לא יאומן – יש לנו ילד בן 4. לא הספקתי אפילו לכתוב את סיפור הלידה שלו במחברת שקרן נתנה לי (שלא לומר, לא כתבתי מילה במחברת…) וכבר הוא בן 4. להתעלף.
כפיר חיכה ליום הולדת 4 שלו, מרגע שלתומר (מה"חבורה" שבגן) היתה יומולדת 4. בעיקר הוא חיכה למתנות שלו והיה מוטרד מזה שכל המשפחות שלנו בישראל ואיך הם ידעו מה לקנות לו מתנה ואיך המתנות יגיעו אליו ("אמא, איך השליח נוסע על האופנוע כל הדרך מישראל לארצות הברית?")
כבר סיפרתי שאימרי הוא החבר הכי טוב של כפיר בגן (ומבחינת יואב – הוא גם החבר הכי טוב שלו. הוא מסתובב בבית וצועק "מיח, מיח" בחית גרונית בכל פעם שאימרי אמור להגיע אלינו או שאנחנו אמורים ללכת אליו). הם נפגשים לפחות פעם אחת בשבוע, לרוב יותר, ומשחקים ביחד כאילו הם מכירים מהתינוקיה לפחות… ברצף החברים "הכי טובים" שכפיר מציין הוא שלישי רק ל"עומר חבר שלנו" ול"יוקי קרום" (אני מצטערת, אבל מעמדם של רזי, יואב ינאי, פלג וכל השאר התדרדר קלות…)
אז כשמירב וחיליק הציעו לנו לנסוע לג'יימסטאון ליומיים – מיד הסכמנו.
נו, אז אני אמורה לסדר השבוע את הבית. נו, אז אין לי חשק. והפוסט הזה מחכה כבר שבועיים או שלושה להיכתב (בניגוד לפוסט על הטיול עם משפחת הרשקוביץ שמחככה כבר חודש וחצי). אז נכתוב..
חג ההלאווין תפס אותי לא מוכנה. טוב, זה לא מפתיע, הכל תופס אותי לא מוכנה. אני איטית קצת מאז שהגענו לכאן…. אבל כפיר ויואב צעקו "פפקין" בכל פעם שעברנו ליד בית שהיתה לו בכניסה דלעת כך חיננית, ובגן של כפיר עשו פעילות עם דלעות (הדביקו עליהן מדבקות ושלחו אותן הביתה עם ההורים) שלא היתה לנו ברירה – וקנינו פפקין. גדולות. אחת לכל ילד (ברור, לא???)
בקטנה – אנחנו חזק בענייני סרטי טבע היום… זאביק בתור מפעיל ביתי:
ולפעמים לא חייבים מפעיל, אפשר גם לבד (או ביחד):
שקטים הילדים שלנו… פשוט אי אפשר להבחין שהם בסביבה… 🙂
כבר שכחתי (או שאף פעם לא באמת ידעתי) כמה זה כיף לנסוע באוטו גדול וגבוה. כבר שכחתי כמה זה כיף לשמוע את הגלגלים מתגלגלים במהירות ואת המנוע נוהם בנהמה גרונית ועמוקה כשמניחים את הרגל על הגז. שכחתי כמה זה כיף שיש מרחב תמרון באוטו. שכחתי כמה זה כיף ג'יפ (אפילו שהוא לא 4X4 ולכן לא באמת יכול לרדת לשטח – אבל בינינו, מי צריך שטח פה בעיירות הפרברים של עמק הסיליקון כשיש את כל החנויות שאפשר לקנות בהן המון דברים ולמלא את הבגאז' הענקי של האוטו???)
כשהיה לנו רק אוטו שכור אחד (בחודש הראשון פה) היינו מבלים המון זמן בנסיעות ממקום למקום. בבוקר לעבודה של זאביק, משם לגן של יואב ורק אז לגן של כפיר. בצהריים הייתי לוקחת את פפיר מהגן, אחר כך את יואב ובערב את זאביק. יצא שבכל יום כפיר היה באוטו מעל שעתיים שאותם ניצלנו לסיפורי חרגול התרנגול ("אמא, סיפור מהלב!!!"), למשחקים ולתחילת תרגול בשפה האנגלית.
ככה יצא שלמדנו את כל הצבעים, פירות, ירקות וכמובן את המספרים.
יואב התחיל לחבר משפטים:
"אמא תיק פיי" – אמא התיק נפל (שזאת דרך אחרת לומר: אמא זרקתי את התיק לרצפה – עכשיו תרימי אותו)
"אמא קום קומי ני" – אמא קומי קומי אני (שזאת דרך אחרת לומר: אמא עכשיו אני יושב על הכורסא הכחולה – קומי מפה כבר)
"אמא עוד קקר" – אמא עוד קרקר (המאכל הלאומי באוטו שלנו)
"פַקְקִין פִיר" – הפמפקין של כפיר (עוד שבוע חוגגים פה את ההלאווין)
בנוסף, יואב מביא כל מיני דברים חדשים מהגן, למשל, כשמחליפים לו חיתול, הוא צורח בהתרגשות:
"לא באאאאאאאאא לי"
"למה לא בא לך להחליף חיתול?"
"ככה!" (מגיע לי ששאלתי שאלה כל כך טיפשית… :-))
יש אנשים רציניים בעולם, אנחנו לא.
יש אנשים שמגיעים לארצות הברית, גרים חודש בדיור הזמני שסיפקה להם החברה, ואז שוכרים בית ברגע האחרון (ולא מרוצים ממנו), גרים בבית כמעט חודש ולא קונים סלון ופינת אוכל, ומזרונים לישון עליהם, משנים את הדיעה לגבי איזה רכב לקנות אלף פעמים, לא מצליחים לפרוק ארגזים ולסדר את הבית, מעכבים להם את ה Social Security Number (ת.ז. אמריקאית) לפחות לתקופה של חודשיים (מה שאומר שאי אפשר לעשות ביטוח רפואי או רישון נהיגה אמריקאי) וכל החיים שלהם ב- SLOW MOTION…
זה אנחנו.
שני פוסטים ביום אחד, ושניהם באמת נכתבו היום!!!!
סוכות הוא חג האושפיזין, נהוג ומקובל מאוד להזמין אורחים לסוכה, ואצלנו בכפר מונש בדרך כלל היו אורחים כל יום בשבוע החג. כאן היה לנו ערב אחד שבו הזמנו את עדי (בת דודה) נחום (דוד) ומרג'ורי (החברה של הדוד). אבל מלבד זה לא היו לנו אורחים. אז החלטנו להזמין את השכנים – את כל יושבי ארבעת הבתים הראשונים ברחוב (שרון – אל דאגה, אנחנו לא מתחברים ולא נהיים חברים של אף אחד פה – רק שכונת "הקורא" בכפר מונש נחשבת ממש עבורנו :-))
יואב מדבר המון מילים כבר המון זמן.
אבל עד שהוא נכנס לגן סמדר לא חשבתי שלא מבינים אותו. מסתבר שהוא
לא ממש מדבר איתם וגם כשהוא מדבר לא בהכרח מבינים (בכל זאת, קשקשן רציני אבל מחסיר
אותיות ומשנה קצת)…
המילים הכי חשובות בימים אלה הן: סַיְיְ (סל) גוֹיְ (גול), תֶה (שיכול לשמש להמון משמעויות: עץ, סנאי, את זה…)