אנחנו מאוד אוהבים את הפארק הלאומי יוסמיטי (Yosemite National Park). לטעמי, אחד המקומות המדהימים בעולם, ולמזלנו, הוא במרחק 4 שעות נסיעה. פה זה נחשב ממש קרוב. היינו שם כבר כמה פעמים (וכן, אני יודע שאנחנו חייבים איזה שלושה, ארבעה, חמשת אלפים פוסטים על יוסימיטי. הם ימשיכו לחכות), וכל פעם יצאנו מוקסמים מחדש.

ברגע שנעמה החלטנו שהיא והילדים נוסעים ל-8 שבועות לישראל בקיץ, ואני מצטרף 4 שבועות אחרי (היינו רציניים הפעם, הזמנו כרטיסים כבר בנובמבר!!!), היה ברור לי שאחד הדברים שאני עושה זה טיול ברגל ביוסמיטי (או באנגלית – hiking Yosemite).

הודעתי לתמר שאלי מוחרם לסופ"ש. תמר הודיעה לי שזה "יעלה" לי בשני ערבי בייביסיטר. לחצנו ידיים, ואלי ואני ניגשנו להתחיל לתכנן.

בדקנו מסלולים, איזה ציוד צריך (בנוסף לציוד רגיל, צריך ציוד לטיהור מים כי בשטח אין כלום, קופסת אוכל נגד דובים – Bear canister, ועוד), ובעיקר, איך מקבלים אישור – Permit
מי שרוצה לישון בשטח, חייב לקבל אישור, לפי מכסה שמוקצבת יומית, כדי למנוע עומס.
בחרנו כמה מסלולים אפשריים, שלחנו פקס (כן, פקס, אי אפשר באינטרנט) עם ההעדפה הראשונה, קיבלנו תשובה שלילית. שלחנו עוד פקס עם ההעדפה השנייה, וקיבלנו אישור 🙂

מסלול שנקרא "עשרת האגמים", או באנגלית, Ten Lakes (מפתיע, נכון?). 22 מייל (35 ק"מ), עם הרבה עליות וירידות.

הודענו לציפי שמשה בא איתנו, גייסנו את דין מהארץ (באמתלה של נסיעת "עבודה").

מכיוון שכמות ציוד הטיולים שיש לי כאן שואפת לכלום, מרגע שנעמה נסעה, עסקתי בהכנות.
קניתי תיק טיולים, שק שינה (ששוקל 900 גרם), נעלי הליכה, מכנסיים קלים (שניים), פליז קל, כובע, ועוד ועוד.
יום שישי, ישר מהמשרד, יצאנו לדרך.  אחרי שעה וחצי נזכרנו ששכחנו את הצידנית של האוכל הקר (ביצים, גבינות, שוקולד) במקרר במשרד …. עצרנו בסופר בזריזות והמשכנו.

הגענו בחצות, פרסנו אוהל, הלכנו לישון, קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר זריזה, הכנו סנדביצ'ים לצהריים, נסענו למשרד לקבל את האישור (permit) עצמו ובשעה 11 בבוקר התחלנו ללכת.

היה שווה.
אני לא אתאר את כל המסלול, התמונות יעשו את זה יותר טוב 🙂
את הלילה העברנו ליד אחד האגמים (מותר לישון איפה שרוצים, אבל לפחות 30 מטר  מהשביל או מכל מקור מים. מותר להדליק אש רק במקומות שיש מעגל אבנים מוכן מראש, ורק מעצים שאוספים בשטח)