לא יאומן – יש לנו ילד בן 4. לא הספקתי אפילו לכתוב את סיפור הלידה שלו במחברת שקרן נתנה לי (שלא לומר, לא כתבתי מילה במחברת…) וכבר הוא בן 4. להתעלף.
כפיר חיכה ליום הולדת 4 שלו, מרגע שלתומר (מה"חבורה" שבגן) היתה יומולדת 4. בעיקר הוא חיכה למתנות שלו והיה מוטרד מזה שכל המשפחות שלנו בישראל ואיך הם ידעו מה לקנות לו מתנה ואיך המתנות יגיעו אליו ("אמא, איך השליח נוסע על האופנוע כל הדרך מישראל לארצות הברית?")
כבר סיפרתי שאימרי הוא החבר הכי טוב של כפיר בגן (ומבחינת יואב – הוא גם החבר הכי טוב שלו. הוא מסתובב בבית וצועק "מיח, מיח" בחית גרונית בכל פעם שאימרי אמור להגיע אלינו או שאנחנו אמורים ללכת אליו). הם נפגשים לפחות פעם אחת בשבוע, לרוב יותר, ומשחקים ביחד כאילו הם מכירים מהתינוקיה לפחות… ברצף החברים "הכי טובים" שכפיר מציין הוא שלישי רק ל"עומר חבר שלנו" ול"יוקי קרום" (אני מצטערת, אבל מעמדם של רזי, יואב ינאי, פלג וכל השאר התדרדר קלות…)
אז כשמירב וחיליק הציעו לנו לנסוע לג'יימסטאון ליומיים – מיד הסכמנו.
נו, אז אני אמורה לסדר השבוע את הבית. נו, אז אין לי חשק. והפוסט הזה מחכה כבר שבועיים או שלושה להיכתב (בניגוד לפוסט על הטיול עם משפחת הרשקוביץ שמחככה כבר חודש וחצי). אז נכתוב..
חג ההלאווין תפס אותי לא מוכנה. טוב, זה לא מפתיע, הכל תופס אותי לא מוכנה. אני איטית קצת מאז שהגענו לכאן…. אבל כפיר ויואב צעקו "פפקין" בכל פעם שעברנו ליד בית שהיתה לו בכניסה דלעת כך חיננית, ובגן של כפיר עשו פעילות עם דלעות (הדביקו עליהן מדבקות ושלחו אותן הביתה עם ההורים) שלא היתה לנו ברירה – וקנינו פפקין. גדולות. אחת לכל ילד (ברור, לא???)
בקטנה – אנחנו חזק בענייני סרטי טבע היום… זאביק בתור מפעיל ביתי:
ולפעמים לא חייבים מפעיל, אפשר גם לבד (או ביחד):
שקטים הילדים שלנו… פשוט אי אפשר להבחין שהם בסביבה… 🙂
כשהיה לנו רק אוטו שכור אחד (בחודש הראשון פה) היינו מבלים המון זמן בנסיעות ממקום למקום. בבוקר לעבודה של זאביק, משם לגן של יואב ורק אז לגן של כפיר. בצהריים הייתי לוקחת את פפיר מהגן, אחר כך את יואב ובערב את זאביק. יצא שבכל יום כפיר היה באוטו מעל שעתיים שאותם ניצלנו לסיפורי חרגול התרנגול ("אמא, סיפור מהלב!!!"), למשחקים ולתחילת תרגול בשפה האנגלית.
ככה יצא שלמדנו את כל הצבעים, פירות, ירקות וכמובן את המספרים.
יואב התחיל לחבר משפטים:
"אמא תיק פיי" – אמא התיק נפל (שזאת דרך אחרת לומר: אמא זרקתי את התיק לרצפה – עכשיו תרימי אותו)
"אמא קום קומי ני" – אמא קומי קומי אני (שזאת דרך אחרת לומר: אמא עכשיו אני יושב על הכורסא הכחולה – קומי מפה כבר)
"אמא עוד קקר" – אמא עוד קרקר (המאכל הלאומי באוטו שלנו)
"פַקְקִין פִיר" – הפמפקין של כפיר (עוד שבוע חוגגים פה את ההלאווין)
בנוסף, יואב מביא כל מיני דברים חדשים מהגן, למשל, כשמחליפים לו חיתול, הוא צורח בהתרגשות:
"לא באאאאאאאאא לי"
"למה לא בא לך להחליף חיתול?"
"ככה!" (מגיע לי ששאלתי שאלה כל כך טיפשית… :-))
יואב מדבר המון מילים כבר המון זמן.
אבל עד שהוא נכנס לגן סמדר לא חשבתי שלא מבינים אותו. מסתבר שהוא
לא ממש מדבר איתם וגם כשהוא מדבר לא בהכרח מבינים (בכל זאת, קשקשן רציני אבל מחסיר
אותיות ומשנה קצת)…
המילים הכי חשובות בימים אלה הן: סַיְיְ (סל) גוֹיְ (גול), תֶה (שיכול לשמש להמון משמעויות: עץ, סנאי, את זה…)
(באמת פוסט אחרון להיום…)
בסאניוייל וסביבתה יש הרבה מאוד פארקים, חלק בגודל של גן שעשועים קטן, חלק הרבה יותר גדולים וכוללים בתוכם מתקני שעשועים גדולים, מתקני מים , מגרשי כדורסל, טניס,פינות פיקניק עם מנגל ועוד ועוד.
אחת לכמה ימים אנחנו מבקרים בפארק. בהתחלה ביקרנו ב BRALY שזה פה מתחת לבית, אחר כך ביקרנו ב ORTEGA, כי זיו אמרה שזה פארק נחמד (ומקום מפגש של ישראלים – ואכן פגשנו שם ישראלים… :-)), אחר כך ביקרנו ב LAS PALMAS ליום ההולדת של אורי, ובאחד האחר צהריימימים שהייתי עם הילדים הלכנו ל PONDAROSA שזה ממש מאחורי גן סמדר.
אתמול דיברתי עם עדי סולומון (האמת צ'וטטנו בסקייפ). אנחנו מכירים כבר הרבה שנים (עדי היה ה"חונך" שלי בריטליקס) ולכן לא נעלבתי בכלל כשהוא אמר שאני כנראה מאוד משועממת כאן, כי אני כותבת המון בבלוג (האמת מאוד נעלבתי – אני פולנייה, כבר דיברנו על זה כאן, איך אפשר לא להיעלב כשמישהו אומר משהו שהוא בהכרח לא ממש חיובי עלי?).
אני יודעת שזה מה זה ישן – אבל במסגרת המאבק שלי במחשב החדש וב WINDOWS החדש, נתקלתי בסרט הזה ושוב נקרעתי מצחוק (פשוט תעשו Double Clik על הקישור עד שתצליחו לראות את הסרט, כשלזאביק יהיה זמן נבין אך עושים את זה יותר פשוט להפעלה…)