תשע שנים, חודש ויומיים – זה פרק הזמן שעבר מאז שכפיר נולד ועד שברק נגמל מחיתולים סופית אתמול בלילה.

תשע שנים, חודש ויומיים שבהם החלפנו חיתולים מדי יום, בממוצע להערכתי 10 פעמים ביום (כשהם קטנים מחלפים יותר, כשהם גדלים מחליפים פחות, כשיש לך שני ילדים בחיתולים, החיים שלך בזבל – תרתי משמע….

3370 ימים כפול 10 חיתולים ביום זה בערך 33,700 חיתולים. עזבו אתכם מכמה שזה עולה (בממוצע 0.7$ לחיתול = 23,590$, יכולנו לטוס כל המשפחה לישראל וחזרה 3 פעמים אם הם לא היו צריכים חיתולים…), עזבו אתכם מהמקום שזה תופס בבית ובזבל אחר כך, עזבו אתכם כמות הזמן שביזבזנו על החלפת החיתולים – ותחשבו רגע על זה:

33,700 חיתולים.

איזה סבל….

ברוך שפטרנו מעונשו של זה!

אמא: "ברק, למה אתה צועק עלי ?"

ברק (להזכירכם – עוד לא בן 3): "אמא, אני לא צועק עליך – אני צורח עליך!"…

אני כבר לא יכולה עם ארוחות החג / שישי הבשריות האלה. כמה אפשר??? אכלנו בחודש האחרון כל כך הרבה ארוחות שישי וחג, שכבר יצא לי מכל מקום אפשרי….

אלי ותמר באים אלינו הערב לארוחת חג סוכות. בסוכה לא נשב (יורד גשם מאתמול או שלשום, וזאביק מנקה את החצר/ בונה את הסוכה עכשיו – אבל באמת לא נוכל לאכול בחוץ במזג האויר הזה….).

רציתי להכין משהו כיפי שאני לא עושה בכל יום ושנותן טעם של בית. לקח זמן להבין לאיזה כיוון וזאביק נתן את הרעיון הראשוני (חלבי, מרק בצל, פסטה, אנטיפסטי..). ואז נזכרתי במתכון הזה, ממאיה, שתמיד מציל אותי כשאני רוצה משהו שיעשה לנו ולאורחים שלנו שמח. עובד טוב בפוקאצ'ה, עובד נהדר בפיצה לילדים. בקיצור – מתכון אליפות ואפשר לשחק איתו איך שרוצים (גם פיתות יוצאות נהדר איתו…).

אני אוסיף קצת סלטים ויהיה שמח ונהדר כאן. חג סוכות שמח לכולם!!!

מפרסמת את כל המייל שמאיה שלחה לי לפני 3.5 שנים בערך… ככה אני זוכרת….

פוגאסה – כמויות לפוגאסה אחת

5 בצלים
200 גר גבינת פטה (אפשר להחליף עם פרוסות עבות של מוצרלה בופאלו אם מעדיפים מעודן יותר)
רוזמרין
מלח גס, פלפל שחור גס

הנה, קבל עם ועדה, אני מפרסמת מספר מצומצם של תמונות.

התמונות כבר נשלחו בפורום מצומצם יותר, אבל אולי הפרסום שלהן מעל גלי האינטרנט, יעשו את העבודה יותר טוב…

ככה נראתה ארוחת יום שישי שלנו:

מרק עוף שהקפאתי במהלך הקיץ, כשהכנתי ולא אכלו את הכל 

אטריות, שזאביק רץ לקנות ברבע לשבע, כי לא היה מספיק

שניצלים – שהכנתי בתחילת השבוע והקפאתי כדי למכור – הפשרתי וטיגנתי

קציצות כרובית – מעטות מדי, בעלות מראה פרוביסזורי ושרופות קלות עד קשות מאוד.

וכמובן: אורז, פתיתים ובתור ירק – אדממה.

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם – "למה היא מראה לנו את כל זה?"

או!

בגלל שבגדול, זאת הארוחה האהובה פה על רוב בני המשפחה (יואב לא בעניין של שניצלים בעת האחרונה). אם נניח היינו מחליפים את התוספות בפירה (עם/בלי בצל) ושעועית ירוקה / צהובה ברוטב עגבניות – היינו כנראה המאושרים באדם.

אבל, הארוחה הזאת יצאה בינונית מינוס בכל קנה מידה. ואפילו לא הצליחה לעשות לנו טעם של בית.

רק געגוע מאוד גדול לאוכל של פולניה אמיתית (או כמו שכפיר אמר "אני לא אוכל את זה כי זה לא טעים כמו של….")

(ואם זה לא גורם לך להיכנס לאינטרנט ולקנות כרטיס, באמת אין לי מושג מה יעשה את זה…. )-: )

כן, כן, 3 פוסטים בתוך כמה דקות…. ככה זה כשמחכים להמראה.

