(יום חמישי, 7 ליולי, 2022, קרחון מאטאנוסקה)

אם יש דבר שאלסקה יכולה להתגאות בו אלו הקרחונים שלה. באנגלית יש מונחים שונים לקרחון: Glacier,  Icefield. גליישר זה המונח לקרחון שעדיין בתנועה. כשהקרחון מפסיק לזוז (או שמראש הוא לא זז) הוא נקרא אייספילד (שדה קרח).

קמנו בבוקר ונסענו להיפגש עם בוריס. לא יודעת איך בדיוק זאביק הגיע לניקה ובוריס מ Alaskan Adventure Haven. הוא פנה אליהם בקשר לטיפוס על קרחון אבל בסופו של דבר, הוא קיבל מהם המון עזרה כשהוא תיכנן את הטיול שלנו לאלסקה. אז נפגשנו עם בוריס בכניסה לגליישר עם השם מאטאנוסקה (שכמובן אין לי מושג איך קוראים לו והסיבה היחידה שזה רשום כאן, זה בגלל שזאביק רושם את השמות של המקומות שאנחנו נמצאים בהם בפוסט "איפה אנחנו עכשיו ואיפה היינו"….) ונסענו אחריו לגבול הקרחון.

הנוף מסביבנו מוזר. מצד אחר קרחון, שנראה קצת מלוכלך, אבל נותן הרגשה של הוד והדר. מצד שני, כנראה שהאיזור הזה הוא סוג של מחצבה והכל מסביב כמו אבן שגרסו אותה לקמח.

בוריס וזאביק קימבנו נעליים לכולם, עם ברזלים שמתלבשים עליהם כדי שאפשר יהיה לטפס על הקרחון והם יצאו לדרך.

אם אתם תוהים איפה אני הייתי – שכבתי במיטה, די מרותקת מכאבי גב. העומס על הגב בימים שקדמו לטיול, בשיתוף עם מסלולי ההליכה הארוכים שעשינו בימים האחרונים – לא עשו טוב לגב ולעמוד השידרה שלי ונאלצתי לוותר על הפעילות המגניבה הזאת.

הם חזרו כמה שעות אחרי זה, שמחים ומאושרים. (אולי זאביק יכתוב על זה מתישהו ).

משם נסענו בחזרה לחניון הלילה. כשהגענו, זאביק נקרע מצחוק. כדי למנוע מאנשים לתפוס לנו את המקום כמו בלילה הקודם, האחראים על החניון שמו קונוס כתום עם שלט Reserved בכניסה לחניה שלנו 😃

בזמן שהכנו ארוחת ערב, הילדים התלרפפו להם. יש יתרונות ב 4 ילדים 😃