יש לי המון מה לכתוב, אבל אני צריכה לאכול, לישון חצי שעה וללכת להביא את כפיר מהגן.
במקום זה, קבלו משהו שיעשה לכם את סוף השבוע הקרוב…כל הקרדיט ליואבי:
בתי, את צוכה או בוחקת?
2
ארכיון פוסטים מאת: נעמה
Doing the impossible
זאביק טס לישראל. מסיבות משפחתיות. חשבנו על זה והחלטנו שהוא צריך לנסוע. אז הוא נסע.
אין לי בעיה עם זה בכלל. בכלל אין לי בעיה עם זה. אני לא נוטרת. לא זוכרת ולא צוברת לו נקודות שליליות על זה. זאת לא נסיעת עבודה שאז אפשר לשחק לו על המצפון על זה שהוא נסע.
זאת נסיעה אישית, חשובה, שהסכמנו עליה ביחד – אז אי אפשר לסחוט אותו רגשית על זה…
הכל נכון, אבל אני נשארתי לבד עם שלושה ילדים. שני בנים מלאי מרץ ובעלי יכולות עודפות לריב כל שניה ולחלק אחד לשני צאפחות ומכות; ותינוקת, אומנם מאלפת ומעלפת, אבל בכל זאת תינוקת בעלת צרכים שלא תמיד מתואמים עם הצרכים של האחים שלה.
נסעה
חמש וחצי בבוקר. בדיוק חזרתי משדה התעופה. ענבר המריאה לניו-יורק לכמה ימים ומשם הביתה.
כל מי שמגיע אלינו גורם לנו שמחה גדולה.
כל מי שעוזב אותנו גורם לנו עצב גדול כי הפעם הבאה שנתראה תהיה בעוד הרבה זמן.
היה לנו כיף כשענבר היתה כאן. כל מי שאכל את העוגות והעוגיות שענבר עשתה חשב שזה כיף שענבר כאן. גם כל החנויות בסביבה חשבו שזה כיף שענבר כאן 🙂 …
כפיר התרפק על ענבר "והרשה" לה ללטף אותו בגב בכל הזדמנות שהוא רצה ויואב הפסיק לקרוא לה "חאלקו" (אנחנו לא יודעים מה זה אומר, אבל ברור שזה לא משהו טוב) וענבר לקרוא לה "ענברי" (הוא נתן לה את שם החיבה הזה בצורה עצמאית ללא כל הכוונה מהקהל או ההורים מסביב).
ו-אלה? אלה הרגישה מאוד נינוחה על ענבר (או כמו שענבר אומרת "כל כך נעים לה עלי שהיא כל הזמן מחרבנת…")
תודה רבה שבאת אלינו ושיהיה לך כיף בניו-יורק 🙂
נפל בעריכה
כמו בכל שנה (מאז שכפיר נולד), גם השנה שלחנו למשפחותינו, חברינו ומכרינו לוח שנה עם תמונה של הילדים. ככה אנחנו: לפנק, לפנק, לפנק…
זאת התוצאה הסופית (ואם לא קיבלתם כנראה שאתם לא באמת "משפחותינו, חברינו ומכרינו" כמו שחשבתם, לחילופין, מה שיותר סביר, שדואר ישראל/ארה"ב עושה את עבודתו בצורה גרועה במיוחד 🙂 ונשמח אם תודיעו לנו)
זאת התוצאה הסופית (ואם לא קיבלתם כנראה שאתם לא באמת "משפחותינו, חברינו ומכרינו" כמו שחשבתם, לחילופין, מה שיותר סביר, שדואר ישראל/ארה"ב עושה את עבודתו בצורה גרועה במיוחד 🙂 ונשמח אם תודיעו לנו)
לוח שנה תשע"ג
אני נורית גורדון !!!
והמבין יבין….
בברכת גמר חתימה טובה
רכש חדש וכל השמונצע'ס שבבית
עוד פוסט של סרטים (זה כי אני מתעצלת לכתוב הרבה מילים…)
הרכש החדש – בשיחה עם אמא (שנאמר "שותקים נאהב כי לי ולך די בלי מילים שאין לאלה..")
ועם אבא (בנות מתות על אבאים…)
יואב מספר סיפורים לאלה בשפה שהיא מבינה (סליחה על חוסר היציבות בהחזקת המצלמה :-()
כפיר בתחביב החדש שלו – מספרים (וברקע שלושה ילדים …):
עוד דוגמא!!!
