כמה זמן לא כתבתי…. כמה הרבה עשינו… כמה טיסות עברנו… באיזה חלקי עולם נידחים היינו… איך חזרנו…..
עברו חודשיים לדעתי מאז הפוסט האחרון שנכתב בשרעפי הג'ט לג. השבועיים הראשונים אחרי שנחתנו בישראל היו הלומי שינה. בהתחלה כל הילדים היו בג'ט לג, אחר כך רק חלק, ובסוף – רק אני שיחקתי בטלפון, בין שלוש לחמש לפנות בוקר…
היה חם בישראל. נורא. נורא ואיום. אני לא בנוייה לחום. זה לא שאני לא יודעת שבישראל חם, אבל מכיוון שרוב חיי הבוגרים היו בתוך משרדים ממוזגים בחודשי הקיץ, לא הציק לי יותר מדי החום. אבל השנה (!!!) היו לי תוכניות להיות בחוץ, והרבה. מזל שכל תוכנית היא בסיס לשינויים… (ודרך אגב, לכל שוכני קליפורניה שאמרו שהיה גל חום נוראי כאן בזמן שלא היינו – אם אין לכם את הלחות הבלתי נסבלת של הקיום בארץ ישראל, זה לא נחשב בר תחרות…).
היו לנו המון שעות משפחה. הבנים קיבלו המון המון הממממממון שעות של פעילות פיזית אקטיבית מכל בני הדודים. ואחרי שחשבתי שנגמר להם, היו עוד המוווון שעות פיזיות נוספות עם הבני דודים. היו המון שעות פיטנגו עם סבא וסבתא והמון שעות חצר ובוץ. היו המון שעות תרבות: עוץ לי גוץ לי עם כל הבני דודים, תערוכת החלל עם אבא, תערוכת הלגו עם סבא וסבתא וגם טיול פרטי של כפיר לצפון, טיול בדרך בורמה במסגרת אמצע השבוע לירושלים, סרטים, הצגות, מופעים וכמובן אקסרא באקסטרא שעות טלויזיה.
היו מליוני דקות של אלה , משחקת אותה הנסיכה שהיא באמת… מתרפקת על נונו ועל אופיר ועל יובל ועל כל גבר שנראה בסביבה (עד שאבא הגיע ואז היא לא ראתה אף אחד ממטר). היא הצליחה להקסים את כולם ואותי (אני מתעלללללפת). והיא התחילה ללכת ולרוץ קדימה בישראל.
היו לנו שעות ארוכות של בריכה עם החברים בכפר מונש. זה מדהים, איך בבריכה של כפר מונש ישר אתה מרגיש בבית, ואיך כולם יודעים מה מצבך ואיפה אתה ממוקם בעולם וכמה זמן ייקח עד שתחזור כי צריך אותך ביום העצמאות הבא….
היו לנו מעט מדי שעות במסעדות ישראליות, מעט מדי שעות חברים, כנראה שצריך להיות בלי הילדים…. אבל היו לנו כמה שעות שהיינו רק אנחנו, שנינו… היה אוכל בבית ואוכל בחוץ והכל טעים ונעים.
היו לנו הרבה ארוחות משפחתיות, מאורגנות וספונטניות. היו לנו הרבה אירועים משפחתיים (מזל טוב אופירקה!!!!).
היינו, ראינו, עשינו, קנינו – חיים שכאלה כבר מזמן לא עשינו (חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים, אבל הפסדנו בטלויזיה סרטים מצויירים… הייתי חייבת – זה לא אני זה יהודה אטלס..)
היה לנו אירוח מדהים , וחוויה כיפית הכי בעולם. ובסוף עלינו על טיסה ארוכה עם עצירה ושוב טיסה קצרה וחזרנו הביתה.
בקיץ הבא ניסע למקומות קצת יותר קרירים כנראה… Alaska, here we come!
אלסקה! סחתיקה.
גם הרוקיז הקנדיים קרירים יחסית…
גם הרוקיז בתכנון מתישהו (ביחד עם רשימה ארוכה של יעדים, כמו הוואי (רצינו בחורף הקרוב), יילוסטון, אורגון, יוטה-קולורדו, מקסיקו ועוד).
לפי הרשימה הארוכה של המקומות, אנחנו צריכים באמת להישאר פה עד שהילדים יסיימו את הקולג'… אולי כדאי שנעבור לחינוך ביתי ונוכל לצאת לחופש מתי שאנחנו רוצים…
בינתיים, את זו "שדופקת" לנו את תוכנית הטיולים 😉
ועל זה נאמר – צריך שניים לטנגו…
"נעמה מהיער"? מה זה – חדש? , דווקא היום ביליתי כל היום איתך… שרצתי לי במיטה (ככה זה, החיים שלי דבש…) והתעדכנתי בנעשה בקנדה בחודשיים האחרונים ואז הלכתי קצת אחורה, קצת קדימה וגיליתי דברים נפלאים כמו מלבי (פעם שלישית שאני שואלת את זאביק איך קוראים לזה היום) וממש בא לי, וגם שעשיתם פעם בורקס הפתעות ותהיתי לעצמי – בורקס? בקנדה? קנוי? עשוי? איך? איך? איך?
