אני כבר רוצה הביתה. אני מחכה לבורדינג וכבר רוצה להיות בעוד 6 שעות מעכשיו, ב SFO, מחכה לזאביק וברק שיבואו לאסוף אותי.
לא שלא היה לי כיף, היה לי כיף.היה מעולה. מדהים. בלי סייגים. פשוט חופש אמיתי. בלי להתעצבן ממשהו או ממישהו. בלי להרגיש שמשהו לא דופק. בלי להיכנס ללחץ שלא נספיק משהו.
היה לי כיף. הלכנו (המון, המון, ה מ ו ן), קישקקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), אכלנו (טעים, כמה פשוט ככה טעים), קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), ראינו, קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), רכשנו (לא מספיק. באמת. לא מספיק) , קישקשנו (המון, המון, ה מ ו ן), אמרתי שקישקשנו?

חיכינו  3 שנים לחופשה הזאת, שרון ואני. ההמתנה השתלמה. היה מעולה. לא חושבת שיכולתי לבחור שותפה טובה יותר לחופשה הזאת (אני מקווה שגם שרון חושבת עלי אותו דבר, אבל… אני פולניה, אז אין לדעת…). רצינו – עשינו, לא רצינו – לא עשינו. בלי פרצופים או פולניות,  ככה. מעולה לי.
שרון סיפרה לי המון, זה היה טוב בשבילי לשמוע סיפורים מחוץ לבועה שלי. יש חיים אמיתיים מחוץ לעולם הבייסבול.

הייתי צריכה את החופש הזה. עם שרון. בדיוק מי ומה שהתאים לי. אני מקווה שמילאתי את כל המצברים.

היה לי כיף והייתי נשארת בשמחה עוד יומיים-שלושה. אולי יותר. אבל עכשיו, פה בשדה התעופה,  כל מה שבא לי זה כבר להיות בצד השני של היבשת ולהתחבק.

שרון, זה הזמן להתחיל לתכנן את החופש הבא