פסח הוא תקופה קשה כאן, בעיקר מבחינת אוכל. בישראל, יש בפסח המון תחליפים לדברים שאנחנו רגילים לאכול. כאן, גם בזמנים רגילים, יש פחות מגוון (כשר), ובטח הרבה פחות אופציות כשרות לפסח.
לכן, החלטנו לפנק את עצמנו ואת הילדים, במילקי לקינוח באחת מארוחות הערב (8$ ל-4 יחידות. איפה המחאה החברתית שצריך אותה ??). נעמה ואני מעריצי מילקי מושבעים, כפיר טעם מילקי פעם או פעמיים, ויואב מעולם לא אכל מילקי.
כמו כל עדת מעריצי המילקי, נעמה ואני חלוקים בדעה מה הדרך הנכונה לאכול את המילקי. נעמה (רחמנא ליצלן) אוכלת קודם מהקצפת, אחר כך את השוקולד. אני, כמו כל בן תרבות, מערבב את המילקי וזולל אותו בהנאה.
בעוד נעמה ואני מתענגים על המילקי, כל אחד ותרבותו שלו, נשמע קולו (התרבותי, יש לציין) של כפיר:
"אמא, אפשר לבברב את המילקי ?" (הטעות במקור).
ובעוד נעמה מזועזעת עד עמקי נשמתה, ופניה מוצפות בהבעה של "איפה טעיתי? מה עשיתי לא נכון? איך גדל לי כזה ילד בביתי שלי", מייד נשמע קולו של יואב:
"אמא, אפשר גם לבברב את המילקי ?" (שוב, חיקוי הטעות במקור).
וכל שנותר לי הוא להתרווח בכיסאי, להתענג ביתר שאת על המילקי שלי ולמלמל "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים :-)"