביק קיבל כשהוא עזב את החברה הקודמת תהיה מאוד שימושית הבוקר). אבל, הייתי מודאגת שאולי זה לא יצא טוב, אז הכנתי גם כוסות גלידה שלא מצריכה מכונת גלידה (לא טעמנו עדיין, נבדוק בתור קינוח לארוחת הערב היום…)
הלכנו לישון.
קמנו בשבת ב 9:45 בבוקר. יום ההולדת מתחילה בשעה 3:30. כלום לא מוכן. אפילו לא הזמנתי מתנפח… מפה לשם, ב 10:15 מילאתי טופס הזמנה למתנפח שיגיע הביתה בשעה 1:00. אושר תוך דקה.
הכנסתי את בלילת הגלידה למכונת הגלידה וב 20 הדקות שנותרו, הוצאתי מדיח, הכנסתי מדיח ושכנעתי את ברק לטחון עוגיות אוריאו (הרבה יותר חשוב מטאבלט-טיים!). עוגיות אוריאו טחונות נכנסו למכונת הגלידה וחלק מהם גם עורבבו עם קצת חמאה והפכו להיות הבסיס של העוגה. כשהגלידה היתה מוכנה (10:45) שפכתי על הבסיס, סידרתי 12 עוגיות מסביב לעוגה ואחת באמצע ושלחתי למקרר. (במקביל, זאיב ק הכין פנקייקים לארוחת בוקר, בכל זאת יש פה כמה וכמה ילדים שצריכים לאכול….4 שלנו ועוד שניים)
אחרי ארוחת הבוקר, אני לשתי בצק ללחמניות (המיקסר מת מזה חודשיים-שלושה) וזאביק הכין דפי משימות מותאמים לילדים בכיתה א, שבהם הם היו צריכים למצוא מספרים ברחבי הרחוב שלנו, לחשב אותם ולמצוא את הקוד לפתוח את השער לחצר. 45 דקות ולכל ילד היתה חבילת משימות משל עצמו.
סיבוב פיתות וחומוס מהפלאפל סטופ, נקניקיות ולחמניות מסמארטס-אנד-פינל, כסף לשלם על המתנפח – 30 דקות. בדיוק הגיע האיש של המתנפח וצריך להגיד לו איפה למקם.
סיבוב קצר לדולר סטור, לקנות בלוני הליום ו -זהו??? אפשר לשנוצ חצי שעה!!
הילדים טיפטפו והגיעו בין 3:30-4:00 קפצו במתנפח וביקשו משהו לאכול (תפוציפס וטורטייה ציפס)
ב 4:30, זאביק הוציא אותם לסיבוב ברחוב, כולם עשו את המשימות בהתרגשות עד 5:15 בערך. נכנסו לחצר אחרי שפתרו את הקוד של המנעול, אכלו עוד קצת תפוציפס ומיד רצו להמשיך לקפוץ במתנפח.
ב 6:00 נשמעה דרישת אוכל נוספת, מיד קטפתי תפוזים מהעץ וביחד עם תפוחים אכלו חטיף בריא (ובתמורה, זאביק קיבל את תפקיד האבא הכי טוב בעולם ונתן להם חמצוצים הכי לא בריאים בעולם…)
כששאלתי אם הם רוצים לשחק במשחקים שהכנתי (יש לי רשימה מטורפת של משחקים עם כדורים, בלי כדורים,עם קופסאות שימורים וכו וכו וכו), התשובה היתה – לא (וכל השכונה שמעה את הצעקות שכנגד….)
6:30, ארוחת ערב.
7:15, סרט (בסוף הוחלט על פוקימון)
8:15 הפסקה בסרט לטובת עוגת יומולדת
9:15 סוף הסרט, הולכים לישון (מי נשאר? שניים נטשו באותו רגע, ועוד שניים אחרי כיבוי אורות, נשארו 4 כולל ברק במעברת השינה)
10:00 כל הילדים ישנים (כולל ברק שירד ב 9:50 ואמר שהוא לא מצליח להירדם) ואנחנו ראינו סרט למטה.
