אין, אין, אין על האחיינים שלי. אני מתה עליהם, על כל השמונה…. והכי הכי אני אוהבת שהם באים לבקר אותנו ואנחנו נוסעים לטייל או לנפוש ביחד, כי אז יש לנו אותם 24/7, ואין שום דבר שמסיח את דעתם או את דעתנו וזה הכי כיף בעולם.
אז כשנדב אמר שהוא ישמח להיפגש איתנו בדרך שלו ממקסיקו לטיול בארצות הברית, זאביק בדק את האפשרויות, הזמין בית, הזמין כרטיסי טיסה מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ומשם לישראל וכל מה שנשאר לכולנו לעשות זה לחכות בסבלנות למפגש המרגש עם נדב, הידוע בכינויו "נודלס".
חוץ מתמונות של המפגש , כמעט אין לי תמונות מהחופשה הנהדרת הזאת. למה? כי החופשה הזאת היתה פשוט נהדרת. היינו עסוקים מאוד בלעשות המון כיף, בלי מסלולים והליכות מרובות, אבל עם הרבה אטרקציות 😃
נפגשנו עם נדב בחמישי בלילה בשדה התעופה בלוס אנג'לס. ישנו ממש קרוב, במלון שהיה אמור להיות בסטנדרט שאנחנו אוהבים, אבל התברר בתור כמה רמות מתחת….. נדב חשב שזה מלון מעלף – ככה זה כשבאים מחצי שנה של טיול אחרי צבא 😃
בשישי, עשינו קניות לרוב: קוסטקו, אולד נייבי ועוד קצת ונסענו שעה וחצי לצפון לוס אנג'לס, לאיזור של six flags, שם ממוקמת הדירה שזאביק שכר לנו. ואיזו דירה!!! בכלל, אני ממליצה להיעזר בשירותי סוכנות נסיעות זאביק לכל מטרה 😃
בשבת, קמנו ברגוע, נסענו לפארק טרמפולינות, שם נדב קרע את כל המקומיים במשחקי כדורסל. כשהגעתי לראות אותם קופצים, מצאתי את כל המשפחה (כולל זאביק!!!) בשלב זה או אחר של משחק דודג'-בול. נדב וזאביק היו בקבוצה אחת, וטיווחו במשותף חבורת ילדים (לא שלי) מהקבוצה היריבה – נדב שכח שזאת ארצות הברית ולא ישראל…
משם, ישר למשחק פוטבול של 2 קבוצות ה NFL של לוס אנג'לס: Chargers vs. Rams. זה משחק הכנה לפני תחילת העונה, ואנחנו באופן עקרוני אנשי בייסבול, יותר מאשר פוטבול, אבל כמו שברק אמר "כל מה שכיף ללכת למשחקים בארצות הברית זה האוכל-זבל המעולה שיש במגרשים" 🤪
ביום ראשון, הלכנו לפארק המים של six flags. וזה היה בול בזמן. חם, חם, חם (אבל לא לח) בלוס אנג'לס והיה נהדר לשרוץ כל היום במים ולגלוש במגלשות. אלה ביקשה שניצל לארוחת ערב, וכולם ממש התלהבו מהרעיון של אוכל של בית אחרי כל האוכל מהמזנונים והמסעדות בשבועות האחרונים. אגב, כשזאביק הלך לקנות את המצרכים, הוא חזר עם פירורי לחם של אוסם 😀
ביום שני, הלכנו ל six flag, שזה פארק רכבות הרים מהמשובחים שיש. יש בו ה-מ-ו-ן רכבות ממש מעולות, מכל הסוגים ומכל המינים. זאת הפעם השישית או השביעית שכפיר, יואב ואני בפארק הזה (אפילו היינו כאן ממש לפני 3 חודשים ) וזאביק, אלה וברק גם היו כאן כבר 3-4 פעמים ("רק" 5 שעות נסיעה מהבית…) ובדרך כלל החוויה שלנו נהדרת.
אבל אתמול, החוויה התחילה מקרטעת לגמרי… היה חם נורא, היו מעט עובדים והפארק הרגיש נטוש לגמרי. הרכבת הראשונה שרצינו לעלות עליה היתה סגורה. כפיר, נדב ויואב הלכו לרכבת מטורפת שנקראת X2, וחיכו בתור שעתיים. בזמן הזה, אנחנו הלכנו לכל מיני רכבות וכולן היו סגורות לתמיד/זמנית/יפתחו עוד רבע שעה. אחרי 3 שעות ורק 2 רכבות, אלה כבר היתה בשלב הבכי, ברק בעט בקירות, וזאביק הלך לצעוק על שירות הלקוחות (ואם זאביק הלך לצעוק, כנראה שזאת היתה חוויה ממש גרועה).
אבל, אז חברנו לשלושת בני הנוער, עשינו כמה רכבות ביחד, נדב היה נדב וביחד עם כפיר ויואב, הרים לברק ואלה את המצב רוח, והכל נראה הרבה יותר טוב. אחרי שעשינו 3 פעמים את רכבת ה Revolution ואלה הבינה שהיא יכולה לעשות לופים בלי לצרוח, ואחרי שברק עשה את רכבת הגוליית ונפל 80 מטר במהירות של 130 קילומטר לשעה והבין שהוא יכול לעשות כל רכבת הרים, כי הוא יכול לצרוח בסביבות 3:30, ברק ביקש ללכת הביתה. זאביק תפס פיקוד על כל החבורה שנשארה והשאיר אותם מפוקסים על המטרה – כמה שיותר רכבות בכמה שפחות זמן. בסוף, הם עשו את כל שאר הרכבות שבפארק, חלק מהן אפילו פעמיים. היה להם כיף והם חזרו מאושרים.
