9 בבוקר, זאביק שואל אם כדאי להעיר את הילדים ולהתחיל את היום. בזמן שאנחנו מתאוששים נדב מתקשר ממקסיקו. רוצה לדעת מה התוכניות שלנו הלאה. גם אנחנו רוצים… תן לנו כמה ימים (אז מה אם אנחנו אומרים את.זה כבר ממרץ???)

נסענו חצי שעה מהחניון לשמורת דנאלי. דנאלי זה ההר הכי גבוה בצפון אמריקה ולפי מה שאני קוראת רוב האיזור מסביבו הוא שמורת טבע. הטבע כאן שקט. לא יודעת איך.להסביר את זה אחרת. מישהו הניח כאן את הטבע הזה ומאז הוא כאן. ללא תנועה. כמעט על גבול השיעמום.

הכל נורא יפה, אבל סטטי ומונוטוני. לא חושבת שזה ברור למה אני מתכוונת…

הגענו לחניון והלכנו מסלול של ½ מייל לבקתת Savage. הבקתה משמשת עד היום בתור מחסה לריינג'רים בעונת החורף. לא ממש הבנתי למה הריינג'רים מסתובבים כאן בעונת החורף. הכל קפוא ואין נפש חיה מסביב (אלא אם כן מחשיבים את הדובים). אבל זה כנראה מאוד ברור לריינג'רים והם.עדיין מסתובבים פה בחורף עם מזחלות קשורות לכלבים, כדי לא לזהם את הטבע עם מזחלות ממונעות. יש בקתות שפזורות ברחבי השמורה והמרחק בין אחת לשניה הוא בערך יום רכיבה על מזחלת כלבים. נחמד 😃

כמה טוב שהבאתי איתי את שני הטלפונים עם המצלמות הכי טובות שיש לנו. כמה חבל שלא טרחתי להוציא את המצלמות מהכיס ולצלם את הביקתה ואת החלון שיש.עליו מסמרים שפונים החוצה כמו דוקרנים, כדי למנוע מדובים להיכנס…

בדרך, הילדים לירפפו. קצב ההליכה הוציא את זאביק מדעתו, אבל אני חושבת שאם הם לא רבים, לא מתלוננים ומסכימים לעצור ליד כל שלט ולהקריא מה שכתוב בו – זה ניצחון גדול….

חזרו לחניון, עלינו על אוטובוס מעידן הדינוזאורים ונסענו עשר דקות למסלול הליכה בתוך הנוף. אין כאן משהו מיוחד. רק הליכה לאורך הנחל. יפה. המים זורמים ואם לא מסתכלים על הנחל אפשר לחשוב שיש כאן נהר גועש ושוצף. לא יודעת מה תורם לזה יותר העובדה שיש המון סלעים גדולים שהמים מתנחשלים סביבם או העובדה שאין צמחיה בסביבה לאטום את רעש המים בתוכה. בכל מקרה זה נעים לאוזן.

אחרי סיום המסלול, חזרנו לקראוון והגענו למרכז המבקרים. אכלנו שם ארוחת צהריים מאוחרת במחירים די מופקעים (קערית קטנה של תבשיל צמחוני $11, בשרי $12, נקניקיות $12 המבורגר $15 – יקר, אפילו מאוד… ולא סופר איכותי אם לומר את האמת)

במרכז המבקרים הסמוך, למדנו על דנאלי, על הסביבה וההיסטוריה. ונכנסנו לראות את סרט הטבע. ואז הבנתי מה משונה כל כך בטבע שמסביבנו. הוא דומם. אין תנועה של גלום. אפילו לא של רוח. ללכת בתוך הטבע או לראות סרט אילם של אותו מקום – זה מרגיש בדיוק אותו דבר.

עצרנו לקנות אוכל במרכולית של אתר.הקמפינג הקרוב. זאת החנות היחידה ברדיוס של 50 מייל. אוכל אמיתי לא היה שם… רציתי פירות, ירקות או אפילו סתם נקניקיות בקר. לא זה המקום להצטיידות… אבל קנינו 3 חבילות ביצים – לפחות יהיה מה לאכול לארוחת בוקר מחר.

אתמול, בתדריך "מה צופן לנו המחר?" זאביק סיפר שנעלה על דרך עפר שנקראת Denali highway ואורכה 130 מיילים. ושיוני לונדנר ועוד מישהי אמרו שזה ממש סבבה לנסוע שם עם קראוון. אז זהו שלא! מכירים את זה שמגרדים את הכביש לפני שסוללים אותו מחדש ואז כשנוסעים עליו – כל הקישקעס מתערבבים? ככה. לא יודעת כמה נסענו היום, אבל זה היה מקשקש. אחלה נוף, אבל קשקשת מעיים רצינית .

בחניון הלילה, שעובד בשיטת first come first served, ענן של יתושים הקיף את הקראוון. נשארנו כולנו בפנים ושלחנו את זאביק לעשות על האש בחוץ, כשכולו מכוסה מכף רגל ועד ראש.

לא.יצאנו לשניה מהקראוון, אבל היה ערב ממש נחמד, צחקנו, ניהלנו דיון משעשע על וף מעלה אחת וחסרון אחד של כל אחד מאיתנו ובסוף אכלנו גלידה ב 11:00 בלילה. מעניין למה הילדים לא הצליחו להירדם…