היער זה בשביל שלא יהיה בלבול ביני ובין נעמות אחרות שיש לפעמים בתגובות לבלוגים. למשל כאן…
ראית שהכנתי מילקי? נסי ותיהני. או שיש לכם שם בגולה שלכם מילקי שטראוס?
בורקס מכינים לבד, כמובן, אין פה ביער בורקס. מקסימום איזה מאפה מתוק מבצק עלים.
בשביל להכין בורקס את צריכה לחפש Puff pastry. זה בצק עלים. מכאן זה פשוט – מרדדים, חותכים, שמים תערובת גבינה (הכי פשוט – קוטג' יבש וביצה), מקפלים, המשקיעים מורחים ביצה ומפזרים שומשום ואופים. זה נחשב פה אוכל חגיגי ומיוחד כי אני לא מעוניינת שיאכלו את הדרעק הזה על בסיס קבוע.
יכול להיות שבמקום קצת יותר מיושב עם מבחר יותר גדול את תמצאי בצק עלים על חמאה. מממ. חמאה…
בגולה שלנו יש מילקי. אבל יקר. יותר מבישראל אפילו…. אנחנו מרשים לעצמנו רק במקרים נדירים – נניח פסח…
חשבתי שיש לך מתכון מיוחד במיוחד בשביל בורקס. כי בורקס רגיל (וגם בצק עלים) יש אצל המקסיקני. אבל אם זכרוני אינו מטעני (וזה אמוד נדיק) להכין בורקס לבד יוצא יותר טעים (מצד שני – אני חיה בבית עם זאביק ושני הבנים שלו – אז בשביל מה להתאמץ על אוכל שווה שבמילא אני לא אוכלת????)
ואחר הצהריים נזכרתי שבכלל אני לא אוהבת מלבי, אלא סחלב. אבל החשק בעינו נשאר, אז אני אחפש לי מתכון בקרוב, אחרי שאני אקנה קוקוס ושקדים למיניהם.
דקך אגב – זאת היתה הזמנה רשמית לביקור ברוקיז הקנדיים? (איפה זה בכלל???)
מילקי תוצרת בית מוצלח יותר מזה שקונים. וזה לא מי יודע מה מאמץ. אם לא נתקלת במתכון שלי בשיטוטים שלך אז אני אחפש עבורך.
סחלב זה קלי קלולה. זה כמו מלבי לפני שהוא מתקרר…. 🙂 גגלי ותמצאי את היחסים בין הנוזלים לאבקות.
כן, זאת היתה הזמנה רשמית. הרוקיז הם בחצר האחורית שלנו (משהו כמו 4 שעות מכאן). אבל נראה לי שהקיץ הקרוב לא מתאים כי תהיי במשכב לידה… 🙂
אולי לא שמת לב לרשימת האתרים שזאביק רשם שאנחנו אמורים לטייל בהם…. בבית שלנו, משכב לידה זה ממש ממש קצר. משהו כמו חודש – מקסימום 6 שבועות…
אני מקווה שאחרי הרביעי/ת תרשי לעצמך קצת יותר… 🙂
על מה להגיב קודם אז נתחיל עם החום כשהייתם פה החום היה בית ספר למתחילים בחמישי שישי שבת החום טיפס לדרגות גבוהות שמזמן לא זכור לי אולי כי שכחתי מה היה בשנה שעברה היינו בקרית אונו אתמול ופשוט נטפתי מים לחות בלתי סבירה על היתר נגיב אחר כך אבל גם אנחנו נהנו מכל רגע איתכם ועם הילדים אתם משפחה לתפארת גאים בכם ומתגגעים כבר
היום היה פה חם אחר הצהריים ברמה שממש הרגשתי ישראל – רק בלי הלחות. מיד נכנסתי הביתה והדלקתי מזגן. אם ישראל – אז עד הסוף…
ברוכים השבים לעמק. הייתם חסרים. התגעגענו. נגה שאלה אם היא עוד תפגוש את כפיר. תתאוששו לכם. טוב לקרוא שהיה לכם טוב. גם כאן לא היה רע… מחכים לפגוש אתכם פנים לפנים.
גם אנחנו התגעגענו…. וכפיר ישמח לפגוש את נוגה. גם אלה תשמח לפגוש את ליבי. ואני כמובן אשמח לפגוש אותך 🙂
רק שיחזרו למסגרות ויהיה לנו זמן לאיזו ארוחת בוקר נחמדת…
כבר מתגעגעת
אז נותר רק להגיד…להתראות במאי
וולכל מי שתוהה.. זה לא הם..
זו אני (שבתכנון) נוסעת
את רק מאיימת….
הפעם זה לא איום ..הפעם על אמת
אפילו ויזה אישורו לי ל-10 שנים
אבל מקווה שאתם חזרו לפני שהיא תפוג