בין לבין, לא עשינו כלום למעט הגשת אוכל והמשימות שזאביק הכין לילדים. לא התערבנו, לא הפעלנו, לא יצרנו, לא שיכנענו. כלום. והיה להם הכי כיף בעולם. והכי חשוב, ברק היה מ-א-ו-ש-ר!
כל זה תואם את התיאוריה העדכנית שלי, שאומרת שצריך לתת לילדים לעשות כלום, פשוט כלום ואז זה יוצא מושלם. הילדים היו מקסימים וחמודים, והיה להם ממש כיף ביחד (בנים, אין את כל הדרמה של הבנות…), ובאמת לא צריך לגעת – כל נגיעה רק מקלקלת….
לסיום, הבוקר, ממש שניה לפני שארבעת הילדים התפזרו לבתיהם, ברק קיבלת הפתעת יום הולדת.
ברנדה, שהיתה המטפלת של ברק מגיל 3 חודשים עברה לסולט-לייק סיטי לפני 3 חודשים (רק 12 שעות נסיעה מכאן…). כשהיא עזבה, היה כאן בכי גדול וברנדה הבטיחה לברק שהיא תבוא לכבוד יום ההולדת שלו.
אתמו, בזמן ארוחת הערב, ברק אמר לי "Mom, Brenda promised she would come to my birthday and she didn't"
הבוקר, חמש דקות לפני ששלושת הילדים התפזרו לבתיהם, ברנדה דפקה על הדלת, הפתיעה את ברק והגיעה ליום ההולדת שלו. מטורף! היתה בבידוד עצמי, עשתה בדיקת קורונה, הגיעה לפני יומיים לקליפורניה, באה אלינו לשעתיים וחצי וטסה חזרה ליוטה.מטורף! שיחקה עם ברק ואלה, תפרה בגדים לברביות של אלה, נתנה לילדים תשומת לב ואהבה רבה וחזרה הביתה. מתנת יום הולדת שווה ונהדרת!
מזל טוב, ברקי!
אני לא מאמינה שאף פעם לא פירסמתי את המתכון של רחלה לגפילטע פיש.
זה הגפילטע הכי טעים בעולם. מכינים אותו כמו שמכינים עוגה. לא סוטים מהמתכון אפילו טיפה. מוסיפים המון המון אהבה לאוכל של פולנים וזה פשוט קורה – כמו קסם (אפילו שהקרפיון האמריקאי הרבה פחות טעים והרבה יותר כהה מהקרפיון הישראלי…)
אגב, זה לא שרחלה המציאה את המתכון או למדה אותו מסבתא שלי. ממש לא. כשסבתא שלי היתה בחיים, רחלה לא היתה בענייני בישולים למיניהם. אני רואה את אותה תבנית גם אצל החברות שלי שיש להן אימהות בשלניות – למה צריך ללמוד לבשל אם אמא שלך מבשבלת ביום שישי אוכל ואת לוקחת קופסאות לכל השבוע?
בקיצור, מרק עוף, טשולנט וגפילטע פיש, רחלה למדה להכין מהספרים האלמותיים "מהמטבח באהבה" וה"מהמטבח בהנאה" של רות סירקיס.
לא יודעת איך זה יצא לאנשים אחרים שהכינו את הדגים לאורך השנים מספרים של רות סירקיסף אבל אצל רחלה זה יוצא מוש-לם. ממש. לא מכירה מישהו שטעם פעם ולא אהב. או טעם ולא אמר" בוא'נה, זה יותר טוב משל סבתא שלי". רק רחלה אף פעם לא מרוצה… ככה אנחנו יודעים שזה מעולה – זה בא מבית פולני טוב 🙂
אני רק אגיד שאם אתם חיים בניכר (נניח בקליפורניה), קרפיונים טריים אפשר לקנות אצל הסינים ב RANCH 99 מבקשים לחתוך את הדג לחתיכות (כמו סטייק סלמון, אבל בקרפיון), שומרים את הראשים של הדג, כי זה מה שנותן טעם וג'לטין לרוטב.
