לפני הרבה שנים, נסענו בשבת אחת מאוד מאוד גשומה, בפגו' הכחולה של רחלה לקריית ביאליק לדודה חנה. דודה חנה היא אחת האחיות של סבתא שלי מצד אמא, ובשבילי היא זכרון ילדות מאוד חזק וטוב, עם הבושם שלה והשפתון שתמיד היה מרוח לה ואיתו היא היתה נותנת לנו נשיקות ועושה לנו "דודה חנה" על הלחי.

בקיצור, לדעתי הייתי אז בכיתה ג', כי נסענו בשבת רק עם רחלה ומשום מה זה מתקשר לי עם מלחמת לבנון הראשונה. כל הדרך ירד מבול ונכנסו מים לאוטו וכשהגענו לקריית ביאליק וניסינו לצאת מאוטו נרטבנו עד הברכיים, כי השלוליות היו בכל מקום ממש.

כשנכנסנו לבית, היו הרבה אנשים (או לפחות ככה זה נראה לי בזכרון שלי), אוריתי ויצחק היו, וגם תולי ועידו הקטן, ודוד שייקה עדיין היה בחיים אז למיטב זכרוני. אבל מה ששולט בזכרון שלי זה הריח של מרק הירקות שעטף את כל הבית. עד היום יש לי באף את הריח של המרק הזה.

כמובן שטרפנו את המרק. היה מעולה. ורחלה ביקשה מדודה חנה את המתכון. אני זוכרת איך דודה חנה עושה תנועות גירוד של הגזר על פומפייה דימיונית עם הידיים שלה כשהסבירה לרחלה מה לעשות.

מאז עברו הרבה שנים (קרוב לשלושים לדעתי…), אבל המרק הזה עדיין במקום שני אצלי (במקום הראשון כמובן מרק העוף של רחלה). כשהיינו בישראל נכנסתי לבית של רחלה והיה ריח של מרק ירקות והתאכזבתי קשות כשנכנסתי למטבח וזאת היתה רק כרובית מבושלת 🙁 (כן, כן, רחלה – נקודה שחורה לרעתך…)
לא משנה כמה אני מנסה, אני לא מגיעה לטעם ההוא, וגם לא לטעם של מרק הירקות שרחלה עושה מאז שהיא למדה את המתכון של דודה חנה, אבל עם השנים פיתחתי לעצמי מתכון דומה וביום ההולדת של יואבי הכנתי מרק ירקות כזה, ואפרת (אמא של נועם ומיקה) ביקשה אתמול את המתכון.
אחרי שנתתי לה אותו בעל-פה, הנה הוא כאן בכתב:

מרכיבים:

•  בצל – חתוך לקוביות
• כרובית – פרחים
• גזר – חלק חתוך לעיגולים דקים  (בערך 1/2 ס"מ) וחלק מגורר במגררת גסה
• קישואים – עיגולים בינוניים (בערך 1 ס"מ)
• כרוב – חתוך לרבע (מקסימום שמינית)
• תפוחי אדמה – רבעים או שמיניות
• אפשר גם בטטה בעיגולים או דלעת (לא מהמתכון המקורי, אבל עושה מרק טעים וקצת יותר מתקתק) 
• גם ברוקולי לוקח ולפעמים רחלה שמה גם קולורבי לדעתי
• אפונה ירוקה של סנפרוסט (לא הכרחי, תלוי אם זאביק וענבר אוכלים או לא…)

אופן ההכנה:

• מטגנים בצל עד שמזהיב (אני תמיד שורפת, יש לי קטע כזה עם בצל)
• מוסיפים גזר וכרובית ומאדים כמה דקות (אם עושים עם ברוקולי, דלעת וקולורבי מוסיפים גם).
• מוסיפים מים רותחים בכמות גדולה ומתחילים לבשל
• אחרי רבע שעה בערך, מוסיפים תפוחי אדמה, בטטה, קישואים וכרוב
• מבשלים עד שכל הירקות רכים (קרוב לשעה).
• אני מתבלת רק עם מלח לקראת סיום הבישול (אבל לדעתי רחלה מוסיפה כף אבקת מרק פטריות)

******************************************************************************************************************************

