דברים שיכולים לקרות רק בקנדה (פארק השעשועים של קלגרי)

יום שישי, 29 ליולי, 2022, קלגרי, קנדה

רק בקנדה #1

פארק שעשועים, משהו כמו הלונה פארק, 1 הצהריים וחם מאוד. עוד בכניסה הבחנתי במשהו מוזר. עובדת של הפארק, עם שקית זיפלוק של גאלון מלאה בקרח על הראש.

בזמן שעמדנו בתורים למתקנים, ראינו עובדת של הפארק מסתובבת עם צידנית ומחלקת לעובדים שקיות קרח גדולות כדי שלא יתבשלו בחום, ומסמנת ברשימה מי כבר קיבל ולמי היא עוד צריכה להגיע.

חצי שעה אחר כך, שתי עובדות מסתובבות מצחקקות, מחזיקות קופסא של קרטיבים ורשימה, עושות סיבוב בפארק ומחלקות לעובדים קרטיבים ומצחקקות איתם, בודקות שכולם מרגישים טוב.

אנחנו למודי ניסיון בפארקי שעשועים בארצות הברית, אבל יחס כזה לעובדים לא ראינו בשום פארק, ובתמורה – עובדים צוחקים ונהנים מיום העבודה (במקום עובדים נפולי פנים, שלא מתעניינים בכלום, חוץ מאשר מתי ההפסקה הבאה שלהם)…

רק בקנדה #2

את ארוחת הערב, אחרי הפארק, אכלנו ב Olive Garden. למי שלא מכיר, זאת רשת של אוכל איטלקי ברחבי ארצות הברית. אוכל סבבה לגמרי (בניגוד לדניס' ), באותה רמה בכל מסעדה שהולכים אליה (בניגוד לדניס'), ברמת מחירים סבירה במיוחד (כמו דניס').

ספציפית, המסעדה הזאת, היתה גדולה ממש… בזמן שהיינו שם, אכלו שם לפחות 200 אנשים. 4 מארחים בכניסה, עם עוד אחת שאחראית עליהם, והמוני מלצרים עם חיוכים גדולים.

אחרי שהושיבו אותנו בתא של 6 אנשים (איך מתרגמים booth לעברית, ככה שזה לא יישמע כמו תא בכלא???), הגיעה משפחה של 16 אנשים. הושיבו אותם בשני התאים שלפנינו ואת הרביעיה האחרונה רצו להושיב בתא של 4, מעבר לפינה – לא ממש ביחד… זוג שישב על שולחן רגיל של 4 אנשים, והיו באמצע האוכל, ראו את המבטים העצובים של הרביעיה, והציעו לעבור לתא של ה 4, כדי שהמשפחה תוכל להיות באותו איזור. מתי לאחרונה ראיתם כזה דבר קורה???

רק בקנדה #3

כשהזוג סיים את ארוחת הערב וביקשו לשלם, הם גילו שאם המשפחה של ה 16, שילמה על ארוחת הערב שלהם. אומנם זאת לא ארוחת פאר, אבל האמא הזאת ראתה לנכון להשיב טובה בטובה משלה, רק כדי להגיד תודה… יפה בעיני – pass it along…

בקצרה על היום הזה… קמנו בבוקר, התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת בוקר ב Red's Diner Kensington. שוב, כפיר הפתיע וביקש חביתה עם ירקות בפנים. הילד-נוער הזה עובד קשה לשדרג את בלוטות הטעם שלו 😃. אלה הזמינה כריך עם אבוקדו, אכלה פרוסה אחת ואמרה שזה לא טעים והיא שבעה…. כפיר דאג לסיים את הפרוסות האחרות 🤪

אחרי ארוחת הבוקר, שנגמרה בצהריים, הלכנו לפארק השעשועים המדובר. הפארק קטן, הרבה מתקנים שמתאימים לילדים בגילאים צעירים יותר מגילאי הילדים שלנו או בערך בגיל של ברק ואלה. אבל המקום היה נעים והילדים עלו על כמה מתקנים, עד שהגענו ל Vortex, שזאת רכבת הרים ברמה בינונית-נמוכה מבין הרכבות שכפיר, יואב ואני עשינו בעברנו. אבל בשביל ברק ואלה – זאת היתה רכבת הרים ברמה רצינית. אלה נלחצה מאוד ובכל הזמן שעמדנו בתור, התלבטה מאוד והחליטה לעלות איתנו. אבל מרגע שהיא התיישבה ברכבת היא התחילה לבכות. הבחור האחראי הסתכל עלי כאילו אני מכריחה אותה לעלות על הרכבת (האמת היא שזה בדיוק להיפך – אני עליתי לרכבת בגללה…).

הרכבת התחילה לעלות ואלה החזיקה את הצרחה חזק בבטן, ברגע שהתחלנו לתפוס מהירות היא התחילה לצרוח ולא הפסיקה עד שהרכבת נעצרה ואז היא פשוט בכתה ללא הפסקה, גם כשהבחור המפעיל עבר ובדק שכולם רוצים להמשיך לסיבוב נוסף… בסיבוב הנוסף, היא צרחה, אבל גם בכתה, לשם שינוי. לסיכום הרכבת, בזמן שהרכבת עצרה, היא שאלה אותי אם אני אעשה את זה עוד פעם היום, כשעניתי שאם היא תרצה, אני אעשה את זה שוב והיא אמרה (בעודה בוכה בכי תמרורים) "אני רוצה לעשות את זה שוב…."

ואכן, אחרי שכולם עמדו בתור 40 דקות לרכבת שנוגעת במים ונרטבים בה, היא לקחה את האחים שלה וכולם עלו על ה Vortex שוב, ואז נרשמה שמחה גדולה בקרב הנוער. טוב שנפתחו לה הצ'אקרות של רכבות ההרים 3 שבועות לפני שאנחנו עוזבים את ארצות הברית לתמיד…