יואביקו מהממיקו כבר בכיתה א` השנה. חוץ מזה שהוא ילד מהמממם, אנרגטי ברמות על, טוב לב בצורה מקסימה, אוהב עד כדי הצקה ומעצבן עד כדי צרחה (עיין ערך ), הוא גם ילד מתקדם בתחום האקדמי.
אני לא אפרט כאן את המחמאות כשנפגשנו השנה עם המורה שלו ביום ההורים (זה נושא לפוסט אחר שייכתב אמן, אמן כן יהי רצון במהרה בימינו…), אבל אני כן אספר שהוא התחיל ללמוד השנה עברית, לפני שלושה חודשים בערך.
בדרך כלל, כשהוא חוזר משיעור עברית, שיעורי הבית שלו הם לחשוב על מילים שמתחילות באות שהוא למד באותו יום , לכתוב ולצייר אותן. למותר לציין שלא חשנו שהוא באמת מתקדם עם נושא העברית באופן כללי.
השבוע, הוא קיבל הביתה שיעורים מחוברת העבודה שהם משתמשים בה במהלך השיעור.
הוא ביקש שאני אעזור לו (לא ברור לי למה, הוא באמת לא היה צריך עזרה), אז ישבנו ליד שולחן האוכל, בזמן שזאביק הכין את ארוחת הערב ואז קרה הקסם הבא:
ואנחנו בכלל לא ידענו שהוא יכול לחבר שתי אותיות למילה. כנראה שככה זה כשיש לך זיכרון חזותי…
קסם, פשוט קסם של ילד…
יואב. כל הכבוד.
תתרגל עם רחלה.