ארוחת הערב האחרונה שלנו עם נדב ובארצות הברית בכלל, היתה במסעדה יפנית בסגנון Tepannaki, שזה אומר שיושבים מסביב לפלטה רותחת, והטבח בא לבשל מול הסועדים. זאת חוויה ממש מגניבה ואנחנו מאוד אוהבים מסעדות כאלה. הטבח הגיע, תופף/ניגן על הפלטה עם התרווד שלו, הקפיץ ביצה על התרווד, צייר עם אורז מוקפץ לב על הפלטה, עשה ארובה מבצל ובשילוב של מים שהוא שפך לתוך הארובה – עשה לנו הר געש שהתפרץ מולנו. והאוכל, היה ממש נהדר (בדרך כלל האוכל די בינוני במסעדות האלה, מגיעים בגלל השואו …). סטייקים, דגים, אטריות מוקפצות על הפלנצ'ה. בגלל שאנחנו לא אוכלים שרימפס, נדב קיבל 10 שרימפסים שהפכו ורדרדים בדיוק ברמה הנכונה – ממש מול העיניים שלנו. היתה אחלה ארוחה ונדב סיפר לנו כל מיני סיפורים מהטיול שלו (בכלל, סיפר לנו על מקומות וחוויות כיפיות ומגניבות, ממש עשה לי חשק ואם לא הייתי אקסטרה-אקסטרה-אקסטרה חנונית, יש מצב שהיינו נוסעים לטיול כזה כשהילדים יהיו גדולים, אבל אני חננה ומפונקת, אז זה לא יקרה 🤪).
בלילה, זאביק ואני ארזנו את כל המזוודות, הארגזים, הטרולים והתיקים ובצורה שבאמת הפתיעה את כולנו, הצלחנו לדחוס הכל הכל לאוטו המשובח שלנו, ואפילו היה יותר מקום בשאר הטיול, הודות לאריזה היעילה במיוחד שלנו (אני רק אוסיף ואומר שכשהמזוודות נשקלו בשדה, כולן היו בין 49.5-49.8 פאונד, כשהמשקל המקסימלי הוא 50 פאונד – מרשים, לא???)
כהרגלנו, יצאנו באיחור גדול. כפיר מצא לנו מסעדה לארוחת בוקר וכשהבהרנו למנהלת המשמרת שאנחנו צריכים לטוס משם (תרתי משמע) תוך 45 דקות, היא הריצה את המלצרים והטבחים כדי שלא נאחר לטיסה. הארוחה היתה משובחת ברמות של ארוחת בוקר ישראלית – מחמאה שלא נתתי כאן לאף מסעדה לדעתי.
נסענו שעה וחצי לשדה התעופה. לפני 6 או 7 שנים, נדב ביקר אותנו והכיר לנו את סטטיק ובן-אל, וככה זה נראה היום.
בשדה התעופה, התחבקנו, התנשקנו ונדב לקח את האוטו שלנו ויצא לטייל בארצות הברית ל 3 שבועות.
עד כאן, הדיווח המלא על מה שעשינו ….
אבל כמו שאורנה אומרת, זה מה שעשינו, אבל לא מה שחווינו. איזה כיף זה בנ-דוד. כזה שהילדים רבים על מי ישב לידו באוטו או בארוחת בוקר. כזה שנותן לאלה לחבק אותו ושעובר ליד יואב ונותן לו נשיקות (או ביסים, לא באמת הבנתי, אבל יואב נקרע מצחוק). כזה שכפיר מסתכל עליו, ויושב איתנו עד אמצע הלילה וארבעתנו מתקשקשים בזמן שכפיר לומד ממנו איך להיות cool….כזה שברק קופץ עליו ומשתולל איתו, אבל גם מתקבב* איתו על האבוב.
איזה כיף זה לדבר עם נדב. כשעזבנו , נדב היה בין 11.5, והיום הוא בן 23. כמה שמחה ורוגע בבחור הזה ומדהים איזו חוכמת חיים שופעת ממנו (השאיר אותי נטולת מילים בשיחות על החיים, וזה נדיר למצוא אותי נטולת מילים. …)
היה לי ממש כיף לראות את הילדים מתרפקים עליו, לראות אותו מקפיץ את אלה על המיטה, מגלגל את ברק כמו לוליין, מתחבק עם יואב, עושה רכבות הרים עם כפיר. איזה כיף זה שכל תשומת הלב שלנו היתה עליו ושלו עלינו. נדבי – שיחקת אותה!!! היה לנו סיום מושלם לטיול הארוך ולחיים שלנו בארצות הברית ❤️
* נדב לימד אותנו כל מיני מונחים בסלנג ישראלי עדכני. אחד מהם זה "קבב" – שזה, למיטב הבנתי, לשכב ולא לעשות כלום, חוץ מאשר להסתובב מהבטן לגב, ומהגב לבטן. כמו שקבב עושה על הגריל….
כשהיינו בפארק המים, נדב שכב על אבוב בתוך lazy river (מסלול מעגלי סגור שיש בו מים שנושאים את האבוב איתם). ברק עלה על האבוב והתכרבל בתוך נדב. נדב הסביר לו מה זה להיות קבב ושניהם התקבבו להם ביחד. אחרי כמה דקות ברק הסתובב לנדב ואמר לו "זה כיף להיות קבב, אבל יותר כיף להיות קבב עם קבב אחר…" – מה שנכון, נכון 😃