אני לא מתרגשת מימי הולדת – של עצמי.
בדרך כלל, איכשהו הם עוברים ככה די לידי.
וגם השנה, זה יכול היה לעבור ככה – אבל בכל זאת, מספר עגול כזה…
אז רציתי לארח הערב פוקר, כדי לחגוג את יום ההולדת – אבל הילה אמרה שברק איננו,אז היא חייבת.
אז אמרתי שאני אזמין מחר לבראנצ' – אבל הילה אמרה שהיא עסוקה.
אז אמרתי שאני אביא עוגה לפוקר – אבל הילה אמרה שדנה מביאה.
וכל השבוע הסתובבתי ואמרתי שהיא ממש מבאסת ולא מבינה עניין.
והתלוננתי לשרון ואמרתי לעצמי שלפחות ארוחת הערב שהלכנו אתמול ביחד, היתה מאורע מאוד משמח לכבוד היומולדת (היה ט-ע-י-ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
בסוף התברר שהילה אירגנה לי מסיבת הפתעה בפוקר – וכל החברות שלי (כמעט) היו אצלה בבית (גם אלה שלא משחקות פוקר), וחיכו לי (כי הגעתי באיחור לא אופנתי בגלל מסיבת הסיום של כפיר), והיו פרחים ובלונים, ועוגה, ונרות וברכה מקסימה שהילה כתבה (ומתנה….) ושתינו יין, קישקשנו ודיברנו (ושיחקנו פוקר…) – עד שתיים לפנות בוקר. והיה לי כיף…. איזה כיף לי שיש לי חברה כזאת וחברות כאלה…
ואז באתי הביתה – ובסלון (המסודר) חיכתה לי ערימת בלונים מבעלי האוהב (ומשתף הפעולה עם הבנות) – וואו, יש לי יומולדת אמיתית!!! איזה כיף לי!!!
