אחרי שיואבי התחיל את גן רונית, דיברנו פעם על ההבדלים בין כפיר ליואב.
כפיר הרבה יותר מיושב, יכול לשבת שעות ולעשות לגו, או פאזלים, או מבוכים, יש לו יכולת אנליטית מדהימה, תפיסה כמותית ויכולת חישובית – כל הדברים האלה באים לו מאוד בקלות. הקטע הפיזי הוא משהו שהוא צריך לעבוד עליו: לרכב על אופניים, לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר, לחבוט עם מחבט (להחזיק את המחבט נכון), לגלוש, לרוץ מרחקים ארוכים…
יואב – בדיוק להיפך: כל הקטע הפיזי זורם לו מהגוף כמו מים ממעיין. הוא עלה בפעם הראשונה על אופניים קצת אחרי שהגענו לכאן (כשהוא היה בן שנה ושמונה, והאופניים היו של ילד בן ארבע) ומיד רכב עליהם, הוא חובט בכדורי בייסבול למרחקים ארוכים, הוא מכדרר וקולע (זוכרים את הפוסט הזה מלפני שנה וחצי?), הוא רץ, הוא לא מתעייף אף פעם (אבל עדיין אין לו את כל הסבלנות להתמיד לאורך זמן – גם זה יגיע…).
הקטע הקוגניטיבי זה משהו שמתפתח אצל יואבי עכשיו: הוא קורא לצבעים בשמות הנכונים, הוא אומר את המספרים לפי הסדר הנכון (לפעמים) וגם מונה אותם על קצות האצבעות, הוא יכול לשבת עכשיו ולשחק בלגו עם כפיר (סוף סוף יש להם נושא משותף לאורך זמן – מאז שחזרנו מדיסנילנד בספטמבר) . התפיסה החזותית שלו מהממת, הוא יכול לזכור מקומות שהיינו בהם פעם מזמן, הוא זוכר איפה ילדים אחרים גרים כשאנחנו עוברים באיזור שלהם. משבוע השני בגן הוא כבר זיהה את השם שלו ולמי מהילדים בגן יש אותיות ששייכות לשם שלו, אם הוא רואה אותיות או ציורים שהוא מכיר הוא יכול להגיד מאיפה הוא מכיר אותם ואיך הם נקראים.
בקיצור, כמו שרונית אמרה בסוף השיחה הזאת "כל ילד והמתנה שהוא נולד איתה" – צודקת…
כפיר, כאמור, נולד עם מתנת ה"רוח והראש" וקצת פחות עם מתנת ה"גוף והאדמה". בגלל זה כשהוא ביקש להתחיל ללכת לחוג כדורסל מאוד שמחנו. קיבלנו המלצות מחברים על חוג שמתנהל במתנ"ס המקומי, לא תחרותי, מעודד את הילדים ומלמד אותם קודם כל איך לשחק ביחד, ואחר כך את הפעולות הפיזיות של המשחק (ריצה קדימה, ריצה אחורה, כדרור, מסירות, קליעות וכו') וגם את חוקי המשחק – והכל בצורה הכי נעימה שאפשר. רשמנו. גם אלה מהפוקר רשמה את נועם הבן שלה שלומד שנה אחת מעל כפיר באותו בית ספר.
אחרי שני סבבים של אותו חוג – זה פשוט לא אותו ילד. בסך הכל הוא השתתף ב- 14 מפגשים, אבל בסופם… איזה הבדל!!! הוא רץ, הוא מכדרר, הוא קולע – הוא ממש ממש ממש נהנה מזה. והיה לו ממש כיף בחוג הזה של קואצ' אנה וקואצ' בילי. וגם הם ראו כל הזמן איך שהוא משתפר ועודדו אותו להמשיך (תקשיבו בסרט הראשון, שומעים את המאמן בילי ממש מתרגש מכל "כמעט" קליעה של כפיר, זה לא משהו שרואים כל יום…)
בהתחלה הוא היה זורק כדור והכדור היה במרחק של 4 מטרים מהסל ועכשיו, אחת מכל 4-5 זריקות ממש נכנסת פנימה וכל השאר בסביבה הנכונה (רק לא נכנס לרשת). הוא מבין את הרעיון של שיתוף פעולה במשחק, את הרעיון של למסור למישהו אחר, את הקטע עם ההגנה (רואים אותו נעמד מול שחקן אחר ועושה לו "האוויר לא שלך"….). בקיצור – הצליחה לנו הבחירה של החוג עם המאמנים האלה.
במקביל, נועם קטן (שהיה בגן רונית) התחיל ללכת להתאמן בכדורסל אצל ילד-נער ישראלי בן 13, עמית, שגר כאן בסביבה והתחיל ביוזמה מקסימה משל עצמו. הוא עושה שיעורים של 45 דקות לקבוצות של 4-5 ילדים. זה לא כמו החוג במתנ"ס, אבל הילדים מאוד נהנים, עמית מלמד אותם המון דברים ומשקיע בהם המון רצון וניסיון. אז גם כפיר התחיל ללכת. והוא מאוד נהנה. אצל עמית הכל קצת יותר חופשי – בכל זאת, סביבה ישראלית ומאמן בן 13….
עכשיו תראו קצת תוצאות מהאימון אחרון במתנ"ס (ברור שאת הסרט הראשון אני צילמתי ואת השני זאביק – כל אחד והמתנה שהוא נולד איתה…. אני לא נולדתי עם המתנה של היכולת לראות דברים ולצלם אותם במקביל….)
ושימו לב ליכולות שלו על הסל שהוא קיבל במתנה ליומולדת מכל הצד הנויימני ומאבא-אמא-יואב-אלה:
ושוב – (עד שזאביק ימצא פתרון משולב), הנה הסרטים למאותגרים טלפונית:
אגב לגבי הסל שכפיר קיבל מתנה ליומולדת מכל משפחת נוימן ומאיתנו – זאביק חיפש המון זמן סל עם לוח בגודל 54" במחיר טוב. לא מצא.
בסוף החלטנו על סל עם לוח 48" במחיר מצויין. קנינו.
המתנו שיגיע. הגיע.
המתנו שיהיה סוף שבוע וזאביק ירכיב. הרכיב. (במאמצים רבים – חוברות הדרכה של הרכבת סלים לכדורסל הן לא חוברות הדרכה של איקיאה או של לגו – ממש ממש ממש גרועות).
למחרת – על הבוקר – היה מבצע על סל עם לוח בגודל 54" במחיר שזאביק רצה.
עכשיו יש לנו שני סלים בחצר הקדמית…. מישהו רוצה סל עם לוח בגודל 48" במחיר טוב?
פוסט מעולה.משעשע.ומעורר,כרגיל געגוע.
הםשניהם כל כך מיוחדים ומתןקים. המיס אותי הסרטון ששלחת לי.
אני חושבת שלפני שתתנו ליואבי להתחבר לצד הרוח והראש, יש מצב שתרשמו אותו לקבוצת בייסבול? יש לילד כישרון אני אומרת לכם. נשיקות.
הפוסט הזה כתוב עם כלכך הרבה אהבה וכבוד וראייה של הילדים. הילדים שלכםם זכו בהורים מדהימים. תמשיכו בעבודה המצוינת שאתם עושים.