בכל פעם אני מופתעת מחדש איך ילדים לומדים דברים חדשים. הכוונה שלי היא איך הם לומדים דברים חדשים מהחיים שמקיפים אותנו ולא דברים חדשים שלומדים בבית הספר או בגן.

יש לנו דיסק של גידי גוב באוטו (באופן כללי, המוסיקה שאנחנו שומעים די מוגבלת למה שיש לנו בדיסקים באוטו, אנחנו לא ממש זוכרים להחליף ועדיין לא התקדמנו לעולם האמיתי של הטכנולוגייה שעברה את שלב הדיסקים לפני 10 שנים….)

לא כל השירים בדיסק מקובלים על כל יושבי האוטו (בזמן האחרון, גם אלה הצטרפה למעגל מביעי הדעה ואם יש שיר שהיא לא אוהבת מיד היא צועקת "לא! סיר אחר! לחליף!").
בקיצור, באחד הימים כפיר צעק לי מאחור משהו, תוך כדי השיר "סימן שאתה צעיר". מסתבר שיואב שאל אותו מה זאת המילה "נוער" והוא לא ידע לענות . זאת תשובה קלה "זה ילדים שהם בגיל של רועיקי, נונו, נדב ואופיר – שהם כבר לא ממש ילדים קטנים ועוד לא מבוגרים כמו אמא ואבא". התשובה הזאת הניחה את דעתם.

ואז הגיעה השיחה הבאה:

כפיר: "ומה זה "זה בררה""?
אמא: "בררה – זה דברים מקולקלים"
"אני לא מבין"
"בררה – זה כמו פירות שהם מקולקלים"
"איך ילדים הם פירות מקולקלים?"
"הילדים הם לא פירות מקולקלים. בוא נתחיל שוב. נניח שיש לי ארגז גדול של פירות ואני מחלקת אותם לארגז גדול של פירות טובים וארגז קטן של פירות לא טובים. הפירות המקולקלים שבארגז הקטן נקראים – בררה".
"לא הבנתי"
"כשאומרים 'בררה' על נוער, מתכוונים לילדים שהם מבולבלים ועושים דברים מבולבלים."
"כמו מה?"
"למשל ילדים שזורקים ביצים על בתים של אנשים אחרים (לא בהלאווין, כי אז מותר) או ילדים שמרביצים בכוונה לילדים אחרים, או ילדים שעושים בלאגנים ומפחידים ילדים אחרים בכוונה. זה ילדים מבולבלים ובשיר הזה אומרים על ילדים שהם מבולבלים שהם 'בררה' ".
"עדיין לא הבנתי."

יומיים הסתובבנו עם השאלה הזאת. ניסיתי כל מיני דרכים להסביר, לא הצליח להבין. זה היה לי מוזר. בדרך כלל אחרי הסבר אחד הוא מבין. מקסימום דוגמא מעולם אחר עושה את העבודה.
אחרי יומיים הוא אמר: "אמא, אני לא מבין מה זה אומר "זה-נוער-זה-זה-בררה", מה זה אומר "זה-זה-בררה".
לפעמים צריך פשוט להקשיב למה שהם שואלים באמת….
"זה לא משפט אחד, יש בשיר הזה שאלה ותשובה. השאלה שהוא שואל היא "זה נוער זה?" ויש סימן שאלה בסוף, והתשובה היא "זה בררה!" ויש סימן קריאה בסוף. עכשיו זה יותר ברור?"
(על התפקיד של סימני השאלה והקריאה כבר עניתי לפני חודשיים…)

"אהה, כן…" הוא אמר כשכבר הוא לא היה שם (ככה זה: הסברת, הבנתי, אל תתרגשי – אני כבר בעניין אחר).

********************************************************************************************************

לפעמים המילים של השירים ברורות, אבל כוונת המשורר לא ממש.
יואב:"על מה השיר הזה מדבר?" (או בצורה החדשה שכפיר אומר דברים: "מה השיר הזה על?")
"על שני אנשים שכותבים מכתבים אחד לשני, היא כותבת מכתבים קצרים והוא כותב מכתבים ארוכים"
"למה?"
באמת למה?

**********************************************************************************

ולפעמים, תוך כדי השאלות, אני מגלה שדברים שהיו ברורים לי מאליהם, לא ברורים לילדים בכלל – למרות שהם אומרים ועושים אותם כבר שנים….

