בגן רונית עושים פעם בשנה ניקיון רציני. במפתיע זה קורה יום אחד לפני שעושים סדר פסח בגן.
הילדים מתרגשים חבל על הזמן. אלה סיפרה לי בהתרגשות גדולה ש"היום מנקים את הגן" – בובה, את מוזמנת לנקות את הבית שלנו כל יום
מכבסת. תולה.
להגיב
זהו, נגמר
אני כבר רוצה הביתה. אני מחכה לבורדינג וכבר רוצה להיות בעוד 6 שעות מעכשיו, ב SFO, מחכה לזאביק וברק שיבואו לאסוף אותי.
לא שלא היה לי כיף, היה לי כיף.היה מעולה. מדהים. בלי סייגים. פשוט חופש אמיתי. בלי להתעצבן ממשהו או ממישהו. בלי להרגיש שמשהו לא דופק. בלי להיכנס ללחץ שלא נספיק משהו.
היה לי כיף. הלכנו (המון, המון, ה מ ו ן), קישקקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), אכלנו (טעים, כמה פשוט ככה טעים), קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), ראינו, קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), רכשנו (לא מספיק. באמת. לא מספיק) , קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), אמרתי שקישקשנו?
חיכינו 3 שנים לחופשה הזאת, שרון ואני. ההמתנה השתלמה. היה מעולה. לא חושבת שיכולתי לבחור שותפה טובה יותר לחופשה הזאת (אני מקווה שגם שרון חושבת עלי אותו דבר, אבל… אני פולניה, אז אין לדעת…). רצינו – עשינו, לא רצינו – לא עשינו. בלי פרצופים או פולניות, ככה. מעולה לי.
שרון סיפרה לי המון, זה היה טוב בשבילי לשמוע סיפורים מחוץ לבועה שלי. יש חיים אמיתיים מחוץ לעולם הבייסבול.
הייתי צריכה את החופש הזה. עם שרון. בדיוק מי ומה שהתאים לי. אני מקווה שמילאתי את כל המצברים.
היה לי כיף והייתי נשארת בשמחה עוד יומיים-שלושה. אולי יותר. אבל עכשיו, פה בשדה התעופה, כל מה שבא לי זה כבר להיות בצד השני של היבשת ולהתחבק.
שרון, זה הזמן להתחיל לתכנן את החופש הבא
הבלתי יאומן
אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהייתי בחופשה של שבוע.
לבד.
בלי זאביק.
ובמיוחד בלי ילדים.
מתי הלכתי בשדה התעופה בקלילות עם תיק פיצפון, בלי חיתולים, מגבונים, בגדים להחלפה, ערימות של אוכל, משחקים, דברים ליצירה, מים, סימילאק ו….
מתי לא תיכננתי כלום, חוץ מאשר להיות עם חברה, ללכת לאן שרוצים, לעצור, לקנות, להסתובב, לראות, לנסות, לאכול, לנוח, לישון, לישון, לישון , לישון …
מתי יכולתי במשך שבוע שלם לנהל שיחה ללאהפרעה, לא בטוחה שהמוח שלי מסוגל להתמודד עם זה כבר…
כמה טוב ששרון לא התייאשה, למרות המתנה של 3 שנים… איזה כיף שזאביק פירגן…. איזה כיף שלא ויתרתי לי…
אני על המטוס, לניו יורק, לשבוע, אני ממש לא מאמינה…
ככה. סתם.
אמצע הלילה. זאביק ביוטה גולש עם חברים. מחר בבוקר חוזרים לבית ספר אחרי שבוע של "חופשת סקי" (שבה הילדים לא גלשו אפילו שנייה, למרות שבכל שבוע רגיל הם גושלים פעמיים בשבוע, אלופים!)
שלושה ילדים ישנים על מזרונים בחדר שלהם. זה לא שהמיטות שלהם לא טובות, אבל "באופן חד פעמי" הרשתי למרות שמחר יש בית ספר. הם שמחו – ואני, מה עוד יש לי חוץ מאשר לעשות אותם שמחים?