ביום שישי לארוחת הערב של ההודו הממולא, הכנתי גם מרק עוף עם אטריות. היה לי חשד שהילדים (בעיקר שלי)  לא יאכלו את הציפור הזאת, וגם כי מרק עוף עושה תחושת יום שישי (גם באמצע השבוע :-))
אפרת, שהיתה בארוחת הערב וכבר היתה אצלנו באחר צהריים של שישי אחר שבו הכנתי מרק אמרה שהמרק עושה לה תחושה של בית ואתמול ביקשה גם את המתכון הזה. גם אותו נתתי לה בעל פה, אבל אם כבר אנחנו בזכרונות – אז יאללה.

למדתי להכין מרק עוף אחרי שכפיר נולד והתחיל לאכול מוצקים. באחד מימי השישי שבהם אורנה והילדים באו אלינו לשישי-שבת, אורנה לימדה אותי להכין מרק בזמן שכפיר וזאביק ישנו צהריים. איכשהו בזכרונות הילדות שלי היינו עומדות שעות ומקפות את הקצף מהמרק עד שהוא היה יוצא צלול ונקי, אבל היום זה לוקח לי הרבה פחות זמן.

נכון שהמרק הזה לא טעים כמו מרק העוף של רחלה, אבל "באין ציפור שיר – גם עורב זמיר"….

מרכיבים:

• חלקים של עוף, ובעיקר: גרונות, עצמות של גב, כנפיים – כמה ששמים יותר מאלה מקבלים יותר טעם של בית (אפשר גם שוקיים וירכיים – אם אוהבים לאכול עוף מכובס)
• גזר – חתוך לעיגולים באורך של 2 ס"מ
• סלרי עלים – בלי העלים, חתוך לחצאים
• סלרי שורש – אם הוא גדול מאוד, אפשר רק חצי (לקלף אותו כמובן)
• שורש פטרוזיליה – מקולף. אני עוד לא מצאתי כאן (השורש הלבן שיש כאן בסביבה הוא PARSNIP, שזה גזר לבן – אפשר גם לשים אותו, אבל זה לא עושה את אותו הטעם).
• פטרוזילה – בערך שליש חבילה
• קישואים – חתוך לעיגולים באורך של 2 ס"מ (לא חובה)
• תפוחי אדמה – רבעים (לא חובה, אני בדרך כלל לא שמה כי הם מעכירים את המרק ואנחנו במילא לא אוכלים את זה)

אופן ההכנה:

• שמים את העוף בסיר עם מרק כמעט עד למעלה ומבשלים.
  לאט לאט מתחיל להצטבר קצף מעל המרק שאותו צריך להקפיד לקפות כל הזמן (קיפוי – זה הורדה של הקצף בעדינות עם כף או מצקת). הקצף הזה הוא למיטב ידיעתי הדם שנמצא בתוך העוף שמתבשל ועולה לו למעלה. הקיפוי יכול להימשך רבע שעה ויכול להימשך גם הרבה יותר, תלוי בכמות הדם שהיתה בעוף.
  המהדרין יכולים לסנן את המרק אחרי שנגמר הקצף כדי להוציא שאריות כבדות יותר – אבל אני ממש לא בעניין של לעבוד קשה מדי.
• מוסיפים את כל הירקות חוץ מתפוחי האדמה ומבשלים שעה וחצי – שעתיים.
• את תפוחי האדמה מוסיפים בערך שלושת רבעי שעה לפני סוף הבישול – כדי שהם לא יתפוררו במרק.
• אני מתבלת במלח חצי שעה לפני סוף הבישול, כשאני כבר יודעת איזה טעם נהיה למרק.
• אפשר להוציא את העלים של הפטרוזיליה רבע שעה לפני סוף הבישול ולהחליף בעלים טריים – זה נותן למרק נינוח של "טרי" – אין לי דרך אחרת להגיד את זה…

דרך אגב, כמה ששמים יותר חלקי עוף, ככה המרק מקבל יותר ארומה – ומכיוון שככה, בכלל לא צריך לשים בו אבקת מרק עוף (ואת זה אני אומרת בהמשך לדיון שהיה לנו לפני זמן מה – למה בכלל צריך לשים אבקת מרק במרק….)