פוסט של סרטים (כאן בפנים) לטובת מי שמכור לדברים שיש רק כאן…
בפסח לפני שנה וחצי, קרן הזמינה כרטיסים להצגה "עוץ לי גוץ לי" עבור רחלה, עדי, יובל, כפיר וגם לי. בערב שלפני כפיר התעקש שהוא בשום פנים ואופן לא מוכן ללכת. לא עזרו כל ניסיונות השיכנועים – הוא פשוט לא הסכים.בסוף דורית ורומי הלכו במקומנו.
כמה ימים לאחר מכן, קרן נתנה לכפיר בתור מתנה דיסק של השירים של "עוץ לי גוץ לי" – מאז הדיסק הזה מכבב בראש המצעד אצלנו בבית ושומעים אותו בכל יום לפחות פעם אחת מההתחלה ועד הסוף בנסיעות ממקום למקום (במשך שנה וחצי כבר, כן???!), לפני שבאנו לכאן, קיבלנו מתנה מקרן (ומכל המשפחה) DVD של ההצגה "עוץ לי גוץ לי" וזה נמצא במקום השני ברשימת הסרטים הנצפים ביותר בבית שלנו (מיד אחרי הסרט CARS, שאותו אנחנו באמת כבר מכירים בעל פה…)
תחל שנה וברכותיה….
ילדה אחת על הידיים.
שני ילדים הלכו לשמוע שופר עם אבא שלהם.
דודה אחת הלכה לחברה.
3 מבוגרים עדיין לא יכולים לנשום מרוב אוכל בארוחת החג אצל ליאת וירון.
שני ילדים שאכלו מעט מאוד בארוחת החג אצל ליאת וירון ויאכלו עוד מעט שאריות.
ילדה אחת מגרגרת על המקלדת וצחקת בקול.
אמא אחת חושבת מה צריך לארוחה הבאה הבאה.
שקט בפנים ושקט בחוץ – ללא מנגינה וללא ציוץ.
ערב ראש השנה תשע"ג
שתהיה לכולכם ולכולנו שנה נפלאה, שמחה ומלאה באהבה ללא גבולות
זאת לא הפקה…
אנחנו אוהבים לארח. סתם ככה באמצע השבוע, ילד שבא אלינו לשחק עם הילדים עשוי למצוא את עצמו אוכל אצלנו ארוחת ערב, וברוב המקרים גם כל שאר המשפחה שלו תוזמן לארוחה. בארוחות של יום שישי אנחנו משתדלים להזמין או להיות מוזמנים – כי יש משהו מאוד מיוחד בקידוש שבו משתתפים יותר מאשר 4 אנשים. אבל הכי הרבה, אנחנו אוהבים להזמין הרבה אנשים ולהכין המון אוכל ואז להסתובב בין האנשים ולהינות מזה שהם באים להיות איתנו (טוב, הקטע של להכין הרבה אוכל קשור רק אלי, אבל להסתובב בין האנשים – זה משהו של שנינו ביחד :-))
בגלל זה – כל דבר קטן, עשוי לצמוח למיני הפקה אצלנו. לידות, ימי הולדת, קבלה למקום עבודה חדש, עזיבה של מקום עבודה ישן, מעבר דירה וסתם כי בא לנו להיפגש עם כל העולם ואישתו אצלנו בבית.
מרוב שאנחנו מתורגלים בזה, זה כבר לא נראה לנו מיני הפקה, אלא מין אירוע יומיומי כזה, שכל אחד יודע מה מקומו באירוע, מה הוא צריך לעשות ואיפה הוא צריך לעמוד בכל דקה בשבוע שלפני האירוע….
שנה הלכה, שנה באה – אההני כפיי ארימה….
לפני קצת יותר משנה, עשינו מסיבה בחצר שלנו. מסיבה אולי זאת לא ההגדרה הנכונה. קראחנה – זאת מילה יותר טובה. הזמנו המון אנשים – חברים שלנו ובני משפחה וחגגנו במסיבה ענקית עם המון אוכל, ומתנפחים עם מים לילדים, ופופקורן לשמחת הקהל (והילדים שלנו בפרט).
היה מאוד שמח במסיבה הזאת, וכולם היו שמחים ונשארו איתנו עד מאוחר והיו בסבבה. קיבלנו המון תגובות נורא חיוביות על המסיבה הזאת והיה לנו כיף על באמת.
רק דבר אחד העיב על שמחת המסיבה הזאת – הסיבה למסיבה…. נפרדנו מכל החברים שלנו בישראל ויצאנו למסע שלנו לארה"ב.