את הדגים צריך לטחון פעמיים, פשוט קונים מטחנה ומחברים למיקסר KITCHEN AID שיש לכם (כי לכולם יש …). גם אם הצלחתם להשיג דגים טחונים עדיין צטרכו את המטחנה בשלב ההכנה (בארץ תמיד אפשר להשיג דגים טחונים וכאן אומרים שאפשר במולי'ס סטון, אבל אני אף פעם לא זוכרת להתקשר להזמין בזמן…)
אז הנה המתכון, ככתבו וכלשונו. אני נשבעת שמתישהו צילמתי את עצמי מכינה את הגפילטע לטובת הפוסט העתידי (שהרי הוא כאן), אבל לא מוצאת את התמונות בשום מקום ואין לי כוונה להיכנס לנבכי ה-DEEP STORAGE שזאביק קנה ומכיל את כל מאות אלפי התמונות שצברנו בשנים שאנחנו ביחד…. יום אחד אני אוסיף…
מה להכין מראש:
הוראות הכנה:
תערובת הדגים:
טוחנים ביחד
מערבבים טוב טוב ומוסיפים 3 כפות קמח מצה (אפשר גם פירורי לחם אם אתם מכינים לא לפסח)
מעמידים במקרר חצי שעה ואז בודקים אם העיסה יציבה או נוזלית. אם העיסה נוזלית מוסיפים 1/2-1 כף קמח מצה ונותנים לזה להתקרר עוד רבע שעה.
|
ציר:
מסדרים את עיגולי הבצל בתחתית של סיר רחב (משהו כמו סוטאז')
מפזרים מעליהם את הגזרים
שמים מים בגובה של 1.5-2 סנטימטרים (בערך סנטימטר מעל הגזר והבצל)
שמים סוכר, מלח ופלפל ומביאים לרתיחה.
הכנת הקציצות
שמים קערה עם מים ליד הסיר.
מרטיבים את כפות הידיים.
לוקחים מעט מהתערובת (הייתי אומרת משהו כמו כדור פינגפונג גדול או 1/3 כוס מידה. זה צריך לשבת לכם בתוך כף היד ולא לגלוש החוצה).
משטחים את התערובת ביד ויוצרים צורה אובלית בגובה של קצת פחות מסנטימטר, מיישרים את ההיקף של הקציצה עם האצבע המורה שההיקף יהיה חלק.
מניחים בעדינות בסיר מעל הגזר והבצל.
חוזרים על התהליך ומניחים בעיגול בתוך הסיר ואז במרכז.
לא מניחים דגים אחד על השני – מקסימום תכינו עוד נגלה מאוחר יותר ***
מבשלים על אש נמוכה שעה ושלוש רבעי (זאת אומרת שעה+45 דקות). אני עושה על רתיחה מאוד נמוכה ומדי פעם מנמיכה . מגבירה את האש בהתאם למצב הרתיחה בסיר.
נותנים לסיר להתקרר בערך 30-45 דקות ואז מוציאים את הדגים לצלחת או מגש. מסדרים מעל כל קציציה עיגול של גזר ואת הרוטב והבצל שנשארו, מפרידים לשני כלים נפרדים ומגישים למביני עניין בלבד!
אני אוהבת לאכול קציצה או שתיים (או 10) כשהדגים עדיין חמים, אבל באמת צריך לקרר את הדגים לפחות חצי יום לפני שאוכלים אותם.
***הערה למתקדמים: כשמניחים את הקציצות האובליות בתוך הסיר העגול, נוצרים מרווחים בין הקציצות – מעל מרווחים האלה אפשר להניח עוד קציצות (זאת אומרת שהקציצות נחה בחלקה על שתי קציצות אחרות אבל עדיין חלק ממנה נותר מעל המים). במקרה הזה, צריך לנהוג בעדינות רבה כשמוציאים את הדגים מהסיר ומסדרים על הצלחת שלא יישברו הקציצות העליונות ושלא ייהרס המראה של הקציצות התחתונות).
