נועם באה לבקר אותנו לחודש. למי שלא יודע – נועם היא האחיינית שלי ואני הכי אוהבת אותה בעולם. חוץ מאיזה סצינה של בכי של חמש שעות שהיא דפקה לי כשהיא היתה בת שמונה חודשים, היא נסיכה אמיתית ומהממת ויש לה יכולת מופלאה לדובב פולניות זקנות ונודינקיות (וכאלה יש במשפחה שלנו לפחות 5….).

בדרך כלל, כשאנחנו נפגשים איתה, היא מגיעה בחבילה של 3 לפחות (ביחד עם אורנה אחותי, ורועיקי – שהוא האח הגדול שלה וגם אותו אני הכי אוהבת בעולם (לכל הפולניות הזקנות – זה לא אומר שאני לא אוהבת את שאר האחיינים שלי הכי בעולם, אבל כרגע הם לא נושא הפוסט :-))) . אבל הפעם היא באה לבד, שזה אומר שיש לנו את האפשרות הנדירה לא לחלק את תשומת הלב שלנו בין 3 אנשים מצד אחד ומצד שני, לה אין את האפשרות לסמוך על זה שיש עוד אנשים שיחלקו את תשומת הלב שאנחנו דורשים.

זה נהדר 🙂 🙂 :-).

העניין היחיד שיש פה (שימו לב שלא אמרתי בעיה או חיסרון) הוא שנועם החליטה שהיא צמחונית. ומכיוון שאני בעניין של לפנק לפנק לפנק, רציתי שהיא תאכל (ותלמד להכין) גם אוכל צמחוני הוא לא "תוספות", אלה מנה אמיתית בפני עצמה.

למזלי, בשנה האחרונה בישלתי באופן קבוע אוכל לאנשים אחרים. למזלי הרב, היו לי לקוחות צמחוניים / טבעוניים. בשבילם פיתחתי מתכונים טובים (לדעתי) של מנות כמו-בשריות שבדרך כלל לא מוצאים בכל מקום.

המקור למתכונים הוא סביבת הגידול הטבעית שלי. למרות היותי פולניה (גאה) מכל הכיוונים, גדלתי בקירבת משפחות תוניסאיות, מרוקאיות, ועיראקיות, ואני אוהבת את האוכל של העדות האלה באותה מידה שאני אוהבת את האוכל האשכנזי. אז כשחשבתי מה להכין, מיד עלו לי לראש, קובה, מפרום וקוסקוס.

כשאורנה שמעה על הפינוק – היא אמרה לנועם "אם זה טעים לך, תיקחי מתכון". זה היה לה טעים. אז אני נותנת לה את המתכונים כאן, ככה שיהיה לה את זה בכל מקום.

המתכון הראשון הוא הגירסא שלי לקובה דלעת. את הקובה עצמה למדתי לאכול, לאהוב ולהכין מספתא ג'וליה. כמעט בכל יום שישי היה תבשיל/מרק קובה על השולחן. אצל ספתא ג'וליה, הרוטב היה פשוט רוטב אדום סמיך/דליל וטעים בדיוק במידה הנכונה. הקובות, הן הכי טעימות שאפשר. בלי יומרנות, בלי ניסיון להרשים – פשוט טובות. ניסיתי לחשוב מתי ראיתי אותה מכינה קובות ואני חושבת שראיתי את זה לפני המון שנים , כי לדעתי, ב- 15 השנים האחרונות לא ראיתי אותה מקבבת את הקובות בימי שישי. אולי היא הכינה והקפיאה מראש, אולי היא קיבלה את זה מקרובות משפחה, אבל אני זוכרת את עצמי יושבת במטבח ורואה אותה מכינה קובה מבושלת (וגם קובה מטוגנת שכבר שנים לא אכלתי).

את ההשראה להכין קובה  כאן בסאניוייל קיבלתי מכרמית. ביום כיפור לפני שנתיים בערך, היא הכינה קובה סלק לארוחה מפסקת – היה טעים :-). כרמית אמרה שזה לא קשה ושלחה את המתכון שהיא השתמשה בו. את ההמשך עשיתי בעזרת האינטרנט…

כשמחפשים באינטרנט קובה דלעת, מקבלים מתכונים שונים, שהמכנה המשותף שלהם הוא קובה, ברוטב אדום שיש בו חתיכות גדולות של דלעת. איכשהו זה מרגיש לי רמאות. אני אוהבת רטבים שמרגישים אותם… אז הרוטב שלי הוא יותר תבשיל מאשר רוטב, והדלעת היא מרכיב עיקרי ברוטב ולא משהו שמוסיפים על הדרך….

