באוניברסיטה, כשהיינו לומדות, הייתי מלמדת את כל הבנות. היינו יושבות ביחד, הייתי קוראת את החומר ואז מסבירה במילים פשוטות את כל החומר הנלמד.
בניגוד לתואר הראשון שבו כתבתי מעט מאוד ולכן צילמתי את כל החומר מאורית, חגית, ליאת ומיטל, בתואר השני הגדלתי לעשות והלכתי לכל הקורסים, בהרבה מקרים לבד, כי הקורסים שלקחנו היו בבקרים והחברות שלי עבדו (זה היה בתקופה שלפני, תוך כדי, ואחרי שעבדתי אצל ניר צוק, ככה שיכולתי להרשות לעצמי גמישות בשעות). מה שאמר שהפעם צילמו ממני את החומר (!!!!) וידעתי הרבה יותר להסביר מאשר מקודם ולתת דוגמאות טובות יותר מאשר המרצים (באמת, קורס שיווק בעידן האינטרנט שבו המרצה נתן דוגמאות על שיווק באפריקה בשנות השמונים….)
ארכיון פוסטים מאת: נעמה
שמש, הריעו שמש!!!
מאז שחזרנו מישראל, יש הרבה ימים של גשם. רוב הזמן לא קר ולא בהכרח יורד גשם כל היום, אבל יש מצבים של גשם לאורך כל שעות היום ואחר כך רטוב ולח עוד יומיים שלושה. ככה שימים שיש בהם שמש הם ימים שכל מה שבא לנו לעשות זה לצאת החוצ הולנשום כבר שמש שמלטפת את הפנים…..
אפרת ויניב, הם גורמי המוטיבציה שלנו ליציאה לטבע. היתה לנו תוכנית לסוע לטייל ליומיים, אבל "הדבר לא עלה בידנו", אז הטלנו על אפרת למצוא לאן נצא לחיק הטבע ביום ראשון (היום) וסמכנו עליה – תוכנית טובה !!!
פתאום זה נתקע
אתמול, באופן ספונטני הלכנו ל- Playdate אצל נועם ומיקה. נועם (מהגן של כפיר) קטן מכפיר בחצי שנה, ומיקה גדולה מיואב ביומיים (אבל קטנה ממנו בראש, ומכשפה יותר משלושת הבנים ביחד – ואני אומרת את זה בתור "מכשפה של כבוד" בעצמי :-)).
בקיצור, אומנם לא ירד אתמול גשם, אבל בחוץ היתה רוח קרירה עד קרה במיוחד ולכן הילדים שיחקו בתוך הבית. לקראת השעה שש בערב, התחילו הרוחות המרוקאיות החמות מנשבות בתוך הבית והילדים עשו סימנים של מתחילים לריב. אפרת (אמא של נועם ומיקה, כבר דיברנו עליה פה) אמרה שחבל נורא שקר בחוץ, ולאחר התייעצות מהירה ובחינה מחודשת של מצב הקור בחוץ, החלטנו שאפשר לֶשַלֶח את הילדים החוצה (עם סווטשרטים כמובן, אנחנו לא עד כדי כך לא אחראיות…).
זכרונות של מרק
לפני הרבה שנים, נסענו בשבת אחת מאוד מאוד גשומה, בפגו' הכחולה של רחלה לקריית ביאליק לדודה חנה. דודה חנה היא אחת האחיות של סבתא שלי מצד אמא, ובשבילי היא זכרון ילדות מאוד חזק וטוב, עם הבושם שלה והשפתון שתמיד היה מרוח לה ואיתו היא היתה נותנת לנו נשיקות ועושה לנו "דודה חנה" על הלחי.
בקיצור, לדעתי הייתי אז בכיתה ג', כי נסענו בשבת רק עם רחלה ומשום מה זה מתקשר לי עם מלחמת לבנון הראשונה. כל הדרך ירד מבול ונכנסו מים לאוטו וכשהגענו לקריית ביאליק וניסינו לצאת מאוטו נרטבנו עד הברכיים, כי השלוליות היו בכל מקום ממש.
