(שבת-ראשון, 2-3 ביולי, 2022)

אני זוכרת רק במעומעם את הדרך מסאניוייל לסיאטל. ביציאה מסאניוייל עוד סימסתי לליאת ומיקי, ואני לא חושבת שראיתי אפילו את הירידה ל 237…

מראש ישבתי מאחור עם אחד הילדים, בטח יואב, כי באיזה שהוא שלב אני זוכרת שהיתה לי התכווצות בכף הרגל וביקשתי ממנו לעשות לי מסאז – יש לו את זה….

ישנתי המון, כמעט כל הדרך למלון. נסענו 9 שעות, מאמנים את "שריר הנסיעה" לקראת 6 השבועות הבאים. ברק ואלה שמעו "מבחני אפולו" הספר הרביעי בסדרה השלישית של פרסי ג'קסון, כפיר הקשיב באוזניות לספר השני בסדרת."המוסד" של אסימוב ויואב הקשיב לספר oathbringer בסדרת the stormelight archives.

עצרנו בדרך לאכול. למה אני מזכירה את זה שאכלנו באמצע הדרך בין הכלים לשום מקום? כי אכלנו במסעדה מונגולית, למי שלא יודע – מסעדה מונגולית, אתה ממלא קערה בבשרים, נודלס, ירקות, רטבים ונותן לאיש שעומד ליד פלנצ'ה ענקית, והוא עושה לך מוקפץ על הפתיחה הזאת. כולנו אכלנו מזה, למעט אלה שכאלה סושי. למה אני מספרת את זה?? כי הילדים שלנו, שאוכלים פיצה בלי רוטב וספטה על רוטב לבן, אבל בצד – אשכרה אכלו את זה וביקשו שנחזור למסעדה הזאת!

זאביק נהג, ונהג ונהג, ובאיזה שהוא שלב ביקש ממני להחליף אותו. בין כאבי הגב, לכאבי הרגליים לעייפות שעדיין לא התפוגגה, בקושי נהגתי חצי שעה. מזל שאחד הילדים היה צריך לשירותים… בשביל זאביק חצי שעה power nap זה בדיוק מה שהוא צריך כדי להישאר ער עד 3 בבוקר.

הגענו למלון. אחת בלילה או משהו כזה. נכנסתי למיטה עם הג'ינס , ברק ואלה. אין לי מושג מה היה במהלך הלילה. ישנתי היטב ועדיין לא מילאתי את מכסת שעות השינה שחסרות לי.

קמנו לאיטנו בבוקר. כמה לאיטנו? זאביק, ברק ואלה ירדו למטה, אכלו ארוחת בוקר וחזרו – ואנחנו עדיין ישנו…

אכלנו בראנצ' במקום החביב על הילדים (והשנוא עלי עד מאוד) – דניס. אני עצרתי קודם במקום של סלטים ומרקים ולקחתי לי סלט ומרק קישואים.

המשכנו בנסיעה. רק 4 שעות עד סיאטל, אבל זה הרגיש יותר ארוך מהיום הקודם, למרות שלדעתי גם את רוב היום הזה ישנתי (מוטיב חוזר….)

הגענו למלון באיזור שדה התעופה בסביבות 6 בערב. העלנו תיקים ומזוודות והלכנו לאכול. לראשונה בחיינו אכלנו ב Applebee's. אין לי יותר מדי מה להגיד על המקום הזה. יותר טוב מדניס' פחות טוב מכל דבר אחר בערך. אבל זה בדיוק מה שהיינו צריכים.

הורדתי את זאביק והילדים במלון שיתקלחו וילכו לישון. אני נסעתי לסייפווי הקרוב למקום מגורינו לקנות אוכל ליום שאחרי. כשקמים ב 3 בבוקר, טסים איזה של 3 שעות ומקבלים את בקראוון – הסיכויים לאכול כמו שצריך קטנים מאוד. אז התארגנו מראש.

חזרתי לחדר, ילדים כבר היו במיטות נרדמתי לשעה עם ברק ואלה. ב 12:30 בלילה, זאביק ארז מזוודות ותיקים ואני הכנתי סנדביצים.

1:00 בלילה, זאביק הלך לישון ואני נשארתי לעשות הזמנה של אוכל בוולמארט אנקוראג', למלא את הקראוון בכל מה שצריך אוכל, חומרי ניקוי ועוד.

1:30 בלילה, כולנו ישנים. עוד שעה וחצי נקום ונטוס לאלסקה