____________________________________________________________________
בפסח שעבר, כשכל העולם היה בסגר בגלל הקורונה, ועצב גדול נפל על כל העם היהודי שרגיל לחגוג את החג במשפחתיות רחבת היקף, החלטתי לשמח את החברים שלנו כאן והכנתי 3 או 4 נגלות של גפילטע. שמתי צלחת עם כמות קציצות כפולה ממספר יושבי הבית (פחות או יותר), הוספתי חזרת וחרוסת ושלחתי לחברים. שמחה גדולה וטעם של בית היו לכולם 🙂
אצלי נשארו 20 קציצות שרק אני שמחתי בהם מאוד מאוד (שנאמר "מי שאוכל לבד – אוכל יותר") וחיסלתי אותן בעצמי בתוך יומיים 🙂
הנה כמה תמונות שדגתי לעצמי משיחת הווטס אפ בקבוצת "המארדי גרא" בפסח שעבר:
   |
שאור זה מלחיץ. לאללה.
יש מצב שאחרי שעבדת, התפחת, לשת, התפחת, לשת, עיצבת, התפחת, חיממת, חרצת, אפית במשך 12-36 ייצא לחם פארש. וזה עוד בלי לדבר על זה שאת השאור עצמו צריך לטפח, לגדל, להאכיל, לשיר לו ולעשות לו גרעפס…
חיפשתי מתכון קליל. כזה שמערבבים ושוכחים עד זמן האפיה. לא מצאתי. אבל זה נראה לי יחסית בסדר. זה לא אומר שזה ייקח שעה וזה יהיה מוכן – לא, לא, שאור צריך את הזמן שלו. אם רוצים לאכול את הלחם מחר בערב, צריך להתחיל היום בצהריים, אבל – לפחות אין הרבה עבודה כאן. בעיקר התפחה.
במקום לקרוא את האנגלית, הנה תקציר של התקציר של הפוסט ההוא:
איך להכין מתכון לחם שאור בקלות – ניתן לחלק גרסה מרוכזת של כל השלבים לחמש פעולות בסיסיות:
מרכיבים:
1 כוס (240 גרם) starter sourdough
2 כוסות מים פושרים
750 גרם קמח
2 כפיות (12 גרם) מלח
הוראות:
0. מוציאים את הסטארטר מהמקרר. מוסיפים כוס קמח ו 3/4 כוס מים ומערבבים. נותנים לזה להגיע לטמפרטורת החדר במשך שעה – שעה וחצי.
זאת השנה הרביעית לדעתי שאנחנו חוגגים את פורים באירוע תחפושות עם החברים שלנו מקמברלנד. יש לי זיכרון עמום מלפני ארבע שנים שעשינו מפגש משפחות בפארק (בטח ליאת אירגנה…) ואני הופעתי בתחפושת של אלה יוונייה וחשפתי את הרגליים שלי לפני כל עוברי האורח שבפארק… לפני שלוש שנים נדמה לי שהיינו בחוג מצומצם אצלנו בבית: טרגנו, לחן ואספלין.
בשנה שעברה הזמנו את כל המשפחות של החברות הקרובות של אלה ואת המשפחות הקרובות של החברים של יואב וכמובן את המשפחה שלנו כאן: טרגנו, לחן ואספלין. היינו בערך 15 משפחות. כל משפחה התחפשה, הביאה משהו לאכול והכינה משלוח מנות משפחתי מראש. היה כיף להיפגש ולחגוג את החג ביחד. אם לא הולכים לבית הכנסת לקרוא את המגילה, ואם לא מצטרפים לפורימון של הצופים/JCC – לא ממש מרגישים כאן אווירת חג פורים. בכל זאת, חג התחפושות הגדול הוא באוקטובר, כדי לחפש שדים וכל מיני ממתקים ולא כדי לחגוג את זה ששוב ניסו להרוג אותנו (בואו נאכל אוזני המן…)
לאור ההצלחה של האירוע בשנה שעברה, החלטנו לעשות שוב אירוע דומה השנה. הוספנו מספר משתתפים (כמה משפחות חדשות שהגיעו השנה מישראל והצטרפו לקבוצת המכשפות מכיתה ב', כמה בנים שהצטרפו לקבוצת הבנים הקולית של כיתה ד'. מגוון ילדי קינדר וכמה חברים שזאביק ואני חפצים ביקרם ויש להם ילדים בטווח הגילאים 6-12), סה"כ משהו כמו 28 משפחות ובטוח שכחנו כמה משפחות (רחלה, תנשמי… לפחות לא התנדבתי להביא עוגה!!!)
