זאביק טס לישראל. מסיבות משפחתיות. חשבנו על זה והחלטנו שהוא צריך לנסוע. אז הוא נסע.
אין לי בעיה עם זה בכלל. בכלל אין לי בעיה עם זה. אני לא נוטרת. לא זוכרת ולא צוברת לו נקודות שליליות על זה. זאת לא נסיעת עבודה שאז אפשר לשחק לו על המצפון על זה שהוא נסע.
זאת נסיעה אישית, חשובה, שהסכמנו עליה ביחד – אז אי אפשר לסחוט אותו רגשית על זה…
הכל נכון, אבל אני נשארתי לבד עם שלושה ילדים. שני בנים מלאי מרץ ובעלי יכולות עודפות לריב כל שניה ולחלק אחד לשני צאפחות ומכות; ותינוקת, אומנם מאלפת ומעלפת, אבל בכל זאת תינוקת בעלת צרכים שלא תמיד מתואמים עם הצרכים של האחים שלה.
