במשפחות שלנו יש כל מיני סטטיסטיקות שקשורות לילדים ולידות (כן, כן, אנחנו יודעים שסטטיסטיקה זה למספרים גדולים, אבל למה להרוס סיפור טוב עם עובדות?)
במשפחה של זאביק, מזה כשני דורות, נולדים רק בנים.
אצל האחיות של נעמה, נולד קודם בן, ואחר כך רק בנות.
ועוד אצל האחיות של נעמה, בנים נולדים בחורף, בנות נולדות בקיץ.
פסח הוא תקופה קשה כאן, בעיקר מבחינת אוכל. בישראל, יש בפסח המון תחליפים לדברים שאנחנו רגילים לאכול. כאן, גם בזמנים רגילים, יש פחות מגוון (כשר), ובטח הרבה פחות אופציות כשרות לפסח.
לכן, החלטנו לפנק את עצמנו ואת הילדים, במילקי לקינוח באחת מארוחות הערב (8$ ל-4 יחידות. איפה המחאה החברתית שצריך אותה ??). נעמה ואני מעריצי מילקי מושבעים, כפיר טעם מילקי פעם או פעמיים, ויואב מעולם לא אכל מילקי.
כמו כל עדת מעריצי המילקי, נעמה ואני חלוקים בדעה מה הדרך הנכונה לאכול את המילקי. נעמה (רחמנא ליצלן) אוכלת קודם מהקצפת, אחר כך את השוקולד. אני, כמו כל בן תרבות, מערבב את המילקי וזולל אותו בהנאה.
בעוד נעמה ואני מתענגים על המילקי, כל אחד ותרבותו שלו, נשמע קולו (התרבותי, יש לציין) של כפיר:
"אמא, אפשר לבברב את המילקי ?" (הטעות במקור).
ובעוד נעמה מזועזעת עד עמקי נשמתה, ופניה מוצפות בהבעה של "איפה טעיתי? מה עשיתי לא נכון? איך גדל לי כזה ילד בביתי שלי", מייד נשמע קולו של יואב:
"אמא, אפשר גם לבברב את המילקי ?" (שוב, חיקוי הטעות במקור).
וכל שנותר לי הוא להתרווח בכיסאי, להתענג ביתר שאת על המילקי שלי ולמלמל "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים :-)"
נדמה לי שכבר הוזכר פה בבלוג שיש בארצות הברית הרבה ימי חופש מהלימודים. בדרך כלל נהוג לצרף את החגים לסופ-השבוע כדי לקבל סוף שבוע ארוך. וכל דבר הוא "סיבה למסיבה" – יום הרצח של מרטין לותר קינג, יום החיילים המשוחררים, יום הזכרון לחללים ועוד ועוד.
גם יום הנשיא (President Day) על שמם של לינקולן ו-וושינגטון נחגג פה בצורה דומה, זה יום שני בחודש פברואר שהשנה יצא לו לצאת ב- 16 לפברואר.
בחלקים גדולים מארצות הברית (או לפחות בחלק שאנחנו גרים בו), השבוע הזה שמתחיל ביום הנשיא נקרא Ski week, ואפשר להבין שגם הוא לא ממש כרוך בלימודים מעמיקים…. רוב בתי הספר בחופש, וכולם אמורים לנסוע לעשות סקי.
אבל, לפי כמות ההורים, הילדים והקיטורים אצלנו במשרד, נראה לי ששוב מי שנהנה מהחופש הם רק המורים (מה גם שהשלג השנה לא משהו, למרות שזה הולך ומשתפר לקראת סיום העונה).
(הערת אגב – מהפיסקה האחרונה אפשר להבין שזאביק כותב ולא נעמה – בכל זאת, העבודה שלו היא במשרד אמיתי ולא באיזה חנות של TARGET….),
ולכן, החלטנו, כפיר ואני לנסוע לסופשבוע. רק שנינו, לסופ-שבוע של בנים (הפעם בלי שי ועומר לצערנו). ללמוד לעשות סקי. וגם קצת לכייף בשלג. לטובת העניין נבחר אתר שנקרא Donner Ski Ranch. מדובר על אתר מאוד קטן (יחסית לאתרים אחרים באיזור), אבל מצויין למתחילים וזול יחסית.
חצי הכוס המלאה – חצי הכוס הריקה
או
The Israeli way vs. the American way
