ראש השנה תשע"ד בסימן "שובם של הג'דיי"

ראש השנה תשע"ד – ראש השנה השלישי שלנו בעמק הסיליקון.
השנה חגגנו אצל אפרת ויניב עם גלעד ודפני.
אין מה להגיד – היה נעים ומאוד מאוד מאוד טעים….

(כשאפרת תשלח לנו את התמונות מערב החג, נצרף אותן לכאן בשמחה רבה… רמז, רמז….)

****************************************************************************************************

אבל בלי להמעיט מערכו של ערב ראש השנה, האטרקציה של החג היתה ההחלטה המאוד מאוד מאוד נבונה לבלות את החג בחופשה משפחתית בדיסנילנד ולגולנד.

היה מ-א-מ-ם ! ! !

את הפוסט(ים) המלא תקבלו בהמשך (לא מתחייבת על רביעי, אבל כן על חמישי…), אבל בינתיים, שימו לב לעתיד לבוא:


Download Video

ואת העתיד לבוא הבא:


Download Video

דארת ויידר והאימפריה – הישמרו !!!!

 

הקרב על המילקי (ועוגת ביסקווטים על הדרך)

באשכול התגובות לאחד הפוסטים הקודמים התכתבתי עם נעמה הראשונה, והיא אמרה לי שהיא הכינה מילקי. כשקראתי את התגובה שלה בדיוק הגיעה הודעה מחברה שהיא מזמינה אותנו לארוחת בוקר לכבוד היומולדת שלה וכל אחת מוזמנת להכין משהו. זה לא כל כך קשה להבין שמיד התחברו לי שני הדברים ביחד….. (לא, רחלה –  אי אפשר היה להביא בייגלה…)

להמשיך לקרוא

כשאוהבים, זה קורה…

למי שמכיר את תוכנית החומש (בית, ילדים, הבטחה כלכלית, יציאה לפנסיה כשזאביק יהיה בן 40 וכו' – אז שתדעו שאנחנו לגמרי בדרך הנכונה…

 

מה שיוצא אני מרוצה...

 

ולמי שלא מכיר את התוכנית – נו, מה זה באמת משנה? העיקר שאנחנו בדרך הנכונה לאנשהו  🙂

 

 

בוקר טוב לכולם, כמה אורחים באולם…

כמה זמן לא כתבתי…. כמה הרבה עשינו… כמה טיסות עברנו… באיזה חלקי עולם נידחים היינו… איך חזרנו…..

עברו חודשיים לדעתי מאז הפוסט האחרון שנכתב בשרעפי הג'ט לג. השבועיים הראשונים אחרי שנחתנו בישראל היו הלומי שינה. בהתחלה כל הילדים היו בג'ט לג, אחר כך רק חלק, ובסוף – רק אני שיחקתי בטלפון, בין שלוש לחמש לפנות בוקר…

להמשיך לקרוא

Hiking Yosemite

הטיול לפני שבועיים רק פתח לי את התאבון, ומכיוון שה-4 ביולי התגשר לסופ"ש ארוך מאוד של חמישי-שישי-שבת-ראשון, נסעתי שוב ליוסמיטי.

הזמנתי אתר קמפינג, זרקתי מזרון-פוך-כרית להונדה (שנאמר בפסוקים – "ועשית לך RV, וחנית בו יומם וליל"), ארזתי את כל הציוד טיולים שלי, הוספתי קצת אוכל, הורדתי קצת כי זה היה כבד מידי, ונסעתי ליוסמיטי ביום רביעי בלילה, כדי להיות במשרד של אישורי הטיולים על הבוקר ביום חמישי. את אישורים מתחילים לחלק בשעה 11 בבוקר, עבור היום שאחרי.
שעה 8:05 בבוקר, כבר היו בערך 25 אנשים בתור. הצטרפתי לתור, הוצאתי את הפק"ל קפה, והעברתי את הזמן. ועדיין, קיבלתי אישור לישון בשטח שישי-שבת-ראשון, במסלול שרציתי.

טיילתי קצת בחמישי, סידורים וארגונים אחרונים (שכללו את העובדה שבבוקר שישי, המצבר של הרכב מת – דרך מצויינת להתחיל את הטיול), ולמרות הכל, בתשע כבר הייתי בתחילת המסלול 🙂

שלושה ימים, שני לילות, 55 ק"מ, 16-17 ק"ג תיק על הגב.
עליות, ירידות, הליכה, נופים מדהימים, טבילה באגמים.
סיימתי עם חיוך, הרבה תמונות, והמון טעם של עוד

להמשיך לקרוא

יוסמיטי – אבל מהצד

אנחנו מאוד אוהבים את הפארק הלאומי יוסמיטי (Yosemite National Park). לטעמי, אחד המקומות המדהימים בעולם, ולמזלנו, הוא במרחק 4 שעות נסיעה. פה זה נחשב ממש קרוב. היינו שם כבר כמה פעמים (וכן, אני יודע שאנחנו חייבים איזה שלושה, ארבעה, חמשת אלפים פוסטים על יוסימיטי. הם ימשיכו לחכות), וכל פעם יצאנו מוקסמים מחדש.

