את הפוסט הזה כתבתי לפני שנה ורבע. לא העלתי אותו לאתר כי חסרו לי כמה תמונות. אז הוא ישב שם וחיכה. והיום אמרתי לעצמי – למה? כתבת כל כך יפה, למה להחביא לעד? שחררי.

שיחררתי.

**********************************************************************************************************

פרץ של יצירה ועשייה נחת עלי. לא יודעת מה גרם לזה.

אולי זאת העובדה שכבר הרבה זמן אני רוצה לסדר את הבית כמו שצריך, אולי זאת העובדה שחזרנו מביקור בישראל ויש לנו קצת זמן לפני שמתחיל שוב הבלאגן של בית ספר ואולי (אם נהיה כנים עד הסוף) זאת העובדה ששבוע שלם לא יצאתי מהבית כי הגב שלי היה תפוס ויואבי היה חולה.

ככה או ככה, הפרץ הזה שלי הדביק גם את זאביק (שלא לומר, לא היתה לו ברירה כי ככה החלטתי 🙂 ) וביום שבת הוא נסע ל LOWES, קנה עצים, נסע לנגריה, עבד שם כל היום – סימן, שייף, ניסר, קדח – בקיצור ניגר את עצמו לדעת (ונהנה מעבודת כפיים שהוא ממש אוהב…).
בסוף היום הוא חזר עם ערימת קרשים מהוקצעים ומחכים לצביעה.

ביקור קצר בהום דיפו  העלה את הבעייתיות הבאה. אין בנמצא צבע לבן-ווש (WASH) כמו שאנחנו רוצים. מזל שיש את כרמית. SMS אחד והיא התנדבה לבוא להראות לנו איך עושים ווש מהצבע שזאביק קנה. אז קיבלנו שניים במחיר של אחד: גם היא באה להדגים וגם קיבלנו שעה פליידייט עם ליה, אריאל ואיתן. היתה שמחה גדולה :-).

אני מודה שלא חשבתי שזה ייקח לנו את כל השבוע. ב"לנו" אני מתכוונת לזה שזאביק עושה את כל עבודות הניגור, הצביעה ובטח גם את עבודת ההרכבה הסופית – ואני עם הילדים. תנחשו לבד מי נהנה יותר ….
בקיצור זה לוקח הרבה יותר ממה שציפיתי, אבל ככה זה כשאמרתי במפורש שאני רוצה עבודה של "פיינשמייקר". עובדים קשה כדי שזה ייצא בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה. (מה אני רוצה? כל חדר המשחקים שלנו נעשה במפעל/נגרייה  בישראל לפני שש שנים בערך. אני רוצה עוד שתי כונניות זהות בדיוק לזאת שיש לנו כבר ועוד שולחן ליצירה של הילדים שייראה חלק מהחדר הזה. אהה, ושכולם יחשבו שזה נעשה באותו מפעל, באותו זמן…)

כל היצירתיות הזאת באה מתוך העובדה שאנחנו צריכים לעשות רה-אורגניזציה בחדר השינה של הילדים.
נתחיל מההתחלה. בבית שאנחנו גרים בו יש 3 חדרי שינה. חדר אחד הוא חדר האורחים / חדר הלגו של הילדים. חדר אחר הוא חדר שינה רגיל עם ארון built-in והחדר השלישי הוא מה שנקרא יחידת הורים – יותר גדול, עם ארון קיר גדול ושירותים/מקלחת צמודים.
ההיגיון שלי אומר שהחדר הגדול צריך להכיל את מי שתופס הכי הרבה מרחב. כל עוד ישנו איתנו בחדר תינוקת או תינוק והיתה לנו כורסת הנקה בחדר, זה היה החדר שלנו. אבל מרגע שהחלטנו שברק כבר לא צריך להיות איתנו בחדר יותר ושהוא יפיק יותר הנאה מלהיות עם הילדים בחדר (וגם אנחנו נקבל קצת פרטיות סוף סוף אחרי שבע ומשהו שנים…) הבנתי שאנחנו צריכים להצריח חדרים עם הילדים. הם יקבלו את החדר הגדול ואנחנו נקבל את הפרטיות שלנו בחדר הקטן (במילא אנחנו לא ממש מחבבים את המקלחת ששם….)

אז ניצלנו את העובדה שפעמיים בשנה אנחנו מזמינים ניקוי שטיחים, הוצאנו את כל המיטות מהחדרים בעזרתו האדיבה של צחי שבא לביקור ואחרי שהכל התייבש החזרנו הכל פנימה אבל כל מיטה (חוץ מהמיטה של ברק) הלכה לחדר האחר. יצא לנו חדר מקסים. ולילדים יצאה מעברה נהדרת…

אבל זה היה רק שלב א' של התוכנית. השלב הבא כבר היה כרוך במשלוחה מהארץ. כשאורנה קנתה לרועי ונועם מיטות נוער (הלא הגיע הזמן….), היא העבירה את מיטת הקומותיים שלהם לאיחסון בגג הבית שלנו בכפר מונש. היינו צריכים רק שתי משפחות ששלחו את תכולת הבית שלהם במכולה לארה"ב, וקבילנו את כל חלקי המיטות (זה לא שזה תפס כל כך הרבה מקום, כמו שצחי שכח לשלוח במכולה הראשונה כמה חלקים חשובים ….)

בקיצור – הגענו לשלב שבו קיבלנו את כל החלקים ועכשיו אני רוצה שנרכיב את מיטת הקומותיים, נעביר את אלה למיטה גדולה ונעשה הכנה למיטת ילדים בשביל ברק. כל זאת למה? כי אני רוצה להכניס את הספרים של הילדים שכרגע פרוסים במקומות שונים ברחבי הבית לתוך ספריה אחת בחדר השינה.
בשביל זה אני צריכה את הכוורת שיש לנו בחדר המשחקים. ואם אני מוציאה את הכוורת מחדר המשחקים – מה יחזיק את המשחקים? אהה!!! רעיון גדול – פרץ של יצירה – "הבה נעביד את זאביק עד כלות הנשימה בגלל השיגעון של נעמה…." בסוף יצליח לי 🙂

**********************************************************************************************

רק כדי שלא תחשבו שאני באמת מעסיקה רק את זאביק בפרץ היצירה הזה… אז גם עשיתי כמה דברים בעצמי…

-לחם מחיטה מלאה שעשיתי בעצמי

– בצק משחק סגול (או כמו שאלה קוראת לצבע הזה: plumberry)

– הכנו שאור או מחמצת (אני לא בדיוק יודעת מה המונח הנכון) וניסינו0 לגדל בעצמנו כדי להכין לחם שאור אמיתי בעצמנו בבית. (לא הצליח… אנחנו הורגים את כל הצמחים שלנו באיטיות …)

השלב הבא: גבינת עיזים לפי מתכון של נעמה אברמזון, וגבינת פטה לפי מתכון שעוד לא מצאתי באינטרנט 🙂