אני יודעת, אני יודעת, לא כותבת לחודשים ואז מביאה אותה בפוסט קצר ונעלמת שוב.

אז מה??? מדי פעם אני מספיקה, רוב הזמן לא. אלה הם חיינו.

ברק כבר ב 2nd Grade , כיתה ב. בבית ספר החדש. פתאום הכל חשוב לו לעשות. גם להיות נציג של הכיתה שלו במועצת התלמידים.

היום בבוקר הוא לא רצה ללכת לבית ספר. למה? כי הוא לא עשה פוסטר שייבחרו בו לנציגמועצת התלמידים. שיכנעתי אותו לאכול מהר, זאביק ישב וכתב כל מה שהוא אמר, אני הוספתי עיצוב (תמונה מגיל 4…), שינינו כמה מילים והופ – יש פוסטר. ילד אליפות!

ילד רביעי זה הדבר הכי זורם בעולם שיש. לא יודעת אם מבחינת הילד – אבל בטח מבחינת ההורים.

כשאני חושבת על יומולדת 4 של כפיר, שאליו התכוננתי במשך שבוע (מבחינת בישולים)

או יומולדת 9 של כפיר (או שאולי זה היה יומולדת 7 של יואב?) שהכנתי מלא דברים שקשורים למיינקראפט, כולל אוכל בצורת קוביות, ומשחקים ומשימות, ועבדתי על זה שבועות/ אני תוהה איך היה לי זמן לעשוך משהו בחיים מלבד תיכנון ואירגון מסיבות ימי הולדת לילדים שלי…

בשבוע שעבר גילינו במפתיע שחודש ינואר הגיע, ותיכף יום ההולדת של ברק. מזל שקורונה עכשיו, אז במילא אי אפשר להזמין המוני אנשים והכי בקלות לפתוח קבוצת ווטסאפ ל 7-8 אימהות שגם ככה אנחנו נפגשים איתם כל יום בערך ולעדכן שיש יום הולדת בשבת, בעוד שבוע, כולל סליפאובר למי שמעוניין. תסגרו יומנים שלא תצאו מהבית בטעות (מי בכלל יוצא מהבית בתקופה הזאת???)

ואז שכחנו מזה.

כל כך שכחנו, שהגיע יום שישי ולא עשינו כלום. לא שאלנו את ברק מה הוא רוצה במסיבה, איזו עוגה, מה הנושא של המסיבה, איזה סרט רואים…

אז שאלנו.

מה עושים? מתנפח וחדר בריחה. במקום חדר בריחה – אפשר חידות של חפש את המטמון ? אפשר!

מה אוכלים? המבורגר ונקניקיות או פיצה? המבורגר ונקניקיות (אבל עם לחמניות של אמא)

מה רואים? Mune (אבל כבר ראיתם! טוב, נחליט כשהילדים יהיו כאן)

איזו עוגה? עוגת גלידת אוריאו (מ"בסקינס רובינס" טוב? טוב!)

ואז שוב שכחנו מזה עד הערב.

כשנכנסתי להזמין את העוגה באתר של "באסקינס רובינס", גיליתי שעוגת הגלידה שלהם היא עוגה, עם מעט ציפוי של גלידה. לא בדיוק מה שברק רצה. לא נורא, נשקיע קצת. בחצות וחצי, אחרי שגמרנו לראות את הסרט עם כפיר, יואב ועידו, מצאתי את המתכון של פיית העוגיות לעוגה שהכנתי לפני שנתיים (רק החלק של האוריאו), בישלתי שמנת, חלב, ביצים ווניל ושמתי במקרר, עד הבוקר (מכונת הגלידה שזאביק קיבל כשהוא עזב את החברה הקודמת תהיה מאוד שימושית הבוקר). אבל, הייתי מודאגת שאולי זה לא יצא טוב, אז הכנתי גם כוסות גלידה שלא מצריכה מכונת גלידה (לא טעמנו עדיין, נבדוק בתור קינוח לארוחת הערב היום…)

הלכנו לישון.

קמנו בשבת ב 9:45 בבוקר. יום ההולדת מתחילה בשעה 3:30. כלום לא מוכן. אפילו לא הזמנתי מתנפח… מפה לשם, ב 10:15 מילאתי טופס הזמנה למתנפח שיגיע הביתה בשעה 1:00. אושר תוך דקה.

הכנסתי את בלילת הגלידה למכונת הגלידה וב 20 הדקות שנותרו, הוצאתי מדיח, הכנסתי מדיח ושכנעתי את ברק לטחון עוגיות אוריאו (הרבה יותר חשוב מטאבלט-טיים!). עוגיות אוריאו טחונות נכנסו למכונת הגלידה וחלק מהם גם עורבבו עם קצת חמאה והפכו להיות הבסיס של העוגה. כשהגלידה היתה מוכנה (10:45) שפכתי על הבסיס, סידרתי 12 עוגיות מסביב לעוגה ואחת באמצע ושלחתי למקרר. (במקביל, זאיב ק הכין פנקייקים לארוחת בוקר, בכל זאת יש פה כמה וכמה ילדים שצריכים לאכול….4 שלנו ועוד שניים)

אחרי ארוחת הבוקר, אני לשתי בצק ללחמניות (המיקסר מת מזה חודשיים-שלושה) וזאביק הכין דפי משימות מותאמים לילדים בכיתה א, שבהם הם היו צריכים למצוא מספרים ברחבי הרחוב שלנו, לחשב אותם ולמצוא את הקוד לפתוח את השער לחצר. 45 דקות ולכל ילד היתה חבילת משימות משל עצמו.

