למה אני שונאת קראוונים?

אני שונאת קראוונים. ש-ו-נ-א-ת ב-הא השנאה.

למה?
אני שונאת את הצפיפות, אני שונאת את הרעש הבלתי נסבל של הכלים משתקשקים להם בזמן הנסיעה ואת הדפיקות של הוילון בחלון

אני שונאת את האופציה שנקראת מטבח, שזה בעצם לא מטבח. זה מין דבר כזה קטן, עם תנור שמופעל על גז (מי עושה תנור גז במטבח של קראוון???) שלוקח שעות להרתיח בו מים לפסטה וארוחת פסטה עם רוטב שמנת פטריות, שזה הכי קל בעולם במטבח רגיל, לוקחת שעתיים הכנה.

אני שונאת את השירותים הצפופים, ואת העובדה שצריך להכניס את מברשות השיניים לארון כל פעם שנוסעים, ואת האסלה הקטנה (והילדים שלא יודעים לכוון ולקלוע או לכוון את הזרם שלא ישפריץ להם לכל הכיוונים)

אני שונאת את המקלחת (בחדר השירותים) שנגמרים בה המים החמים עוד לפני שהספקתי לשטוף את השמפו

אני שונאת את חדר השינה הצפוף ואת העובדה שבהיעדר מקום אחר, המיטה שלנו הופכת להיות מקום האיחסון של כל מה שאין לו מקום כרגע (אבל אני חייבת להגיד שהמיטה ממש סבבה גם בגודל וגם באיכות המזרון)

אני שונאת את זה שאין לנו את המצעים שלנו, ואנחנו צריכים להשתמש בשמיכות גועל-נפש האמריקאיות שמכסים אותן בסדין שמתגלגל במהלך הלילה ואז נוגעים עם הגוף בשמיכה שהיא כמו שמיכה צבאית.

אני ש-ו-נ-א-ת קראוונים באופן כללי

אז למה קראוון ולא מלונות?

כי אני ש-ו-נ-א-ת מלונות
שונאת בהא השנאה

אני שונאת את הריח כשנכנסים פעם ראשונה לחדר.
אני שונאת את השטיחים שבא לי למות כל פעם שדורכים עליהם (כן, הבאתי נעלי בית ).
אני שונאת את המיטה שנפתחת לספה והילדים רבים מי לא יישן עליה.
אני שונאת את המצעים הלבנים שכל מה שאני רואה בעיני רוחי זה את השערות של מי שישן עליהם לפני.
אני שונאת את המגבות ואת העובדה שאף פעם אין איפה לתלות 6 מגבות להתייבש (ואחר כך אומרים שהם לא מנקים את החדר במהלךהשהות שלך, כדי לשמור על הסביבה, ולכן אין מגבות להחלפה – צריך לבקש ואני מרגישה נורא)
אני שונאת את הצפיפות, את העובדה שאין לך מקום משלך.
אני שונאת את זה שאין איפה לבשל וצריך לאכול בחוץ כל הזמן, ואז אין לי מה לאכול חוץ מסלמון מבושל בצורה סתמית במיוחד.
אני שונאת את הרעש העמום ששומעים בחדר כשמישהו ליד מתקלח/מוריד את המים בשירותים/נכנס/יוצא/עושה משהו.
אני שונאת את העובדה שצריך להעלות את כל המזוודות ולהוריד אותן כל פעם שנכנסים למלון חדש.

אני ש-ו-נ-א-ת מלונות באופן כללי

אז למה מלונות ולא AIRB&B?

