תשע שנים, חודש ויומיים – זה פרק הזמן שעבר מאז שכפיר נולד ועד שברק נגמל מחיתולים סופית אתמול בלילה.
תשע שנים, חודש ויומיים שבהם החלפנו חיתולים מדי יום, בממוצע להערכתי 10 פעמים ביום (כשהם קטנים מחלפים יותר, כשהם גדלים מחליפים פחות, כשיש לך שני ילדים בחיתולים, החיים שלך בזבל – תרתי משמע….
3370 ימים כפול 10 חיתולים ביום זה בערך 33,700 חיתולים. עזבו אתכם מכמה שזה עולה (בממוצע 0.7$ לחיתול = 23,590$, יכולנו לטוס כל המשפחה לישראל וחזרה 3 פעמים אם הם לא היו צריכים חיתולים…), עזבו אתכם מהמקום שזה תופס בבית ובזבל אחר כך, עזבו אתכם כמות הזמן שביזבזנו על החלפת החיתולים – ותחשבו רגע על זה:
33,700 חיתולים.
איזה סבל….
ברוך שפטרנו מעונשו של זה!
מזל טוב!
טל כבר בן חמש (החל מעוד כמה שעות) ולמרות שהוא לקח את הזמן שלו בהפרזה, כמו כל הילדות שלי, זה כבר שנתיים בערך שאין שימוש לחיתולים אצלנו בבית.
עם זאת, עדיין תלוי הדיספנסר של החיתולים במקלחת משמאל למראה. מלא בחיתולים. יום אחד אני אעיף משם הכל, בינתיים – כשאני שמה לב לקיומם, זאת תזכורת נהדרת לזה שאנחנו עם חיתולים גמרנו.