סיבוב פיתות וחומוס מהפלאפל סטופ, נקניקיות ולחמניות מסמארטס-אנד-פינל, כסף לשלם על המתנפח – 30 דקות. בדיוק הגיע האיש של המתנפח וצריך להגיד לו איפה למקם.

סיבוב קצר לדולר סטור, לקנות בלוני הליום ו -זהו??? אפשר לשנוצ חצי שעה!!

הילדים טיפטפו והגיעו בין 3:30-4:00 קפצו במתנפח וביקשו משהו לאכול (תפוציפס וטורטייה ציפס)

ב 4:30, זאביק הוציא אותם לסיבוב ברחוב, כולם עשו את המשימות בהתרגשות עד 5:15 בערך. נכנסו לחצר אחרי שפתרו את הקוד של המנעול, אכלו עוד קצת תפוציפס ומיד רצו להמשיך לקפוץ במתנפח.

ב 6:00 נשמעה דרישת אוכל נוספת, מיד קטפתי תפוזים מהעץ וביחד עם תפוחים אכלו חטיף בריא (ובתמורה, זאביק קיבל את תפקיד האבא הכי טוב בעולם ונתן להם חמצוצים הכי לא בריאים בעולם…)

כששאלתי אם הם רוצים לשחק במשחקים שהכנתי (יש לי רשימה מטורפת של משחקים עם כדורים, בלי כדורים,עם קופסאות שימורים וכו וכו וכו), התשובה היתה – לא (וכל השכונה שמעה את הצעקות שכנגד….)

6:30, ארוחת ערב.

7:15, סרט (בסוף הוחלט על פוקימון)

8:15 הפסקה בסרט לטובת עוגת יומולדת

9:15 סוף הסרט, הולכים לישון (מי נשאר? שניים נטשו באותו רגע, ועוד שניים אחרי כיבוי אורות, נשארו 4 כולל ברק במעברת השינה)

10:00 כל הילדים ישנים (כולל ברק שירד ב 9:50 ואמר שהוא לא מצליח להירדם) ואנחנו ראינו סרט למטה.

בין לבין, לא עשינו כלום למעט הגשת אוכל והמשימות שזאביק הכין לילדים. לא התערבנו, לא הפעלנו, לא יצרנו, לא שיכנענו. כלום. והיה להם הכי כיף בעולם. והכי חשוב, ברק היה מ-א-ו-ש-ר!

כל זה תואם את התיאוריה העדכנית שלי, שאומרת שצריך לתת לילדים לעשות כלום, פשוט כלום ואז זה יוצא מושלם. הילדים היו מקסימים וחמודים, והיה להם ממש כיף ביחד (בנים, אין את כל הדרמה של הבנות…), ובאמת לא צריך לגעת – כל נגיעה רק מקלקלת….

לסיום, הבוקר, ממש שניה לפני שארבעת הילדים התפזרו לבתיהם, ברק קיבלת הפתעת יום הולדת.
ברנדה, שהיתה המטפלת של ברק מגיל 3 חודשים עברה לסולט-לייק סיטי לפני 3 חודשים (רק 12 שעות נסיעה מכאן…). כשהיא עזבה, היה כאן בכי גדול וברנדה הבטיחה לברק שהיא תבוא לכבוד יום ההולדת שלו.
אתמו, בזמן ארוחת הערב, ברק אמר לי "Mom, Brenda promised she would come to my birthday and she didn't"

הבוקר, חמש דקות לפני ששלושת הילדים התפזרו לבתיהם, ברנדה דפקה על הדלת, הפתיעה את ברק והגיעה ליום ההולדת שלו. מטורף! היתה בבידוד עצמי, עשתה בדיקת קורונה, הגיעה לפני יומיים לקליפורניה, באה אלינו לשעתיים וחצי וטסה חזרה ליוטה.מטורף! שיחקה עם ברק ואלה, תפרה בגדים לברביות של אלה, נתנה לילדים תשומת לב ואהבה רבה וחזרה הביתה. מתנת יום הולדת שווה ונהדרת!

מזל טוב, ברקי! 

כבר 4 שבועות יש מישהו איתנו בבקרים בבית לפחות יומיים בשבוע. בהתחלה יואב היה חולה בסטרפטוקוק, אחר כך לאלה היה משהו, אחר כך היה שבועות, עכשיו שוב יש לאלה משהו.

בקיצור, זמן האיכות שלי ושלו נפגם קלות.

ועכשיו, למרות שאני עייפה וזה זמן השנצ שלי, לא יכולה להפסיק להסתכל עליו.

קטנצ'יק

ברק בן חמישה חודשים

באמת, זה ממש לא יאומן. ברק כבר בן 18 שבועות (שלא לומר 4 חודשים וקצת). איך זה קרה כל כך מהר? כמה מהר דברים הולכים לקרות מעכשיו???

אפילו לא הספקתי לספר שהוא חייך מגיל 3 שבועות (אורנה אומרת שזה לא הגיוני – אבל תצטרכו להאמין לי….)

שהוא התהפך כבר כמה פעמים (אבל לפי דעתי בטעות…)

שהוא מ ה מ ם (ואני לא אומרת את זה כי דעתי משוחדת)

שהוא מחייך לכל העולם כל הזמן (וזה מה שאני שומעת מכולם מסביבי – "תגידי לי – איך זה שהילדים שלך כל הזמן מחייכים ושמחים?" – בואו תראו איך הם מתקרחצנים כשהם חוצים את סף הדלת של הבית…)

שהוא עולה במשקל מאוד יפה לדעתי – הוא עבר מ0-3 למידה 3-6 .

שהוא חמוד כל כך שבכלל אין לי שום מוטיבציה לתת לו לבלות זמן איכות עצמי עם המשחקים שלו וכל הזמן אני רק יושבת ומשחקת איתו