כרמית ואופיר, גיל ואורן הצטרפו אלינו באירגון האירוע, אבל האמת היא – שלא היה ממש מה לארגן. השתמשנו באותה הודעת ווטסאפ מהשנה שעברה (בשינוי התאריכים) להזמין את האורחים, השתמשנו באותו קובץ אקסל לתת לאנשים לרשום כמה בני משפחה מגיעים, מה הם מכינים לאכול ואיזו תחנה הם מארגנים ובסך הכל לא עשינו כלום עד יום לפני האירוע.
ביום שלפני האירוע, קיבלנו מספר שאלות לגבי קיום האירוע. בכל זאת, הקורונה חוגגת פה מסביב לעולם ומעוררת סערה כלל עולמית שאפילו מלחמת עולם שלישית לא תצליח לחולל. התלבטנו בינינו לבין עצמנו האם מסיבת הקורונה הזאת שכולם משתתפים בה, צריכה למנוע מאיתנו לחגוג את החג. אני לא אביא כאן את עיקרי השיחה שלנו, אבל אני אקצר ואומר שהחלטנו לשמוח ולא להיות אחראיים (בקיצור, נקטנו ב"שיטת זאביק לחיים" 🙂 )
לפני האירוע, זאביק התחיל לארגן את החצר ב 4:30 (לאירוע שמתחיל ב 5:30, כן???), תלה כמה גרלנדות עם אורן, פתח כמה שולחנות עם כרמית ואופיר. חגית תלתה שלטים לתחנות – וזהו בערך בשלב ההכנות….
לשמחתנו, רובן המוחלט של המשפחות הגיעו למסיבה. לא שיש לי טענות למי שלא הגיע, אני לגמרי מבינה את החשש מהגעה למקומות עם הרבה אנשים בשלב הזה של מזימת הקורונה העולמית, אבל – מאוד רצינו שיבואו אנשים ושלילדים שלנו תהיה אווירת חג. נראה לי שהצליח לנו… מעבר לעובדה שפורים זה חג משמח, העובדה שכל שאר אירועי פורים בסביבה התבטלו, ושאווירת נכאים יורדת על העולם – גרמה לאירוע הזה להיות עוד יותר משמח. אני לא יכולה להגיד שזאת הייתה "נקודת השפיות היחידה בזמן האחרון", אבל בהחלט היה נעים לרגע להרגיש שהוירוס הזה לא מנצח אותנו ושיש עדיין דברים משמחים שקורים כאן.
בסיכומו של דבר, היה כיף. ממממש כיף. התחפושות היו מגניבות, התחנות היו מהממות ומגוונות, האוכל היה טעים, משלוחי המנות היו שווים ויפים באופן מיוחד והחברה היתה נהדרת. היה כיף ממש ובאפס מאמץ מצידנו…. בסוף האירוע, הגרלנו את משלוחי המנות, וכל משפחה לקחה הביתה משלוח מנות ושקית זבל 😉
כל כך אפס מאמץ היה האירוע הזה, שלקח לנו עוד רבע שעה לגמור לארגן את החצר אחרי שכולם הלכו ובזאת תם ונשלם אירוע פורים 2020. כמה קצר – ככה מושלם. מיד קבענו תאריך למסיבת פורים של 2021 🙂 🙂 :0)
התחלתי לארגן את התמונות מהאירוע וגיליתי שיש כל כך הרבה שפשוט אין לי סיכוי להעלות את הכל לכאן. במקום זה, יש כאן שתי תמונות מייצגות (או שלא) ואת כל שאר התמונות אתם יכולים לראות בלינק הזה שמוביל ל GOOGLE PHOTOS של כרמית, כדאי להציץ – הייתה אחלה מסיבה 🙂 
פוסט מ 2015….