לא הבנתי את הקטע של ההודי
לפני כמה חודשים, קצת לפניה חג ההודיה, קראתי בבלוג של נעמה הראשונה שהיא פתאום הבינה את הקטע של תרנגול ההודו שנאכל בארצות הברית וקנדה (ואלי בעוד מקומות) בארוחות חגיגיות של חג ההודיה (Thanks Giving) וחג המולד.
בפוסט שבא מיד אחריו, נעמה סיפרה שהיא בחרה מיילדת והכינה בעצמה תרנגול הודו בתנור. כמובן שהיה מצורף גם מתכון שנראה מעורר תיאבון לגמרי, (אצל נעמה תמיד יש מתכונים שווים).
מכיוון שעמדנו לפני חג ההודיה בעצמנו (בקנדה חוגגים את החג חודש יותר מוקדם מארצות הברית – תרנגולי ההודו מבשילים שם יותר מוקדם), החלטתי לקנות אחד בעצמי ולעשות לארוחת החג.
חג גדול לילדים
תיכף נגמר כבר חג פורים בישראל – ואנחנו רק מתחילים לחגוג באמת מחר בבוקר.
אז יש פה פוסט מאוד קצרצר עם תמונות של כפיר ויואב מחופשים לכבוד מסיבת פורים של הגן של יואב (ביחד עם גן נוסף – גן ליאת).
איך הזמן רץ…..
פתאום הסתכלתי על לוח השנה, וראיתי שהתאריך היום הוא ה- 3.3.2012.
אנחנו כבר יותר מחצי שנה פה (חצי שנה ויומיים ליתר דיוק) – לא יאומן איך הזמן רץ….
כמה הרבה דברים הספקנו בזמן הזה:
כאבי גדילה
כשהגענו לארצות הברית, יואב היה תינוק. אומנם הוא היה בן שנה ו-7 חודשים וידע ללכת והתחיל לדבר, אבל מבחינתנו הוא היה תינוק. כשהזמינו לנו את הדיור הזמני התלבטנו אם לבקש מיטת תינוק או מיטה רגילה (לא שזה שינה משהו, בסוף קיבלנו מיטה זוגית לשניהם ביחד…)
הָ – מטרה (בהא הידיעה)
כשהיינו בביקור בישראל ושאלו אותי מה אני עושה כל הזמן, זאביק ענה מיד "SHOPPING" – וזה נכון, אני באמת עושה הרבה קניות. במיוחד לפני הנסיעה לישראל. אבל אני האמת היא שאני פשוט לא סובלת את זה. אין לי סבלנות למצוא את כל הדברים שאני צריכה, אין לי סבלנות לעבור ממקום למקום, אין לי חשק לנבור בערימות השונות ובכלל הרבה יותר כיף לי לשבת בבית ולא לעשות כלום מאשר ללכת ל- SHOPPING.
אבל, כמו לכל כלל, גם לזה יש "יוצא מן הכלל", ובמקרה הזה – תרתי משמע. יש מקום אחד שאני אוהבת ללכת לעשות בו סיור קניות. אני יכולה לבלות שם שעות. ולהוציא המון כסף. זה המקום להודות:
אני אוהבת את TARGET.
תקראו לי שטחית, תקראו לי נקבה – אין מה לעשות אני אוהבת את הרשת הזאת.
נגמר הג'ט לג – נגמרו התירוצים….
חזרנו מהביקור הראשון שלנו בארץ.
היה לנו כיף, היה ממלא, היו מלא מלא אירועים, מפגשים, מפגשונים ושיחות טלפון….
היה כאילו לא "לא היינו" 5 חודשים – הילדים הרגישו בבית בכל מקום שהגענו (טוב לקח להם 2 דקות ורבע בערך), וכפיר היה עם החברים שלו כאילו רק אתמול היינו ביחד בגן השעשועים.
היו לנו הרבה משפחות והמון אחיינים שהוציאו את הילדים שלנו משיווי המשקל (חזרנו עם שני ילדים חסרי מורא ופחד, בנדיטים מהמדרגה ראשונה, שאיבדו כל רסן וגבול אחרי ההשתוללויות המטורפות עם הבני דודים).