סיום ערב חג סוכות. אלי, תמר, אריאל ורותם הלכו הביתה. כפיר ויואב שיחקו בחדר המשחקים אחרי שאלה נרדמה. זאביק הלך לקבוצת הבנים שלו. ואני חיכיתי שיעברו חמש הדקות שהילדים ביקשו להמשיך לשחק לפני שהולכים להתקלח ולישון.

ישבתי לי בשקט והקשבתי איך הם משחקים. הם פתחו את מגירת השמונצעס – זאת שיש בה את כל המשחקים שהם מקבלים בארוחות הילדים בפאסט פודיות או בימי ההולדת של החברים שלהם או מאמא שלהם כשהיא רואה משהו נחמד באיזור של ה"הכל בדולר" בטרגט.
הם הוציאו מהמגירה כל מיני דברים (מזל שזאביק אחראי על סידור חדר המשחקים ולא אני), ואז הם שיחקו משחק תפקידים עם כל מיני דמויות שהיו שם באמת או שלא היו שם באמת ורק גילמו אותן דמויות של דברים אחרים שהיו שם באמת.

שניהם חזק מאוד עכשיו בכל ענייני "לגו צ'ימה", צבי הנינג'ה, מלחמת הכוכבים, לופי כובע קש ועוד כמה כאלה וכל מיני, וכל מיני דמויות משם הופיעו ויצאו וחזרו ושינו את תפקידם וייעודם (למשל לא ממש זכור שיש צב נינג'ה שהוא ארנב…..). והמשחק התמשך והתמשך.

ואני ישבתי בסלון, והקשבתי איך הם משחקים ביחד, ומקשיבים, ומוותרים, ובונים יחד את העלילה, ומפרקים אותה לחלקים ובונים מחדש וממציאים עולם אחר מכל הדברים האלה שממלאים את העולם שלהם בזמן האחרון.

ולא היה  לי לב להפסיק אותם. אז לא. לא הולכים מחר לגן ולא לבית ספר. וכל מה שחיכה לי זה מטבח מלוכלך והמון כביסות (עדיין….). אז הקשבתי.

אחרי בערך 3/4 שעה, כפיר צעק לי "אמא, כבר עברו 5 דקות?" וכשהם באו ואמרתי שעברו 45 דקות ושלא הפרעתי להם כי הם שיחקו כל כך יפה ביחד והקשבתי למשחק שלהם מהסלון, העיניים שלו התמלאו שמחה והיה לו חיוך גדול… "שיחקנו באמת יפה, אהה?…"

נסיכים…..