היום היה היום האחרון של כפיר ב KINDERGARTEN. כמו שהסברתי בתחילת השנה, KINDERGARTEN זה מין "כיתה א' גנית" – או לפחות ככה זה אמור להיות. מבחינה רשמית הילדים הם כאילו לא ממש "בבית ספר", אבל מבחינה רשמית – הם יושבים ולומדים 6 שעות ביום, ובסוף השנה כולם יודעים לקרוא ורובם יודעים לכתוב….
במהלך השנה רציתי לספר הרבה על מה שקורה בכיתה שלו, אבל – רצונות לחוד והחיים לחוד…. אז בואו נראה מה אני זוכרת.
ועכשיו שוב תמונה של ילד קטנצ'יק חמוד ישן,אבל הפעם מסיבה אחרת…
רואים את הלשון הקטנה בחוץ? אלי אומר שזה סימן ההיכר של זאביק… ככה יודעים שהם הילדים שלו 🙂
אני לא יודעת אם אתם מכירים את ד"ר סוס. זה האיש שכתב את "חתול תעלול" ואת "אם יוצאים מגיעים למקומות חדשים" ואת ואת ואת ואת….
ד"ר סוס היה גאון. הוא כתב המון ספרים לילדים. הספרים לא בהכרח מתאימים גם למבוגרים. אבל ילדים מתים עליהם (אולי ילדים ישראלים קצת פחות – התרגום לעברית מאוד צולע, אבל באנגלית זה נשמע מצויין).
יש בהם בדרך כלל המון חזרות על מילים, או על רצפים של מילים, או על נושא מסויים.
והיצורים שבסיפורים לא תמיד עושים "מה שצריך". בדרך כלל הם עושים בדיוק ההיפך. וזה מה שטוב בהם. הם נותנים לילדים גם את ה"אלטר אגו" (בניגוד לכל הספרות הפוליטיקלי קורקט שיש היום לילדים). אבל יחד עם זאת, עדיין לא מורידים את הילדים אל מתחת לרמות המוסר הנמוכות. להיפך….
כבר 4 שבועות יש מישהו איתנו בבקרים בבית לפחות יומיים בשבוע. בהתחלה יואב היה חולה בסטרפטוקוק, אחר כך לאלה היה משהו, אחר כך היה שבועות, עכשיו שוב יש לאלה משהו.
בקיצור, זמן האיכות שלי ושלו נפגם קלות.
ועכשיו, למרות שאני עייפה וזה זמן השנצ שלי, לא יכולה להפסיק להסתכל עליו.
קטנצ'יק
ברק בן חמישה חודשים
בכל פעם אני מופתעת מחדש איך ילדים לומדים דברים חדשים. הכוונה שלי היא איך הם לומדים דברים חדשים מהחיים שמקיפים אותנו ולא דברים חדשים שלומדים בבית הספר או בגן.
יש לנו דיסק של גידי גוב באוטו (באופן כללי, המוסיקה שאנחנו שומעים די מוגבלת למה שיש לנו בדיסקים באוטו, אנחנו לא ממש זוכרים להחליף ועדיין לא התקדמנו לעולם האמיתי של הטכנולוגייה שעברה את שלב הדיסקים לפני 10 שנים….)
באמת, זה ממש לא יאומן. ברק כבר בן 18 שבועות (שלא לומר 4 חודשים וקצת). איך זה קרה כל כך מהר? כמה מהר דברים הולכים לקרות מעכשיו???
אפילו לא הספקתי לספר שהוא חייך מגיל 3 שבועות (אורנה אומרת שזה לא הגיוני – אבל תצטרכו להאמין לי….)
שהוא התהפך כבר כמה פעמים (אבל לפי דעתי בטעות…)
שהוא מ ה מ ם (ואני לא אומרת את זה כי דעתי משוחדת)
שהוא מחייך לכל העולם כל הזמן (וזה מה שאני שומעת מכולם מסביבי – "תגידי לי – איך זה שהילדים שלך כל הזמן מחייכים ושמחים?" – בואו תראו איך הם מתקרחצנים כשהם חוצים את סף הדלת של הבית…)
שהוא עולה במשקל מאוד יפה לדעתי – הוא עבר מ0-3 למידה 3-6 .
שהוא חמוד כל כך שבכלל אין לי שום מוטיבציה לתת לו לבלות זמן איכות עצמי עם המשחקים שלו וכל הזמן אני רק יושבת ומשחקת איתו
מספר אירועים בזמן האחרון נתנו לי את ההזדמנות להסתכל קצת על החיים בכלל ובפרט.
המסקנה העיקרית שלי היא שהחיים מורכבים ממסכת אינסופית של בחירות והתמודדויות עם הבחירות שלנו.
המסקנה המשנית שלי היא שכל אחד עושה את הבחירות שלו, ואנחנו לא יכולים לעשות את הבחירות של אחרים עבור עצמם או להתמודד את ההתמודדות שלהם עם הבחירות שלהם – כל מה שנשאר הוא לראות את המצב כמו שהוא ולעשות את הבחירה שלנו איך להתמודד עם המצב.
לא תמיד זה קל. האמת – תמיד זה לא קל. אבל ברגע שמבינים את זה, קל יותר להבין כל החלטה שעושים.
לפני שלקחו אותו, דיברתי אליו יפה, אמרתי לו שאני אוהבת אותו. מאוד. שאף אחד בעתיד לא יחליף אותו בליבי. הסברתי לו שזה לא הוא. זה אנחנו. הוא לא אשם. הוא יכול להכיל הכל. זה אנחנו שאגואיסטים ומחפשים נוחות. באמת. שימצא לו אנשים אחרים שיהיו יותר טובים אליו.
לא נראה לי שזה עבד. הוא עדיין נעלב.
(כמות הפוסטים הפתוחים הממתינים לשיחרור או שמתנגנים להם בראש שלי היא בלתי נגמרת. במקום לחכות לשחרר אותם לפי סדר כרונולוגי, אני פשוט אשחרר מה שנוח לי לעבוד עליו, ואתם תבנו לבד את הסדר בראש…)
מי הוא מי? בין הפותרים נכונה יוגרלו חולצה ותקליט…
לא יאומן איך הזמן רץ. לפני שלושה שבועות בשעה הזאת עוד היינו משפחה עם 3 ילדים. ועכשיו יש לנו תינוק בן 3 שבועות כבר!!!
(ברור לכם שהפוסט לא פורסם בזמן ההוא ועכשיו כשעברו 10 שבועות מהלידה אני עובדת עליו….)
את סיפור הלידה שלו, אני אכתוב בפעם אחרת, אבל קצת על הכניסה של התינוק למשפחה….
