בואו ננסה  את זה… לכתוב פוסט ישר מהטיול ולא להגיד לעצמי "כשאני אחזור הביתה אני אכתוב פוסט מה זה ארוך…."

ממוריאל דיי הגיע. זה היום שזוכרים את כל הגימלאים של הצבא, את כל מי ששירת אי פעם ואת כל מי שנפל במסגרת שירות צבאי באחת מהזרועות של צבא ארה"ב. על אותו עיקרון כמו יום הזיכרון בישראל, אבל בכלל לא דומה.

כמו כל החגים פה,גם היום הזה הוצמד לסוף השבוע כדי לקבל סוף שבוע ארוך, שבאופן רשמי פותח את עונת הקמפינגים (וכפועל יוצא מכך גם את עונת הטיולים), ככה שבפועל רוב האנשים לא ממש שמים משהו על הזיכרונות ושמים הרבה מאוד על קראוונים, נגררים,שמורות טבע ופקקים בדרך הביתה ביום שני בערב.

תכננו לצאת ביום שישימיד אחרי ארוחת הערב,בסביבות שש וחצי רבע לשבע. זאביק הדגיש שהוא לא רוצה לצאת בשמונה וחצי . כי יש לנו 4 שעות נסיעה. יצאנו בדיוק בזמן – שמונה וחציעל הדקה:-) .

הגענו בחצות וחצי, כמו שזאביק אמר, למרות שעצרנו לקפה בסטארבאקס ולהקיא (תזכורת לעצמי, קציצות מכל סוג שהוא תמיד תמיד תמיד תמיד עושות לי בחילה בנסיעות…). כשיצאנו מהאוטו כל הילדים התעוררו. כפיר ויואב נרדמו תוך עשר דקות, אלה החזיקה אותנו ערים עד שתיים וחצי… זה לא היה נורא, אם יואב לא היה קם בשש…

אחרי שעה וחצי של ניסיונות להחזיר אותם לישון, זאביק היה גיבור ולקח את הילדים. לארוחת בוקר ונתן לי לישון עוד חצי שעה – מזל, גם ככה לא ממש תפקדתי…

נסענו למפלי משהו משהו, באמת אין לי מושג מה השם, הדרך היתה מקסימה, המון שטחים שפעם היו שטחי מרעה של פרות, שפונו למדינות אחרות לטובת יצירת נוף שקט ושלו עבור כל התיירים שמסתובבים בקליפורניה. המון חוות קטנות, אסמים, מדי פעם קצת פרות וסוסים (כתבתי יפה,בהתחשב בעודה ששלושת רבע מהדרך הלוך ושוב ישנתי כמו דוב קוטב בחורף….)

הגענו לשמורה שעה וחצי אחרי שהילדים סיימו לאכול ארוחת בוקר ענקית, זאביק מיד הלך לשמוע על המקום במרכז המבקרים, אנחנו מיד ישבנו לאכול בוקר שנייה שנשאבה בלא  להותיר זכר….

יש מסלול מעגלי שמוביל לתצפית על המפלים,יורד לבריכה, עולה מסביב ומשקיף על חלק קטן מהמפלים מלמעלה. אבל התיאור הזה עושה עוול.

קודם כל המפלים. אומנם לא גדולים ומרשימים בשצפם כמו מפלים אמריקאים אחרים (עיין ערך מפלי הניאגרה), אבל יפים מאוד, שני מפלים מרכזיים, עם נפילת מים דומיננטית מאוד ועוד מסך של מים ששוטפים את דרכם למטה לתוך בריכה. צריך לראות כדי להבין (אולי באמת זאביק יצרף תמונות בהקדם, אין לי מושג איך עושים את זה בטאבלט).

הדרך מתחילה כשביל סלול מתפתל שיורד מהתצפית אל הבריכה.בדרך דיברנו על זה שיש כאן כל כך הרבה נופים ומה לראות ובגלל זה יש מקום ליצור שבילים סלולים בחלק מהמקומות ולאבד את הבתוליות הטבעית של המקום, כדי לאפשר לכולם נגישות, כי יש מספיק מקומות שבהם יש שבילים טבעיים שמאפשרים לחוות את הטבע באופו טבעי (בהמשך התברר שבעליה מהבריכה בחלק השני של המסלול, השביל הוא כבר שביל טבעי).

הבריכה הטבעית היא גדולה וכשעומדים להסתכל עליה מרגישים טיפות ניתזות מהמפלים עד אלינו. התקרבנו לכיוון הבריכה וירד עלינו דוק ערםילי של מים, כמו לעמוד בתוך שפםריצר של המגבים של האוטו. המים בבריכה הם בטמפרטורהשל 40 מעלות פרנהייט. תחשבו לבד כמה זה בצלסיוס ותבינו למה לא נכנסים למים…

המשכנו עם הנחל שיוצא מהבריכה ובאופן מידי הרעש ירד בכמה דציבלים, ואפשר היה לראות את הסביבה החורשית שמסביב. הבנים רצו וחזרו ואלה הציצה מעל הראש של זאביק לראות אותם. היה שקט. מסלול שהולכים בו לא מעט אנשים ועדיין שקט. מוזר.

אחרי שעברנו על הגשר שחצה את הנהר, השביל התחיל לטפס. נשארתי לרגע מאחור ועליתי שני מטר בגובה. בבת אחת הרעש של זרימת המים בנחל נחלש ולרגע הרגשתי כאילו אני בתוך בועה. מין תחושה עמומה כזאת – נעימה.

במעלה הדרך, כפיר משך למעלה בכוחות לא ברורים. שעת השנצ של יואבי הגיע והוא היה צריך יד מחזקת כדי לעלות. אני הייתי צריכה מנוף שיעלה אותי למעלה, אבל בלית ברירה החזקתי לו את היד וטיפסנו בייאוש קל…. מסלול של פחות משני קילומטרים ואני מתלוננת, מה לעשות – אני בעודף משקל רציני….

כשהגענו למעלה,יואבי התמלא כוחות ורץ קדימה עד החנות, כדי לקבל את הגלידה המובטחת. חמישה לקים מהגלידה האמריקאית שהוא קיבל ו… אופס, נפלה הגלידה על הרצפה. ברור שהוא קיבל חדשה ( בארוחת הערב, אותו דבר קרה עם כפיר…. כן, כן גלידה פעמיים ביום, כאלה הורים אנחנו, לפנק, לפנק, לפנק…)

משם בנסיעה לאגם המלאכותי במרחק 5 דקות. המים קרים ואין מצב שהמבוגרים נכנסים. הילדים כן. יואב התייאש מהקור אחרי כמה דקות, אבל כפיר נשאר. משב רוח העיף את הכדור המתנפח לתוך האגם ומכיוון שאף מבוגר לא נכנס למים,הכדור המשיך לכיוון מרכז האגם, ועשה ילד אחד בוכה מאוד מאוד מאוד, לא עזרו כל ההבטחות לכדור חדש.

אחר הצהריים בבריכה של המלון, הילדים, כולל אלה וזאביק בחרו להשתכשך בבריכונת הקטנה והמחוממת (סמי ג'קוזי). כפיר הראה מה הוא למד בשיעורי השחייה ויואב הדגים. קפיצת נר שאיתה הוא הגיע לקרקעית הבריכה ,על אף המצופים…

ארוחת ערב,ונגמר לו היום הראשון. זאביק שאל אותי עם מי אנחנו רוצים לעכות קמפינג באיזור בספטמבר. עם אף אחד. היה לנו נורא כיף לבד 🙂