בגן רונית עושים פעם בשנה ניקיון רציני. במפתיע זה קורה יום אחד לפני שעושים סדר פסח בגן.
הילדים מתרגשים חבל על הזמן.  אלה סיפרה לי בהתרגשות גדולה ש"היום מנקים את הגן" – בובה, את מוזמנת לנקות את הבית שלנו כל יום

אני כבר רוצה הביתה. אני מחכה לבורדינג וכבר רוצה להיות בעוד 6 שעות מעכשיו, ב SFO, מחכה לזאביק וברק שיבואו לאסוף אותי.
לא שלא היה לי כיף, היה לי כיף.היה מעולה. מדהים. בלי סייגים. פשוט חופש אמיתי. בלי להתעצבן ממשהו או ממישהו. בלי להרגיש שמשהו לא דופק. בלי להיכנס ללחץ שלא נספיק משהו.
היה לי כיף. הלכנו (המון, המון, ה מ ו ן), קישקקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), אכלנו (טעים, כמה פשוט ככה טעים), קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), ראינו, קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), רכשנו (לא מספיק. באמת. לא מספיק) , קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), אמרתי שקישקשנו?

חיכינו  3 שנים לחופשה הזאת, שרון ואני. ההמתנה השתלמה. היה מעולה. לא חושבת שיכולתי לבחור שותפה טובה יותר לחופשה הזאת (אני מקווה שגם שרון חושבת עלי אותו דבר, אבל… אני פולניה, אז אין לדעת…). רצינו – עשינו, לא רצינו – לא עשינו. בלי פרצופים או פולניות,  ככה. מעולה לי.
שרון סיפרה לי המון, זה היה טוב בשבילי לשמוע סיפורים מחוץ לבועה שלי. יש חיים אמיתיים מחוץ לעולם הבייסבול.

הייתי צריכה את החופש הזה. עם שרון. בדיוק מי ומה שהתאים לי. אני מקווה שמילאתי את כל המצברים.

היה לי כיף והייתי נשארת בשמחה עוד יומיים-שלושה. אולי יותר. אבל עכשיו, פה בשדה התעופה,  כל מה שבא לי זה כבר להיות בצד השני של היבשת ולהתחבק.

שרון, זה הזמן להתחיל לתכנן את החופש הבא

אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהייתי בחופשה של שבוע.
לבד.
בלי זאביק.
ובמיוחד בלי ילדים.

מתי הלכתי בשדה התעופה בקלילות עם תיק פיצפון,  בלי חיתולים, מגבונים, בגדים להחלפה, ערימות של אוכל, משחקים, דברים ליצירה, מים, סימילאק ו….

מתי לא תיכננתי כלום, חוץ מאשר להיות עם חברה, ללכת לאן שרוצים, לעצור, לקנות, להסתובב, לראות, לנסות, לאכול, לנוח, לישון, לישון, לישון , לישון …

מתי יכולתי במשך שבוע שלם לנהל שיחה ללאהפרעה, לא בטוחה שהמוח שלי מסוגל להתמודד עם זה כבר…

כמה טוב ששרון לא התייאשה, למרות המתנה של 3 שנים… איזה כיף שזאביק פירגן…. איזה כיף שלא ויתרתי לי…

אני על המטוס, לניו יורק, לשבוע, אני ממש לא מאמינה…

הרבה זמן חיכיתי כדי לכתוב את הפוסט הזה, ולא הסתדר.
יש דברים שאני רוצה לכתוב, ואני פשוט ממש לא מצליחה להגיע לזה.
וזה פוסט שווה, שווה במיוחד… טעים…

לטשולנט של רחלה, דודה שלי, יש היסטוריה ארוכה.
הייתי רוצה לספר שהיא למדה את המתכון מסבתא שלי, שהיתה תופרת את המעיים של התרנגולת בשביל לעשות קישקע. אבל האמת היא (אם זכרוני אינו מטעה אותי), שרחלה לא למדה לבשל מסבתא שלי.
כשהייינו קטנות והיה צריך לבשל לנו, רחלה למדה מהשכנות, או מהספרים.
את המתכון לחריימה היא למדה מחיה אסייג. את המתכון של הטשולנט היא לקחה לדעתי מרות סירקיס. גם את המתכון של הגפילטע פיש. אבל היא הביאה אותם לכדי שלמות. באמת. יש אנשים שמוכנים לשלם כדי שרחלה תכין להם טשולנט. אני וזאביק מוכנים לשלם כרטיס טיסה לכאן כדי לקבל את הטשולנט המושלם …(זאת הזמנה רשמית – את באה????)

עד כדי כך מושלם הטשולנט, שהוא מזרז לידות, מאחד משפחות, מאחה קשרים, מפגיש חברים. מושלם. פשוט מושלם.

להמשיך לקרוא ←