3 לילות שישנים בהם בחדר אחד עם כל הילדים. ממש ממש ממש מעט שעות שינה. אני כבר לא מתפקדת. חלקים שונים במהלך היום והנסיעה עברו עלי בשינה…..

בבוקר, זאביק לקח את הילדים לאכול ארוחת בוקר (כמו בכל הבקרים במלון) – אני המשכתי לישון. כשהם חזרו, הילדים צפו בטלויזיה ואנחנו חילקנו את הזמן בין לארוז ולשעשע את אלה. הצלחנו לארוז את עצמנו ולצאת ברבע לאחת עשרה.

נסענו מרדינג (Redding) ללאסן (Lassen) וכל הדרך בנתיב מולנו נוסעים קרוואנים מסוגים שונים וגדלים שונים בדרכם הביתה. מדהים כמה קרוואנים. בקצב של 3-4 לדקה. המון. איפה הם נמצאים כולם במהלך הסופש הזה? איפה הם נמצאים כולם במהלך השנה?? זאביק אכול קינאה ומתכנן לנו טיול באוקטובר הבא. נחיה ונראה 🙂

מזג האויר היום היה גשום ואפלולי, בניגוד לימים הקודמים. זה לא שלא ידענו שככה זה  יהיה, אבל כשיצאנו מהמלון הייתי קצת בשוק. אחר כך, כשיצאנו למרכז המבקרים בשמורת לאסן (Lassen) , הייתי עוד יותר בשוק – היה ממש קר!

שמנו מוסיקה שיש לי בטלפון. לא יודעת מאיפה היא הגיעה אלי. זאביק אומר שלפחות חלק מזה הגיע ממקבץ שגלי וגלעד ברקן הכינו לנו. מקבץ מעולה ונעים לי לשמוע. אני צריכה לרענן את מלאי השירים שאנחנו שומעים…
בחרנו לנו יום לנסוע ללאסן. גם ככה יש שם שלג עד אמצע הקיץ, ואנחנו בחרנו ביום הכי גרוע בחודש האחרון מבחינת מזג האויר…. ערפילי, גשום, היו קטעים בדרך שראינו את המכוניות שבאו מולנו רק כשהם היו במרחק 3 מטרים מאיתנו…. אבל יחד עם זאת, היה יפה, איכשהו השלג תמיד יוצר אוירה מיוחדת (ואולי זה רק אנחנו שלא מורגלים עדיין במראות מושלגים). שדות של שלג פרושים מדי פעם מסביב, והרים מושלגים. סביב העצים יש עיגולים בקוטר שונה שבהם אין שלג, כי כבר היו ימים חמים והשלג נמס והמראה מזכיר צורה של עוגה לבנה שבמרכזה כתם חום ונר מעליו…. עלינו עד הפיסגה, החניון הכמעט ריק מדבר בעד עצמו. אי אפשר לראות כלום מסביב. נצטרך לחזור לכאן בעונה אחרת. אולי באוקטובר 🙂
ביציאה ממרכז המבקרים חולפות שני מטרים מהאוטו שתי איילות, זאביק מצליח לתפוס תמונות שלהן. אנחנו ממשיכים לחפש עוד בעלי חיים בדרך. כפיר מתעקש שמתישהו ראינו דוב אמיתי ולא בגן החיות (ברור, בחלומות…..)

במרכז המבקרים של לאסן, יש סרט שמסביר על ההתפרצויות הוולקניות שהיו בהרים של לאסן (האחרונה – 1915). כפיר יושב מרותק ושואל שאלות גם במהלך הסרט וגם אחר כך. בכלל, במהלך הטיול – בילד הזה לא סגר את הפה לשניה. כשמספרים לו סיפור – הוא עוצר כל רגע ומעלה רעיונות משל עצמו. כששומעים שירים – הוא מנתח. כשלא עושים לא את זה ולא את זה הוא מדבר ללא הפסקה או שאומר שמשעמם לו…..

מרגע שהחלטנו שסיימו ועד שהגענו הביתה לקח לנו בערך 7 שעות (נטו, זה בערך ארבע ורבע שעות). לא שהיו פקקים. היו לנו ילדים. הפסקה לארוחת צהריים, הפסקה לפיפי, הפסקה לקפה, הפסקה לארוחת ערב, הפסקה לחלב לפני השינה. בית…..

חזרנו הביתה עייפים אך מאוד מאוד מרוצים. טיול מעולה – אנחנו באמת צריכים לצאת מהבית יותר…..