ביליתי את כל הערב מול הטלויזיה, זאביק 8 פרקים מאחור, ועכשיו במקום ללכת לישון, אני מסדרת את הבית וחושבת, כמו שיוצא לי הרבה פעמים כשאני ערה בשעות האלה, ולא משנה מאיזה צד של הלילה הגעתי לכאן.
באנו לכאן לפני ארבע וחצי שנים כמעט. לא עבר יום שלא רציתי לעלות על מטוס ולחזור הביתה. לא משנה כמה שנים עוד נהיה כאן – הבית תמיד יהיה שם.
הסכמנו על שנה, עברנו לשנתיים, נכנעתי לארבע ועכשיו בהחלטה מושכלת לפחות עוד 3 שנים לפנינו.
באנו כדי שלזאביק תהיה הזדמנות להתנסות בדברים חדשים, אחרים, המשכנו מחוסר ברירה ועכשיו אנחנו מסתכלים קדימה בגלל העתיד של הילדים שלנו.
למרות שזה אולי נראה ככה, זה לא פוסט של התנצלות. להיפך. אחרי הרבה ימים אני מבינה עכשיו שזה הדבר שנכון בשבילנו לעשות עכשיו. לא בשביל זאביק או בשבילי, אלא בשבילנו כמשפחה. הראש תמיד ידע את זה, אבל הלב מפנים את זה רק עכשיו.
לילדים שלנו תהיה הזדמנות לבחור איפה להיות. כאן או שם. במקום של הראש או במקום של הלב. בלי להיות תלויים באף אחד אחר. אני חושבת שאני יודעת מה הם יבחרו – אבל היום שבו הם יחליטו בשביל עצמם עוד רחוק ממני שנות אור (וגורם לי לחרדות קיומיות קשות כל הזמן…)
האם אלו היו ההחלטות הנכונות לעשות לפני 4.5 שנים או לפני שנתיים – אני לא יודעת. אני יודעת שהגיע הזמן לשים את המחשבות על הנתיבים החלופיים שיכולנו לבחור בחיים שלנו ולהסתכל קדימה על הנתיב שכן בחרנו.
מישהו פעם אמר לי שברגע שאתה מציב את הרגל שלך על המטוס שלוקח אותך לרילוקיישן – אתה מתחיל לחיות חיים כפולים: כשאתה כאן – אתה רוצה להיות שם, כשאתה שם – אתה רוצה להיות כאן. זה נכון, לגמרי. חשבתי את זה כל הזמן. אבל עכשיו, כשאני כאן – אני חיה כאן, וכשאני שם – אני חיה שם. וזהו. ככה מתחילים.
היום הראשון בגן רונית -TAKE 3
אחרי שכפיר ויואב התחילו ללמוד בשבוע שעבר, הגיע תורה של אלה ללכת במשך היום למקום שאיננו הבית שלנו…
אני כבר ממש לא זוכרת אם כתבתי שהיא נכנסה לגן גיתי כשהיא היתה בת שנה ורבע והיתה שם שנה שלמה (מאוד מוצלחת), אבל בסופה של השנה ההיא החלטתי להוציא אותה מהגן ולהשאיר אותה איתי ועם ברק בבית למשך שנה.
על פניו ההחלטה נראתה מצויינת, מה יכול להיות רע לילדה עם אמא שלה בבית? שני ילדים, אמא אחת (לפעמים אמא ומטפלת או רק מטפלת), יחס אישי, חם ואוהב….
בפועל – אני לא יכולה להגיד שזאת היתה טעות בכל המובנים, אבל אני חושבת ש-אלה היתה נשכרת יותר אם היא היתה הולכת לגן בשנה הזאת, ולו בגלל העובדה שהיא ילדה כל כך חברותית וכל כך צריכה חברת ילדים בגילה (או גדולים ממנה) . זה לא שלא נפגשנו עם ילדים אחרים, אבל היא ממש צריכה להיות עם ילדים אחרים על בסיס יומיומי (שלא לומר על בסיס שעתי…).
יואביקו מהממיקו הולך לבית ספר
אני לא יודעת איך אצלכם, אבל כשאני יודעת מה עומד לקרות (ואם אפשר לפרוט לפרטי פרטים), אני כל כך הרבה יותר רגועה ויכולה להינות ממה שקורה, מאשר אם אני מגלה דברים תוך כדי שהם קורים.