***************************************************************************************************
אני יושבת בחדר במוקד הרפואי. הפעם עם כפיר. אני לא יכולה לזכור כמה פעמים כבר הייתי כאן. אבל הרבה. ילדים עם חום, ילדים עם פריחה, ילדה שהתייבשה , ילד שנפל אחורה ופתח את הראש (פתח קטן), תינוק שנפל מהידיים שלי על הבטון, "סתם" חום גבוה במשך כמה ימים (גם כאן קוראים לזה וירוס…), בטח יש עוד כמה התחלואים ששכחתי. יש תקופות שאנחנו לא רואים רופאים במשך חודשים ויש תקופות שאני מפחדת שמהמוקד יתקשרו לשירותי הרווחה כי אנחנו נמצאים כאן פעמיים בשבוע, כל פעם עם ילד אחר….
התחלתי לכתוב את הפוסט הזה כשהייתי במוקד בשבוע שעבר. כפיר התעורר ביום רביעי כשכל הפנים שלו אדומות מפריחה. וחלקים מסוימים בידיים וברגליים פרחו גם. ילד כלנית 🙂 .
האמת שהיתה לו פריחה קלה בפנים ביום שלישי, אבל היא עברה תוך שעתיים, אז חשבתי שהוא נגע אולי באיזה צמח או משהו שהוא אלרגי אליו. אבל כשהוא קם בבכי וכולו פורח ביום רביעי, הבנתי שמשהו כאן לא בסדר. מיד חשבתי על חצבת. אם אתם לא יודעים, אז החצבת היא מחלה ששכיחותה בעולם המודרני פחותה מאוד. כולנו קיבלנו חיסונים כנגדה (זוכרים זריקה בכתף, בבקו"ם? חצבת….), הילדים שלנו מקבלים שני חיסונים נגד חצבת לפני גיל שש. אז זה קצת מוזר לחשוב על חצבת. אבל, לקראת סוף דצמבר, התגלו משהו כמו 50 מקרי חצבת ברחבי קליפורניה. מסתבר שהמכנה המשותף לכולם היה ביקור בדיסנילנד בחופשת חג המולד. מאז, יש פה מגיפת חצבת. כולם בלחץ מזה. התגלו כמה מקרים אפילו במחוז שלנו. ממה ששמעתי ברדיו, גם אם אתה מחוסן בשני חיסונים עדיין יש איזו עשירית אחוז שתידבק. ואם אתה לא מחוסן, אז כמובן הסיכוי שלך לחלות הרבה יותר גבוה, ואז אתה כמובן מסכן את שאר האוכלוסייה הרבה יותר (למה שלא תהיה מחוסן, נניח, כי ההורים שלך נגד חיסונים, אבל בעצם סומכים על זה ששאר האוכלוסייה מתחסנת ולכן הסיכוי שלך לחלות במחלה קטן, פשוט כי היא לא נפוצה יותר באוכלוסיה).
בקיצור, (אחרי ההרצאה על התפשטות מחלות אפידמיולוגיות שנתתי כאן), מיד חשבתי על חזרת. ואז אמרתי לעצמי, אם לא חזרת, אז זה כנראה poison oak. במהלך סופהשבוע כפיר היה בשני ימי טיול בטבע. סביר להניח שלפחות באחד מהם הוא נחשף לצמח הרעיל הזה. התרגום לעברית הוא "אלון רעלני" אבל לא נראה לי שיש כזה בישראל. זה צמח שהעלים שלו דמויי אלון, והוא יכול להופיע בצורת שיח, שרך, דמוי גפן ועוד. צמח חמקמק. אם נוגעים בו הוא עלול לגרום לפריחה ועוד כל מיני תחלואים (תקראו בויקיפדיה).
כשהרופא נכנס לחדר, הוא העיף בו מבט אחד ואמר "ממה את מודאגת" (אפילו בלי סימני שאלה)
אני לא. `קה שרה, שרה, ואט וויל בי, וויל בי`
"כי אם את מודאגת שזה חזרת, אז זה לא"
סבבה. אמרתי שאני לך שלא מודאגת.
