פתאום הסתכלתי על לוח השנה, וראיתי שהתאריך היום הוא ה- 3.3.2012.
אנחנו כבר יותר מחצי שנה פה (חצי שנה ויומיים ליתר דיוק) – לא יאומן איך הזמן רץ….
כמה הרבה דברים הספקנו בזמן הזה:
– להגיע
– להתאפס
– לגור בבית זמני
– להיכנס להריון
– למצוא בית חדש
– לחגוג את ראש השנה
– לפגוש את המשפחה שלי לבית הרשקוביץ
– לצום את יום כיפור
– לחגוג את סוכות עם חברים ומשפחה
– לא לאהוב את הבית החדש
– לחגוג יומולדת 4 לכפיר (עם המשפחות והחברים דרך הסקייפ ועם חברים חדשים וישנים פה בפארק).
– לחגוג יומולדת 37 לזאביק
– לטייל המון (גם אם לא כתבתי על זה, לא לא אומר שזה לא קרה)
– לרכוש המון חברים חדשים ולחזק את הקשרים הישנים שהיו לנו
– לטוס לישראל, לפגוש משפחות וחברים (לא לישון כמעט ולחזור עייפים אך מאוד מאושרים מהמפגשים).
– לחגוג יומולדת שנתיים ליואבי בישראל
– לחזור לארה"ב ולנוח שבוע כדי שייגמר לכולנו הג'ט לג
– ללמד את כפיר סקי (פוסט נפרד של זאביק מחכה להיכתב)
– לחגוג ליואבי יומולדת שנתיים בגן ועם החברים בבית
– לשלוח את זאביק לסופשבוע שלם וארוך (שלושה ימים ושני לילות !!!!) עם אלי לעשות סנואובורד
– להתגעגע המון ולהתחיל להסתגל לזה שאנחנו כאן לשנתיים הקרובות לפחות….
כל כך הרבה דברים עשינו (ואת רובם אפילו לא כתבתי) וכל כך מעט זמן עבר, מה עוד מצפה לנו כאן??
(וככה סתם בגלל שהם חמודים, אני שמה כאן 2 סרטים שלא קשורים לכלום – חוץ מאשר לילדים בשעת ההשתוללות הקבועה שמגיעה כשזאביק חוזר מהעבודה)
וגם
אכן הספקתם הרבה.
הסרטים לא נפתחים 🙁
געגועים ונשיקות.
אני
הספקתם כל כך הרבה בכל כך מעט זמן?,
לי נראה שאתם כבר שנתיים שם.
סופרת את הימים ….
הבעייה תוקנה, הסרטים עובדים
(ולכל מי ששואל, הפוסט על הסקי של כפיר בכתיבה. יפורסם בקרוב, כולל תמונות וסרטים)