היום היה היום הראשון של יואבי בקינדר. למי שלא יודע או לא קרא את הפוסט על היום הראשון של כפיר ב KINDERGARTEN אז אני מציעה לקרוא אותו כדי להתעדכן בתהליך הכללי :-). אני מודה שאפילו אני שכחתי אז נכנסתי עכשיו לקרוא וראיתי כמה קטנים וחמודים היו כפיר יואב ואלה לפני שנתיים בדיוק. אני מתעלפת 🙂
למה את צוחקת? (או הטשולנט הכי טוב בעולם!)
הרבה זמן חיכיתי כדי לכתוב את הפוסט הזה, ולא הסתדר.
יש דברים שאני רוצה לכתוב, ואני פשוט ממש לא מצליחה להגיע לזה.
וזה פוסט שווה, שווה במיוחד… טעים…
לטשולנט של רחלה, דודה שלי, יש היסטוריה ארוכה.
הייתי רוצה לספר שהיא למדה את המתכון מסבתא שלי, שהיתה תופרת את המעיים של התרנגולת בשביל לעשות קישקע. אבל האמת היא (אם זכרוני אינו מטעה אותי), שרחלה לא למדה לבשל מסבתא שלי.
כשהייינו קטנות והיה צריך לבשל לנו, רחלה למדה מהשכנות, או מהספרים.
את המתכון לחריימה היא למדה מחיה אסייג. את המתכון של הטשולנט היא לקחה לדעתי מרות סירקיס. גם את המתכון של הגפילטע פיש. אבל היא הביאה אותם לכדי שלמות. באמת. יש אנשים שמוכנים לשלם כדי שרחלה תכין להם טשולנט. אני וזאביק מוכנים לשלם כרטיס טיסה לכאן כדי לקבל את הטשולנט המושלם …(זאת הזמנה רשמית – את באה????)
עד כדי כך מושלם הטשולנט, שהוא מזרז לידות, מאחד משפחות, מאחה קשרים, מפגיש חברים. מושלם. פשוט מושלם.
סוף סוף, כדורי בשר אה-לה-רונית
אם אתם לא חדשים בבלוג זה, אז אתה חייבים לשאול את עצמכם למה הפוסט המקורי נכתב באנגלית.. שימו לב שאני כתבתי את זה מאפס, כלומר כתבתי באנגלית – ואחר כך תרגמתי בעזרת גוגל לעברית.
ובכן, מעשה שהיה כך היה… פליקס – חבר של כפיר, היה כאן באיזה שהוא יום אחר בית ספר.
אגי, אמא שלו, אמרה לי שהוא אוהב את הקציצות שהכנתי כשהוא היה כאן. זה החמיא לי מאוד.
יש 2 סוגים של קציצות שאני יודעת לעשות:
- הקציצות של אורנה (אחותי) – היא עושה קציצות עם תפוחי אדמה. כמובן, הגרסה שלי היא לא בדיוק כמו שלה, ואני חייבת להודות שאני אוהבת את מה שהיא עושה הרבה יותר ממה שאני עושה, אבל רוב הילדים שמגיעים לכאן אוהבים את זה.
- קציצות אה-לה-רונית – רונית היא הגננת של יואב. היא צמחונית, אבל היא עושה את כל האוכל לילדים.
אם יש דבר אחד שכל הילדים אוהבים לאכול לאורך השנים זה הקציצות של רונית. וכשאני אומרת כל הילדים – אני מתכוונת – כל הילדים. גם מי שאוהב פסטה לבנה בלי רוטב. גם מי שאוהב רק אורז לבן. כולם. אין חריגים.קיבלתי את המתכון מציפי ליטוין (היא גם צמחונית …). רונית באה ללמד את ציפי איך לעשות קציצות והיא שלחה לי את המתכון שלה כתוב בכתב יד. כמובן שאיבדתי את הפתק.