מכיוון שהמתכון המקורי הוא בשרי, אני נותנת את שתי הגירסאות הבשרית והטבעונית. המלצות, הערות והארות, בסוף המתכון..

קובה דלעת

מילוי בשרי (50 כדורים בערך)
1/2 ק"ג בשר בקר טחון (או פאונד אחד במדינות המשונות שמשתמשות בפאונדים, אל תהיו קטנוניים)
1 בצל גדול
1/2 צרור פטרוזיליה (לא צרור קטן כזה שקונים בסופרמרקטים, אלא צרור גדול שקונים אצל הירקן)
3/4 כפית בהרט
מלח (לפי הטעם)

מילוי טבעוני (זה ממש לפי העין, אף פעם לא מדדתי, אולי בפעם הבאה….)
דלעת כלשהי (אני הכי אוהבת להשתמש כאן בדלעת קובצ'ה, אבל בצוק העיתים גם דלורית עובדת. אני חושבת שאני משתמשת בשמינית דלעת קובצ'ה)
1 בצל גדול
2 עגבניות
חופן גדול אגוזי מלך (בערך כוס של אגוזים לא קצוצים)
1/2 צרור פטרוזיליה (לא צרור קטן כזה שקונים בסופרמרקטים, אלא צרור גדול שקונים אצל הירקן)
3/4 כפית בהרט
מלח

מעטפת לקובה
1 כוס סולת (כאן זה נקרא Farina, בדרך כלל מוצאים את זה אצל המקסיקנים)
1כפית מלח
1כפית שמן
110 מ"ל מים (אני יודעת שזאת כמות מוזרה, אבל זה באמת עובד ככה )

רוטב (כמות ל 8 מנות לפחות)
1 בצל
4 עגבניות
1/2 דלעת קובצ'ה (או דלורית בינונית או דלעת בגודל דומה)
1 רסק עגבניות קטן (150 – 170 גרם רסק)
3 כפיות סוכר
1 כפית בהרט
מעט קינמון
מלח
שמן

אופן ההכנה
באופן עקרוני מתחילים בהכנת המילוי (כי מומלץ להקפיא את הכדורים), אבל מכיוון שיש לנו טבעונים קהל, אני מתחילה את ההסבר עם הרוטב כי חלק ממנו משמש להכנת המילוי הטבעוני

רוטב

1. חותכים בצל לקוביות ומטגנים עד להזהבה (או חריכה קלה במקרה שלי…)
2. במעבד מזון קוצצים את הדלעת עד שהיא נהיית חתיכות קטנות. מכניסים לסיר של הבצל וממשיכים לטגן
3. חותכים עגבניות לקוביות ומוסיפים לתערובת הבצל והדלעת. מבשלים ביחד עד שהדלעת כמעט רכה.
4. מפרישים בערך כוס מהתערובת לטובת המילוי הטבעוני וממשיכים בבישול.
5. מוסיפים רסק עגבניות קטן, סוכר, בהרט, קינמון ומלח ומערבבים היטב.
6. מוסיפים מים רותחים – כמה? ככה וככה – תלוי כמה אתם אוהבים את הרוטב שלכם סמיך או נוזלי. בפעמים הראשונות הייתי מתחילה עם כמות גדולה של מים, כי לקובות יש נטייה להידבק כשהרוטב סמיך מדי. ככל שתעשו יותר פעמים, תוכלו להחליט בדיוק כמה מים אתם רוצים לשים.

מילוי בשרי

1. למעבד מזון מכניסים: בצל ועלים של פטרוזליה (לא באמת צריך להפריד את העלים, פשוט מורידים את רוב הגבעולים ושמים במעבד המזון). מעבדים עד שמקבלים תערובת כמה שיותר חלקה.
2. בקערה שמים את הבשר, תערובת הבצל והפטרוזיליה והתבלינים ולשים עד שהתערובת אחידה.
3.  לוקחים צלחת גדולה או מגש גדול, עוטפים בניילון נצמד.
4. יוצרים כדורים קטנים ושמים אותם על הצלחת. כמה קטנים? אני חושבת בערך בקוטר של סנטימר וחצי. תחשבו שמהתערובת הזו צריכים לצאת בערך 60 כדורים. אם תעשו את הכדורים גדולים מדי, הטעם של הבשר ישתלט על הטעם של הסולת בקובה וזה לא יצא טעים באותה המידה.
5. מכסים את הצלחת בנילון נצמד ושמים בפריזר לשעתיים לפחות.
6. אחרי שעתיים, מוציאים את כמות הכדורים שרוצים להכין ואת השאר מכניסים לפריזר בכלי אטום או לשקית ZIPLOCK שמיועדת להקפאה בפריזר.