כפיר: "על מה השיר הזה מדבר?"
אמא: "על שני אנשים שרבו והם סולחים אחד לשני"
יואב: "מה זה סולחים?"
אמא: "כשמישהו מבקש סליחה והשני מקבל את הסליחה שלו"
יואב: "מה זה סליחה?"
אמא: "זה כשמישהו עושה משהו לא נעים או לא בסדר ואז הוא רוצה להגיד שהוא מצטער"
יואב: "אבל למה הוא עושה את זה?"
אמא: "למה הוא עושה את המשהו הלא נעים?"
יואב: "לא. את הסליחה"

ופתאום הרגשתי קטנה, לא צעירה בגיל. פשוט אמא קטנה. איך להסביר את זה? מגיל מאוד צעיר (נניח מהגיל של אלה עכשיו) כשהם עושים משהו לא נעים אחד לשני ויש בכי, אנחנו אומרים להם: "עשית משהו, וזה לא היה לו נעים, תבקש ממנו סליחה" ובדרך כלל, זה עובד. הם ניגשים מבקשים סליחה, נותנים נשיקה וחיבוק וזה עובר והם ממשיכים לשחק ביחד. אבל פתאום הבנתי שהם בכלל לא מבינים מה זה אומר "לבקש סליחה". שמתישהו היינו צריכים להסביר את המשמעות של הסליחה, או יותר נכון, העובדה שהם עשו משהו שהוא לא בסדר, שהוא לא נעים לאחר – היא דבר שהם מבינים, למה צריך לבקש סליחה על זה – זה מה שהם לא מבינים. האמת, עכשיו גם אני כבר לא בטוחה שאני מבינה….

********************************************************************************************************

ארוחת בוקר של שבת, אני וזאביק מדברים על משהו ומשתמשים במילה אחוז.
כפיר: "מה זה אחוז"
אמא: "זה החלק שמתקבל כשמחלקים משהו במאה"
כפיר: "מה?"
אמא: "כמה זה מאה לחלק למאה?"
כפיר (זז בחוסר נוחות, רואים שהשאלה לא ברורה לו): "אהה, זה מאה"
אמא: "אתה זוכר מה זה לחלק?"
כפיר: "זה כשעושים X"
אמא: "לא- זה להכפיל, TIMES"
כפיר: "אהה, כן"
אמא: "לחלק זה כמו לחלק תפוחים לילדים. אם יש לי 100 תפוחים ואני מחלקת ל 100 ילדים, כמה תפוחים מקבל כל ילד?"
כפיר (בחיוך, עכשיו השאלה ברורה….): "אחד"
אמא: "רואה, אז תפוח אחד זה אחוז אחד ממאה תפוחים. רוצה עוד דוגמא?"
כפיר: "כן"
אמא: "אם יש לי 200 תפוחים ואני מחלקת ל 100 ילדים, כמה תפוחים מקבל כל ילד?"
כפיר (עכשיו החיוך כבר ענקי, את זה הוא כבר ממש יודע לעשות) "שניים"
אמא: "אז שני תפוחים זה אחוז אחד ממאתיים תפוחים. ואם יש לי 300 תפוחים ואני מחלקת ל 100 ילדים, כמה תפוחים מקבל כל ילד?"
כפיר: "שלושה"
אמא: "אז שלושה תפוחים זה אחוז אחד מ 300 תפוחים. ואם יש לי 400 תפוחים ואני מחלקת ל 100 ילדים, כמה תפוחים מקבל כל ילד?"
כפיר: "ארבעה"

אבא: "ואם יש לי 450 תפוחים ואני מחלק ל- 100 ילדים, כמה כל אחד מקבל?"
רואים את הגלגלים בראש של כפיר מסתובבים חזק, העיניים שלו פתוחות לרווחה. זה נמצא שם, אבל הוא עוד לא יודע איך קוראים לזה….
אמא: "זה קצת קשה ככה סתם. רוצה שננסה בדרך אחרת?"
כפיר מהנהן
אמא: "אמרנו ש 400 לחלק ל- 100 זה ארבע. כמה זה 500 לחלק ל 100?"
כפיר: "חמש"
אמא: "נכון מאוד, אז 400 לחלק ל- 100 זה ארבע. 500 לחלק ל 100 זה חמש. 450 נמצא בדיוק באמצע בין 400 ל 500. עכשיו אתה יכול לחשב כמה זה 450 תפוחים לחלק ל- 100 ילדים?"
כפיר (שומעים את אנחת הרווחה שהמוח שלו מייצר. ברור שהוא יודע, רק צריך לשאול את השאלה בדרך שהוא גם יכול לעכל אותה): "4.5"

********************************************************************************************************

וזה באמת רק בשביל להשוויץ. מכירים את המשחק 2048? זה משחק כזה שיש בו ריבוע של 4 קוביות על 4 קוביות. המשחק מתחיל מזה שמופיעה הספרה 2 כל פעם מחדש וצריך לחבר אותה עם 2 אחר, ככה שנהיה 4, ואת ה 4 עם 4 אחר וככה הלאה עד שנהיה 2048 (בקיצור חיבור של חזקות של 2). כפיר הסתכל על המשחק ששיחקתי ושאל איך מגיעים ל 2048. עניתי שמחברים מספרים דומים עד שנהיה 2048.

אז הוא חיבר.

2+2=4+4=8+8=16+16=32+32=64+64=128+128=256+256=512+512=1024+1024=2048.

בטיול שהיה כמה שבועות אחרכך הוא עשה שוב את אותו תרגיל (הכל בראש, כן?) והגיע ל4096. ואז התחיל לחבר 3+3=6+6=12+12=24…. טוב זה לא חזקות, אבל זה עדיין מדהין שהוא הגיע ל 768, לא?