מספר אירועים בזמן האחרון נתנו לי את ההזדמנות להסתכל קצת על החיים בכלל ובפרט.
המסקנה העיקרית שלי היא שהחיים מורכבים ממסכת אינסופית של בחירות והתמודדויות עם הבחירות שלנו.
המסקנה המשנית שלי היא שכל אחד עושה את הבחירות שלו, ואנחנו לא יכולים לעשות את הבחירות של אחרים עבור עצמם או להתמודד את ההתמודדות שלהם עם הבחירות שלהם – כל מה שנשאר הוא לראות את המצב כמו שהוא ולעשות את הבחירה שלנו איך להתמודד עם המצב.
לא תמיד זה קל. האמת – תמיד זה לא קל. אבל ברגע שמבינים את זה, קל יותר להבין כל החלטה שעושים.
אפשר לעשות החלטות קשות והרות גורל ואפשר לעשות גם החלטות קלות ויומיומיות. אפשר להתחבט בבעיה שבועות וחודשים ואפשר להחליט על המקום. אפשר לעשות החלטה לבד או ביחד עם אחרים. אפשר בכל צורה שהיא. השאלה האמיתית היא – איך מתמודדים עם החיים שאחרי ההחלטה.
ועוד תובנה שהיתה לי בזמן האחרון (האמת שהיא צצה ומופיעה הרבה בחיים שלי, אבל גם בזמן האחרון):
ה ש י נ ו י ב א מ ב פ נ י ם
אם אני לא ארצה לשנות את זה באמת, מבפנים, מעומק ליבי – זה לא יקרה. כל שינוי שאני עושה שהוא רק כלפי חוץ, שלא בא מבפנים – לא מחזיק מעמד. ואחרי פרק זמן קצר מאוד הכל מתפרק וחוזר לקדמותו.
זה נכון לגבי ההחלטות שלי לשנה החדשה, זה נכון לגבי ההחלטות שלי על מערכות היחסים שלי עם: המשפחה, הילדים, החברים. זה נכון לגבי ההחלטות שלי על הגוף שלי וזה נכון לגבי ההחלטות שלי לגבי הנפש שלי.
ככה שלסיכום מה שיש לי להגיד זה שאם עשית החלטה מושכלת יותר או פחות לגבי שינוי מהותי בחיים שלך, עיקר המאמץ שלך צריך להיות ההבנה שהשינוי הזה יצליח רק אם הוא יבוא מבפנים. רק אם ההתמודדות תהיה נכונה על כל אפיקי ההחלטה.
הפוסט הזה מכוון בעצם אלי. כדי להזכיר לי מדי פעם שחשבתי את זה ושעיינתי בנושאים האלה לעומק תקופה ארוכה.
אבל יחד עם זה, הוא מכוון גם אליך. כדי שתדעי שחשבתי עליך הרבה. על ההחלטות שעשית ועל הכיוונים שבחרת. אני בוחרת לתת לך את החופש להחליט את ההחלטות שלך בעצמך ולהתמודד איתן. זה לא אומר שאת לא חשובה לי ושאני אוהבת אותך פחות, אני רק למדתי לשחרר ולתת לך לחיות את החיים שלך בעצמך.
תבחרי את הבחירות. תעשי שינוי מבפנים. תתמודדי עם ההחלטה.
צאי בהצלחה לדרכך חדשה .
אוהבת
נעמה???
נונו!!!
אמא שלה
אבל למה לא להגיד שיש פוסט? או סתם לומר מילה בכיוון?
דווקא כשקיבלתי את הסמס עם הלב, אמרתי לרחלה שקראת את הפוסט,טעיתי
ושוב. תודה
וואו, רק עכשיו הגעתי לפוסט הזה.. באיחור גדול. תודה.
עברו חמש שנים שבהן אני בדרך. מרגישה שהלכתי לאיבוד.
את שיחררת. לגמרי.
אני לא יודעת איך לחזור .
שתדעי שאני חושבת עליך הרבה.
את רחוקה ממני מאות אלפי מילים.
ומקווצ'צ'ת לי בלב געגועים.
את חשובה לי ושאני אוהבת אותך. תמיד.
עברה עוד שנה של שקט.
זמן שמתבזבז.
שוב התחילו עשרת הימים הנוראיים.
אלו לא עשרה ימים של סליחות?