"הייתם ביער בימים האחרונים?"
כן. סיפרתי למעלה, לא קראת ?
" אז זה poison oak, יש לזה את כל הסימנים"
באמת? ואת כל זה איבחנת מזה שהסתכלת עליו ממרחק מטר?
"תני לו סירופ נגד אלרגיה, ומשחה לפריחה, אחרת יישארו לו צלקות,. תוך שבוע הכל יעבור "
זהו? בשביל זה בזבזתי את הביקור הקבוע אצלכם???
חמישה ימים אחרי, הפריחה בפנים ירדה משמעותית, אבל פתאום כך הגב שלו במצב לא משהו. אז שוב באנו. ושוב יושבים בתור. ככה זה, ילדים זה שמחה…
**********************************************************************************************
פברואר 2020, 5 שנים עברו מאז שכתבתי את הפוסט הזה. שום דבר לא השתנה. חודשים עוברים בלי ביקור אחד אצל הרופא ואז בתוך שבוע 3 ילדים ומבוגר אחד נהיים חולים במחלות שונות והאוטו כבר נוסע אוטומטית למרכז הרפואי הקרוב למקום מגורינו….
לפני שלוש שנים בדיוק, כתבתי את הפוסט הזה. לא יודעת מה עיכב את הפירסום שלו אז ואם תיכננתי לכתוב לו המשך – אבל, חבל לבזבז פוסט כזה… רמז לכל מי שזמנו בידו ומעוניין לשמח 4 ילדים….
***************************************************************************************************
אחת לכמה חודשים מגיעים אלינו אורחים מישראל. יש תקופות שקטות ויש תקופות מאוד עמוסות. אנחנו משתדלים לכוון את האורחים שלנו להגיע בחופשות של הילדים – כי בינינו, האורחים שלנו לא באמת באים מתגעגעים אלי ואל זאביק….
ביום שישי שעבר סבתא עירית הגיעה. בגדול, הישר מה"שבעה" אלינו. לא יודעת למה היא ציפתה – אבל מערכת חורפית וגשומה נמצאת באזורנו עכשיו ומדברת כל רצון שלי לצאת מהבית…
ביום שישי ב 5:30 בבוקר זאביק העמיס 4 ילדים ונסע לשדה התעופה. לדעתי (לא שאלתי, אבל זה מה שאני עשיתי עם רחלה) הוא והילדים נשארו באוטו וחגו סביב שדה התעופה 7 פעמים (עד שנפלו החומות) ובסוף עירית יצאה אליהם.
הילדים מאושרים מהביקור. לא תמיד רואים עליהם, אבל מי שמכיר אותם יודע שזה נכון.
ברק נשאר בבית ביום שישי ולא הלך לגן, כי הוא רצה להישאר עם סבתא עירית. אתמול, כשהגענו להביא באגטים, דיברנו מי יאכל ארוחת ערב והוא אמר "אה, סבתא עירית – `ני אוהב אותה"
אתמול, בצורה מוזרה ומפתיעה נשארנו בבית 3 מבוגרים וילדון אחד חמוד. אלה הלכה לישון אצל עומריקי, יואב הלך לתותו וכפיר הלך לעופר ולירון (ושב אחרי 24 שעות).
מיד קבענו לצאת לסרט. נכנסתי עם ברק למיטה וישנתי איזה חצי שעה. מזל – אחרת הייתי נרדמת בסרט, וחבל – היה סרט מעולה (hidden figures). ברק עשה סליפאובר במיטה שלנו עד שחזרנו. אושר גדול 🙂
And the one that was there before - do you remember?
So that's what we look like today ...
But I must say, with all due respect to all the pictures from our past and to all our talented photographers over the years, that there is no doubt at all that this is the best picture we have had in recent years. At the end of the last Walkathon (October 2019), the insanely talented Beatriz snapped us of this awesome picture of us.... If we were responsible people and would still be sending yearly calendars to our friends, this would have been this year's picture.