כי אני ש-ו-נ-א-ת AIRB&B
שונאת בהא השנאה

שונאת את זה שזה תמיד רק 'כמעט' במקום שזה צריך להיות (ולא ממש איפה שצריך)
אני שונאת את העיצובים הנוראיים של הבתים (באמת , מי תולה ראש של אייל על הקיר בבית שהוא משכיר לאנשים אחרים???)
אני שונאת את העובדה שתמיד לא ממש נקי, רק כמעט.
אני שונאת את זה שזה מרגיש כאילו נכנסת למישהו לחיים ואתה מרגיש פולש כל הזמן

שונאת את זה שבאים לכמה ימים, אבל לא מוציאים את כל הדברים מהמזוודה.
ואם מוציאים (כמו אלה ונועם), אז בא לי למות מזה שהן הכניסו למגירות בלי לנקות קודם, כי מי יודע מתי בפעם האחרונה ניקו שם.
אני שונאת את זה שבגלל שיש מטבח (לפעמים מאובזר ולפעמים לא) מביאים מראש את כל המצרכים איתנו ואז מבשלים את כל הארוחות ובעצם עובדים יותר קשה מבבית. איזו מין חופשה זאת אם כל היום צריך להאכיל את כולם?
אני שונאת את זה שבסופו של דבר, אפילו אם זכרת להביא כמעט הכל, עדיין יהיה לפחות ביקור אחד ביום במכולת הקרובה ובסוף חוזרים הביתה עם יותר דברים ממה שנסענו.
אני שונאת את זה שבסוף, צריך לסדר ולנקות יותר ממה שאני מסדרת בבית, כדי לעמוד בתנאים של מי שמשכיר את הבית (ובסוף עוד מחייבים אותנו על ניקיון נוסף, כי אנחנו תמיד משכירים את הבתים ממשוגעות – מזל שלמדנו לעשות ביטוח מראש)

אני שונאת AIRB&B באופן כללי

אז למה AIRB&B ולא קמפינג?

כי אני ש-ו-נ-א-ת קמפינג
שונאת בהא השנאה

ואני אפילו לא חושבת שאני צריכה להתלונן על זה, כי זה ממש ברור למה….

מי שקורא את הפוסט הזה בטח אומר לעצמו "הזאביק הזה – למה הוא מכריח אותה לצאת מהבית לכל הטיולים האלה שהם עושים?" , אז התשובה היא שהוא לא. זה בעצם אני שקובעת שצריך לצאת מהבית ולנסוע לטייל. חלק מהפעמים אני אומרת שצריך לנסוע ולא מפרטת לאן, חלק מהפעמים (כמו עכשיו) אני אומרת כיוון כללי ומה אני רואה לראות וזאביק בונה את המסלול.

אז למה, אם אני שונאת את כל אפשרויות הלינה, אני דוחפת אותנו לעשות טיולים ארוכי טווח?

כדי שלא יגדלו לנו ילדים כמוני. שיגדלו ילדים ששמחים לטייל, ולא איכפת להם איפה ישנים, העיקר שיוצאים מהבית. שלא יגדלו לי ילדים אמריקאים (וסליחה עם כל חברינו האמריקאים) שלא מכירים את הסביבה שהם גרים בה ולא יודעים איפה זה נבאדה ואיך נראית קולורדו.
שיגדלו לנו ילדים ששמחים לחקור ולראות ושיש להם זכרונות ממקומות אחרים, והמוח שלהם יוצר הקשרים נוספים ומחבר את מה שהם למדו במקום אחר עם מה שהם סופגים עכשיו.

וגם אנחנו נהנים. זאביק נהנה הכי הרבה (ככה זה כשאתה במושב של הנהג, אין לך ברירה אלא לראות הכל, וככה זה כשאתה מתכנן – אתה מוכן מראש להעריך את מה שאתה הולך לראות).
ואנחנו רואים מקומות חדשים ונופים מהממים וצוברים לתוך הגוף שלנו מראות שמרחיבים את הלב ויוצרים זכרונות אישיים ומשותפים.

והכי חשוב, החלק הכי טוב בכל הטיול, (וזה לא קורה אם נשארים בבית..) הוא תמיד תמיד – החזרה הביתה בסיום הטיול 😃

(גיל, זה מספיק תלונות לפוסט אחד???)