אחרי שכפיר ויואב התחילו ללמוד בשבוע שעבר, הגיע תורה של אלה ללכת במשך היום למקום שאיננו הבית שלנו…
אני כבר ממש לא זוכרת אם כתבתי שהיא נכנסה לגן גיתי כשהיא היתה בת שנה ורבע והיתה שם שנה שלמה (מאוד מוצלחת), אבל בסופה של השנה ההיא החלטתי להוציא אותה מהגן ולהשאיר אותה איתי ועם ברק בבית למשך שנה.
על פניו ההחלטה נראתה מצויינת, מה יכול להיות רע לילדה עם אמא שלה בבית? שני ילדים, אמא אחת (לפעמים אמא ומטפלת או רק מטפלת), יחס אישי, חם ואוהב….
בפועל – אני לא יכולה להגיד שזאת היתה טעות בכל המובנים, אבל אני חושבת ש-אלה היתה נשכרת יותר אם היא היתה הולכת לגן בשנה הזאת, ולו בגלל העובדה שהיא ילדה כל כך חברותית וכל כך צריכה חברת ילדים בגילה (או גדולים ממנה) . זה לא שלא נפגשנו עם ילדים אחרים, אבל היא ממש צריכה להיות עם ילדים אחרים על בסיס יומיומי (שלא לומר על בסיס שעתי…).

וגם – ופה אני ממש חייבת לחרוג ממנהגי להמעיט בערכם של דברים, כדרכן של הפולניות הטובות – אלה היא מהממת. וכשאני אומרת "מהממת", אני מתכוונת בכל תחום, כיוון ומובן שהוא. היא מפותחת בצורה בלתי רגילה, היא מדברת שיחות שלמות, ארוכות – בעלות תוכן ומשמעות, ואם אתה מראה לה שיש בעיה בתוכן השיחה שלה, היא מיד פותרת אותה, ללא השתהות. היא שרה, היא רוקדת, היא מציירת ויוצרת, מדביקה וגוזרת. היא מדברת אנגלית עם מי שצריך לדבר אנגלית, עברית עם מי שצריך לדבר עברית ו "ציוויית" (מלשון ציווי) לכל מי שלא מקשיב לה באיזו שפה שלא תהיה באותו רגע. היא מסבירה, מנתחת, חוקרת, חוקרת חקירה נגדית, שופטת ומבצעת בעת ובעונה אחת.
היא משחקת עם ילדים, קטנים וגדולים, היא בונה עולמות דימיוניים, היא מעבירה דברים ממקום למקום ומסדרת מחדש את כל חדר המשחקים. היא מעלפת ומאלפת מבוגרים ומבוגרות, היא שולטת בכל הדרכים שגורמות לדברים לקרות.

בקיצור, היא מנהלת את העולם. היא תהיה נשיאת ארצות הברית הכי צעירה בהיסטוריה.

ולכן, אפשר להבין למה היא צריכה כבר ללכת לגן (ואם אי אפשר להבין, אז לפחות תפנימו שמגיע לה שליש על התנהגות טובה אחרי שנת מעצר של 24 שעות ביום איתי 🙂 )

ממרץ בשנה שעברה, כשרונית הזמינה אותה באחד הימים להישאר בגן שעתיים-שלוש, היא רוצה ללכת לגן, היא מאוד אוהבת את פינת המטבח ופינת האוכל של הגן (באיזור המשחקים של הילדים), לדעתי היא יכולה לבלות שם שבועות (כי זה כל כך שונה ממה שיש לנו בבית… לא!)…
במהלך כל הקיץ עשינו לזה build-up, דיברנו שאחרי שכפיר ויואב ילכו לבית ספר היא תלך לגן רונית ויהיה לה כיף וזה יהיה הגן שלה ולא של יואב (ואז ביום רביעי כשיצאנו מבית ספר, שניה אחרי שהם התחילו ללמוד, היא מיד אמרה "אמא, עכשיו הולכים לגן רונית?…")

אז אתמול היה היום הראשון שלה ב"גן רונית". טוב, כמובן שזאת לא באמת הפעם הראשונה שהיא הולכת לשם. בכל זאת – זוהי לנו השנה החמישית ברציפות בגן רונית. ועוד 3 נוספות מלבדה לפנינו… אבל זאת היתה הפעם הראשונה שהיא הולכת כתלמידה מן המניין ולא בתור "אחות של…"
בדרך מבית הספר לגן (20 דקות בערך), ניסיתי לשכנע אותה להישאר בבית, ככה אני – סוציומטית, אני רוצה שהיא תישאר איתי. לא עבד. היא היתה ממוקדת מטרה.

כשנכנסנו לגן, היא נצמדה לרגל שלי, לרגע הייתי מוטרדת שאולי זה לא יעבור טוב. אבל כעבור רגע היא שיחררה אותי והלכה למטבח. מיד היא התחילה לסדר ולארגן את המטבח ושולחן האוכל.
כשרונית נכנסה לחדר ושאלה אם אלה יכולה להכין לה פנקייק, אלה השתתקה. וכשגם אני התחלתי לדבר איתה – היא הסתובבה ואמרה לי "אמא, אני לא רוצה שידברו איתי עכשיו" – Oh, really???

בגן רונית

התמודדנו עם בעיית "לא אוכלת קליפה של תפוח"

כמו שאפשר לראות,