יש אנשים שלא יודעים למה הם מחכים בחיים. לא משנה אם זה בעוד שעה או בעוד חיים שלמים, אין להם מושג למה לחכות או יותר נכון למה כדאי להם לחכות.

כפיר יודע. הוא יודע את זה עוד מלפני שאלה נולדה, לפני שרחלה הגיעה, לפני שסבא וסבתא באו, לפני יום ההולדת של יואב, לפני שהיינו בישראל, לפני יום ההולדת שלו, לפני ראש השנה, לפני שהגענו לכאן.
האמת – הוא יודע את זה עוד מלפני שטסנו לישראל.

כפיר מחכה שרועיקי ונו-נו יבואו אלינו הביתה.

להמשיך לקרוא ←

באחת מארוחות הערב, כפיר סיים את הסלט שלו (מלפפונים ופלפלים, בשום אופן לא עגבניות) וביקש עוד סלט. מכיוון שהיינו באמצע ארוחת הערב, זאביק אמר לו שהוא יכול לקבל מהסלט הרגיל (מלפפונים, פלפלים ועגבניות) ולהוציא לעצמו את העגבניות, או שהוא יכול לקבל מלפפון שלם.

כפיר: "לא. תחתכו לי סלט של מלפפונים ופלפלים".
אבא:  "אנחנו באמצע האוכל עכשיו. אנחנו לא חותכים עכשיו סלט"
כפיר: "לא, לא סלט. רק מלפפון אחד. תחתוך ככה לאורך, ואז תחתוך קטנים, ונערבב עם גבינה…"

איך אפשר להגיד לא לכזה דבר? (מיד רחלה קמה וחתכה לו שני מלפפונים :-))

להמשיך לקרוא ←

במשפחות שלנו יש כל מיני סטטיסטיקות שקשורות לילדים ולידות (כן, כן, אנחנו יודעים שסטטיסטיקה זה למספרים גדולים, אבל למה להרוס סיפור טוב עם עובדות?)

במשפחה של זאביק, מזה כשני דורות, נולדים רק בנים.
אצל האחיות של נעמה, נולד קודם בן, ואחר כך רק בנות.
ועוד אצל האחיות של נעמה, בנים נולדים בחורף, בנות נולדות בקיץ.

להמשיך לקרוא ←