אחת בלילה, בין רביעי לחמישי, בין השנה שעברה לשנה החדשה – שקט מסביב.
על כל חוויות השבוע האחרון, אני אשתדל לספר בפעם אחרת (כולל על ארוחת החג המטורפת שציפי הכינה – אני לא אוכל לאכול שום דבר בשבוע הקרוב…).
היום אני רק אספר שמצאנו בית בסוף השבוע, זאביק חתם על החוזה אתמול, הבוקר הגיעה המכולה
ו-3 בחורים מקסיקנים חביבים פרקו את כל תכולת הבית שלנו לחדרים השונים ואחרי זה הוציאו את כל ציוד המטבח ופיזרו אותו ברחבי המטבח. ומצאנו את האופנוע של יואב שהיה חסר לו מאוד, ומצאנו את מסילות הקטרים מהעץ של כפיר, כדי להשלים למסילות שקנינו כאן ושיחקנו בבית והיה לנו כיף ונהייתה לנו תחושה נעימה של בית…
והיום, ארבעה שבועות בדיוק אחרי שהגענו לכאן, ובניגוד לכל השבועות מאז שהגענו לכאן – היה לי נעים והרגשתי לרגע שוב בבית וזאביק והילדים היו שוב שלי מבפנים, והיתה להם שמחה של בית – אפילו שכל הבית עדיין ארוז, ויש המון ארגזים מסביב…
אני לא אוהבת התחלות חדשות, הן מלחיצות אותי. אני אוהבת את הסדר הישן והטוב שבו כל דבר ידוע וקבוע במקומו, אבל היום יש לי מין תחושה בלתי מוגדרת בגוף שזה אפשרי ושאפשר להנות מזה אפילו…
שתהיה לכולנו, לכולכם ולכולם שנה טובה;
שנה של התחלות חדשות והמשכים טובים;
שנה של הנאות, חוויות, שמחות ואהבה גדולה;
שנה של משפחות וחברים ישנים וחדשים;
שתהיה פשוט שנה טובה….
אוהבים זאביק, נעמה, כפיר ויואב
