אירועי יום ההולדת בבית שלנו הם סיפור רציני בדרך כלל. זה נמשך שבועות וכולל עשרות אנשים ומגוון אירועים. בקיצור, הפקה.

לפני חודש שאלנו את יואב מה הוא רוצה לעשות ביום ההולדת שלו. ואז תיקנתי את עצמי. אמרתי לו: בוא נראה את מי אתה רוצה להזמין.

את כל הכיתה.

את כל הקבוצה של הכדורגל

את כל החברים הישראלים

את כל החברים משנה שעברה

ועוד כמה

כשהגענו ל 50 ילדים, חדלתי אותו…

מה אתה חושב שנעשה עם כל הילדים האלה? איזה אירוע אתה רוצה להפיק פה?

Pump-it-up הוא רוצה.

זה מין גימבורי שעוברים בו מחדר לחדר, ובסוף אוכלים פיצה ועוגה (כמו בכל יומולדת כאן). רעש נוראי וילדים מרוצים עד הגג…. זה מה שעשינו בשנה שעברה ביום ההולדת שלו.

אבל ב pump it up, נכנסים מקסימום 25 ילדים באירוע… לא יעבוד.

ואז בא המושיע – כפיר. לאחרונה הוא לקח על עצמו את תפקיד המפשר בבית. הוא מציע הצעות ומשפר מצבים (לא תמיד בדרך שהיינו רוצים שזה יקרה – אבל הוא משתדל…)

כפיר הציע ליואב ללכת לראות את הסרט החדש "Lego Batman " שמתוכנן לצאת לאקרנים יומיים לפני יום ההולדת של יואב.

דיון קצר בהחלטה העקרונית האם מותר לחגוג את יום ההולדת לפני התאריך האמיתי (העברי והלועזי), הניב את הפיתרון "את יום ההולדת האמיתי נחגוג כשסבתא תגיע מישראל" וזה ממש אחרי התאריך האמיתי…

לשמחתי, בנקודה הזאת בזמן יכולתי להקטין את כמות המשתתפים למשהו שנכנס בשני רכבים או שלושה (תלוי לכמה ילדים יש חוגים בימי שישי אחר הצהריים. ..)

אז הסכמנו על 5 הבנים מכיתה א בכיתה שלו (זאת כיתת קומבו א`-ב`). מגוון מצומצם של חברים ישראלים ועוד 2-3 שעטנז….הגענו ל 14, כולל כפיר….לשני ילדים היו תוכניות שהם לא יכלו לשנות, אז נשארנו עם 12. 2 מכוניות, זאביק ואני. נראה לי קלי קלותה.

הזמנתי כרטיסים און ליין ביום שלישי. בחמישי עשיתי סבב חנויות. קניתי מפות, בלונים רגילים, בלוני הליום ושלט happy birthday בחנות של "הכל בדולר".

קניתי נקניקיות, לחמניות, תפוציפס,תירס בקלחים וקצת ממתקים בסמארטס אנד פיינל.

קניתי חולצות לבנות בטרגט.שלחתי את זאביק לפרייז` לקנות צבע למרפסת.

מדבקות שאפשר לגהץ על החולצה היו לי כבר היו לי מהיומולדת של כפיר.
בשישי בבוקר, בזמן הקפה עם שליח לליאת ניסיתי להדפיס את הסמל של בטמן. הצהוב לא הדפיס כמו שצריך. נסעתי לדלית. גם אצלה לא עבד. התבאסתי. תיכננתי לתת לילדים חולצה עם סמל של באטמן בשקיות ההפתעה.

נסעתי להביא את ברק ואספתי את הבנים מבית ספר. אמרתי "נעשה עוד ניסיון להדפיס". חיפשתי מה אפשר לשנות בהגדרות המרפסת ולהפתעתי גיליתי שיש סוג הדפסה מיוחד למדבקות שמגהצים על בגדים. יצא פצצה.

אבל כבר לא נשאר לי זמן. הסברתי לברנדה איך המדבקה צריכה להיות. עם האוזניים למעלה. והשארתי אותה לגהץ. (בדיעבד – זאת היתה טעות. רצינית. למחרת בבוקר ליאת מתקשרת אלי קרועה מצחוק. מסתבר שעידו פתח את שקית ההפתעה והויצא את החולצה ועמד מול החולצה בתמהון כמה דקות. כשליאת שאלה אותו מה קרה הוא הצביע על החולצה. משהו לא הסתדר שם. יש מצב שזה קשור לעובדה שללמרות שאמרתי להברנדה חמש פעמים איך לשים את הסמל – היא עדיין שמה אותו עם האוזניים למטה. …. כשהראיתי לכפיר הוא אמר "לא נורא אמא, עטלפים ישנים גם ככה עם הראש למטה….)

כשחזרתי מהגן של אלה, אירגנתי את השולחן עם כל הדברים. חתכתי   עגבניות, מלפפונים חמוצים, בישלתי נקניקיות ותירס .

הילדים התחילו לזרום ב 3:15. ב 3:30 הושבנו אותם לאכול. ב 3:55 העמסנו על האוטו בוסטרים וילדים והגענו ל לקולנוע ב 4:10.

קנינו 3 פופקורן ענק. לקחנו את המילוי חינם שנתנו לכל פופקורן, ככה שבעצם היו לנו 6 פופקורן ענקיים.

אולמות הקולנוע שאנחנו הולכים אליהם הם אולמות VIP . יש בהם כורסאות נפתחות. שווה! במחיר  של קולנוע רגיל. שווה פעמיים!!.

הושבנו כל שני ילדים עם שקית פופקורן באמצע. מילאנו מים =בכוסות,  וידאנו שכולם משכיבים את הספות והתיישבנו גם אנחנו בשני הצדדים של השורה.

מה אני אגיד לכם? לא באמת סרט מופת. ותעיד על כך העובדה ששנינו נרדמנו בסרט (ואנחנו באמת לא אנשים שנרדמים בסרטים…) אבל הילדים נהנו וזה מה שחשוב באמת, לא ??
חזרנו הביתה, הוצאנו את עוגת הביסקוויטים שעליה ציירתי את הסמל של באטמן בקצפת מהולה בצבע מאכל צהוב . קיבלתי המון מחמאות ו"וואו" מהילדים.  אכלו עוגה והלכו הביתה…
עידו ותותו נשארו לסליפ אובר, אבל זה לא נחשב עבודה – זה חלק מהמשפחה…

ייואבי היה מאושר עד הגג. הילדים היו מרוצים עד מאוד. ואנחנו קרסנו על אף העובדה שזה באמת היה קלי קלות…

אולי זה נשמע כמו מבצע צבאי, אבל באמת – אני מוכנה לארגן יומולדת כזה כל חודש

מזל טוב יואביקי!!!