אז השתמשתי בדמיון שלי להמציא מחדש את המתכון. אפשר היה לחשוב שזה היה קל יותר לשאול רונית איך היא עושה את הקציצות |(בכל זאת, אני רואה אותה פעמיים ביום בכל יום בשבוע כשאני מביאה את יואבי לגן …), אבל הייתי עצלנית מכדי לשאול .. (או כמו שהילדים שלי אומרים "אמא, אנחנו אוהבים הקציצות שלך – אבל הן לא טובות כמו הקציצות שרונית עושה ":-()
אז בפעם הבאה שפליקס הגיע לכאן, רציתי לעשות את הקציצות שהוא אוהב, אבל לא הייתי בטוחה איזה סוג עשיתי. בסופו של דבר, עשיתי "קציצות אה-לה-רונית". נתתי כמה לאגי, והיא ניסתה את זה ואמרה שהיא תשמח לקבל את המתכון כדי להכין לאורחים שמגיעים אליהם בקיץ הקרוב לחודשיים. בטח – אמרתי, אני אכתוב לך את המתכון ואני אתן לך את התבלינים. וכשהכנתי את הקציצות, אני אפילו צילמתי את כל השלבים
At last – Meatballs A-LA-RONIT
***************************************************************************************************
If you want to see the Hebrew version of this post click here
***************************************************************************************************
If you are not new to this blog, then you must be asking yourself why is this post written in English…. and I am writing this from scratch – meaning, writing in English – not just translating from Hebrew
Well, Felix – Kfir's friend was here for Playdate the other day. Agi, his mom, told me that he liked the meatballs I prepared the last time he was here. I was flattered. There are 2 kinds of meatballs I know how to do:
-
Orna's meatballs (my sister) – she makes meatballs with potatoes. Of course, my version is not exactly as hers, and I have to admit I like hers a lot more than I like mind, but most of the kids who come here like it.
-
Meatballs A-LA-RONIT – Ronit is Yoav's daycare teacher. She is a vegetarian, but she makes all the food for the kids. If there is one thing that all the kids like to eat throughout the years it is Ronit's meatballs. And when I say all the kids – I mean – ALL the kids. Even those who like plain pasta without sauce.Even those who like only white rice. Everyone. No exceptionsI got the recipe from Zipi Litvin (she is a vegetarian too…). Ronit came to teach Zipi how to make the meatballs and she sent me her notes
Of course I lost the note, so, I used my imagination to re-invent the recipe.
One would think it would have been easier to ask Ronit how she makes the meatballs (as I see her twice every weekday…), but I was to lasy to ask.. (or as my kids say "Mom, we like these meatballs – but they are not as good as the meatballs Ronit is making" 🙁 )
So the next time Felix came here, I wanted to make the same meatballs, but I wasn't sure which one I made. Eventually, I made "Meatballs A-LA-RONIT". I gave some to Agi, and she tried it and said she would love to have the recipe to prepare for their guests coming for 2 month during the summer. Sure – I said, I'll write you the recipe and give you the spices. And the next time I prepared the meatballs, I even took pictures of all the steps
כמה פעמים אפשר לבקש את אותו מתכון? (לביבות גבינה)
פוסט ראשון אחרי הרבה הרבה זמן, תמיד טוב לפתוח עם משהו שאני אוהבת לאכול…
אחות שלי, קרן, עושה לביבות גבינה מעולות. היא אומרת שזה כמו פנקייק, רק עם גבינה ומעט מאוד קמח.
לא יודעת כמה פעמים ביקשתי את המתכון. הרבה. מאוד.
כל פעם אני מנסה. אף פעם לא מצליח לי כמו שלה. אבל זה לא מפריע לי לשכוח ולבקש שוב אחרי כמה פעמים, כי זה כל כך טעים והילדים מתים על זה.
לביבות גבינה מיכל הבייביסיטר מתל נוף
מרכיבים
250 גרם גבינה לבנה
2 ביצים
3-4 כפות קמח (רגיל או תופח)3-4 כפיות סוכר
מעט תמצית וניל
הוראות
לערבב היטב לתערובת אחידה
מעט שמן במחבת (או ספריי)
לטגן משני הצדדים (להפוך כשמתחילות בועות)