ברגע שנעמה החלטנו שהיא והילדים נוסעים ל-8 שבועות לישראל בקיץ, ואני מצטרף 4 שבועות אחרי (היינו רציניים הפעם, הזמנו כרטיסים כבר בנובמבר!!!), היה ברור לי שאחד הדברים שאני עושה זה טיול ברגל ביוסמיטי (או באנגלית – hiking Yosemite).

הודעתי לתמר שאלי מוחרם לסופ"ש. תמר הודיעה לי שזה "יעלה" לי בשני ערבי בייביסיטר. לחצנו ידיים, ואלי ואני ניגשנו להתחיל לתכנן.

להמשיך לקרוא

החיים שלי בג'ט לג…

נחתנו בשישי אחר הצהריים בארץ הקודש, אחרי טיסה ככה-ככה מסן פרנסיסקו לניו-יורק, מעבר קטסטרופה בניו יורק (מסקנות: 1. לא לטוס עם AMERICAN AIRLINES, 2. לא לטוס דרך JFK), וטיסה נוחה יחסית לישראל (אך חסרת שינה עבורי).

מאז, החיים שלי הפוכים, ערה בלילות, ישנה בימים…. אלה מתעוררת בסביבות חצות, ערה ארבע שעות ונרדמת, הבנים מתעוררים מתישהו בין הזמן שהיא מתעוררת לזמן שהיא נרדמת וערים עד הבוקר…..
למזלי, אורנה, רועיקי, נועם, ענבר ורחלה כאן למלא את שעות היום ואני יכולה לנסות להשלים שעות באמצע….

אלה מוכנה ללכת לשחות, אז מה אם השעה שלוש וחצי בבוקר???

בינתיים אני במצב סריחות, נרדמת בכל מקום בכל מצב, אז תצטרכו לחכות עוד כמה ימים כדי שאני אהיה תקשורתית יותר ואענה לכל שיחות הטלפון / סמסים / מיילים שלכם.. אל דאגה – אנחנו כאן לחודשיים 🙂

רועיקי תפס אותי בתנוחת אפיצות על הרצפה שמתאימה לגולנצ'יקים צעירים ולא לאימהות מבוגרות....

כיף לי…

אני לא מתרגשת מימי הולדת – של עצמי.
בדרך כלל, איכשהו הם עוברים ככה די לידי.
וגם השנה, זה יכול היה לעבור ככה – אבל בכל זאת, מספר עגול כזה…

אז רציתי לארח הערב פוקר, כדי לחגוג את יום ההולדת – אבל הילה אמרה שברק איננו,אז היא חייבת.
אז אמרתי שאני אזמין מחר לבראנצ' – אבל הילה אמרה שהיא עסוקה.
אז אמרתי שאני אביא עוגה לפוקר – אבל הילה אמרה שדנה מביאה.

וכל השבוע הסתובבתי ואמרתי שהיא ממש מבאסת ולא מבינה עניין.
והתלוננתי לשרון ואמרתי לעצמי שלפחות ארוחת הערב שהלכנו אתמול ביחד, היתה מאורע מאוד משמח לכבוד היומולדת (היה ט-ע-י-ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!)

בסוף התברר שהילה אירגנה לי מסיבת הפתעה בפוקר – וכל החברות שלי (כמעט) היו אצלה בבית (גם אלה שלא משחקות פוקר), וחיכו לי (כי הגעתי באיחור לא אופנתי בגלל מסיבת הסיום של כפיר), והיו פרחים ובלונים, ועוגה, ונרות וברכה מקסימה שהילה כתבה (ומתנה….) ושתינו יין, קישקשנו ודיברנו (ושיחקנו פוקר…) – עד שתיים לפנות בוקר. והיה לי כיף…. איזה כיף לי שיש לי חברה כזאת וחברות כאלה…

ואז באתי הביתה – ובסלון (המסודר) חיכתה לי ערימת בלונים מבעלי האוהב (ומשתף הפעולה עם הבנות) – וואו, יש לי יומולדת אמיתית!!! איזה כיף לי!!!