(שני, 4 ביולי, 2022 – יום העצמאות של ארצות הברית)

אני מוכנה להתערב שכתבתי כבר את הפוסט הזה איפשהו. אבל לא יודעת איפה, ועכשיו יש לי זמן – אז אני אכתוב מהר…

קמנו ב 3:15. זאביק עירני, כי הוא ישן שעתיים וקצת וזה מספיק לו לשבוע. כל השאר – עייפים ונרגנים.

יוצאים מהמלון ונוסעים 5 דקות לשירות חנייה לטווח ארוך בשדה התעופה. החברים שלוקחים מאיתנו את האוטו סופר יעילים (לדעתי הם מהמאפיה הרוסית  המקומית) – עוד לא הספקנו להוציא את הדברים מהאוטו, והם כבר העמיסו על הרכב שייקח אותנו לטרמינל, צילמו את האוטו מכל הכיוונים והלכו לדרכם. החבר שמסיע אותנו, מוריד אותנו בכניסה לטרמינל עם הנחיות ברורות. כמה דקות ליד הקיוסק האוטומטי להוצאת כרטיסי עליה למטוס ומדבקות מטען, מוסרים מזוודות בזריזות ואנחנו בבידוק הביטחוני. אלוהות אדירות – יותר גרוע מנתב"ג…. הוצאנו והוצאנו והוצאנו דברים מהתיקים, זה הרגיש כאילו פרקנו את כל התיקים וארזנו מחדש.

הטיסה עברה בקלות, ברק ישן כמעט כל הטיסה, שזה מתכון בטוח לזה שהוא לא יקיא עלי (יש לו הרגל להקיא אחת לשעה-שעה וחצי בטיסות). בעצם, כולנו ישנו בשלב זה או אחר חוץ מכפיר שממשיך.להתעקש שהוא לא יכול להירדם באמצע היום (חכה, חכה, נוער, עוד מעט תגלה את חדוות השנ"צ ואז נדבר….)

ביציאה מהשדה, מתקשרים לחברת ההשכרה והם שולים רכב לקחת אותנו. חשבנו שאנחנו מיוחדים אבל כשראינו את האופרציה של השכרת/החזרת הרכבים – הבנו את האמת… הגענו בשעה מוקדמת והקראוון שלנו לא היה מוכן. בשעה הבאה נכנסו 15 קראוונים להחזרה והיעילות היתה מרשימה. החל מהאיש שמקבל את פניך בכניסה לחניון, דרך מי שמכוון למקום החניה, זאת שעוברת איתך על מצב הקראוון ואלה שלוקחים את הקראוון לניקוי והכנה ללקוח הבא. אפילו נהגי ההסעות לשדה משתדלים לקדם הכל כמה שיותר מהר. וכולם עושים את זה כל יום, כל היום…. אלדן, רחוב הירקון – יש לכם מה ללמוד….

בזמן שזאביק מקבל את הקראוון, הילדים מלארפפים (זה פועל שיופיע כאן עוד הרבה והוא מלשון לארפ – LARP, שזה Live Active Role Play. מבוכים ודרקונים, אבל בחיים האמיתיים. אני עוד אבקש מכפיר לכתוב על זה )

עשיתי הזמנה בוולמארט של כל המוצרים לקראוון. תיכננו לקנות בשר, לחם ועוד כמה דברים בקוסטקו, אבל ה 4 ביולי היום וקוסטקו סגורים. זאביק ואני נכנסים לסיבוב או שניים או יותר כדי להשלים קניות בוולמארט ויוצאים אחרי הרבה מדי זמן…

משם, נסיעה של 3 שעות לחניון הלילה הראשון שלנו. לא זוכרת כלום. ישנתי. אני עדיין בג'ט לג מהחיים הקודמים שלנו… בסוף היום, התברר לי שעשיתי כל.כך חזק, שזאביק והילדים נכנסנו ויצאו מהקראוון כמה פעמים, ואפילו עשו סיבוב במרכז להגנה על חיות, וראו שם דוב, ומוס ועוד כמה חיות….כמה חבל שפיספסתי את הדוב (ביחיד שראינו בטיול הזה… ובכל טיול אחר בעצם…)

כפיר נרדם בדרך, וכשאנחנו מגיעים לחניון הוא עובר למיטה שלנו וישן עוד שעתיים. ואז ישן עוד לילה שלם. נוער, כבר אמרתי?

בחניון, אנחנו חונים בתד שקרוב של הכביש, אבל זה לא מפריע, כי מי לעזאזל נמצא בחלק הזה של העולם??? בצד השני יש עוד קראוונים אבל אנחנו מופרדים היטב. החניון שוכן לצידו של אגם מקסים. דרך נהדרת לפתוח את הטיול.

איפה שהוא, בתוך כל היום הזה, פיספסנו את ה 4 ביולי, שזה יום העצמאות של ארצות הברית. מסתבר שהזיקוקים היו בלילה שבין ה 3 ל 4 ליולי, ושאר הפעילויות לא שוות את המאמץ או מתרחשות בשעות הערב המאוחרות באנקוראג', כשאנחנו כבר בדרכנו למקום אחר). מאכזב קלות, אבל לא נורא. נחגוג בארוחת של ערב סטייקים, נקניקיות, סלמון וסלט.

לדעתי אכלנו ב 10 בלילה, ואז כבר היה מאוחר מדי לעשות סמורס'. איך אומרת ג'וליה רוברטס בסרט 'אישה יפה'?     "Big mistake,  Huge", זה אחד המקומות הבודדים שאפשר היה לשבת בנעימות בחוץ מסביב למדורה, אבל אז עוד לא ידענו את זה….