זאביק טס לישראל. מסיבות משפחתיות. חשבנו על זה והחלטנו שהוא צריך לנסוע. אז הוא נסע.
אין לי בעיה עם זה בכלל. בכלל אין לי בעיה עם זה. אני לא נוטרת. לא זוכרת ולא צוברת לו נקודות שליליות על זה. זאת לא נסיעת עבודה שאז אפשר לשחק לו על המצפון על זה שהוא נסע.
זאת נסיעה אישית, חשובה, שהסכמנו עליה ביחד – אז אי אפשר לסחוט אותו רגשית על זה…
הכל נכון, אבל אני נשארתי לבד עם שלושה ילדים. שני בנים מלאי מרץ ובעלי יכולות עודפות לריב כל שניה ולחלק אחד לשני צאפחות ומכות; ותינוקת, אומנם מאלפת ומעלפת, אבל בכל זאת תינוקת בעלת צרכים שלא תמיד מתואמים עם הצרכים של האחים שלה.
הייתי מאוד אמיצה כשהחלטנו שזאביק נוסע. הייתי מאוד אמיצה ביום שישי לפנות בוקר כשזאביק העיר אותי להגיד לי שהוא יוצא מהבית. אבל ביום שישי בצהריים, כבר הייתי פחות אמיצה. הייתי על סף ההיסטריה. הילדים רבו וצעקו והרביצו אחד לשני ללא הפסקה ואלה ביקשה את תשומת הלב שלה והילה בדיוק שלחה את המייל שהודיע שקבוצת הפוקר שלנו נסגרת ואפילו שאפרת ויניב הזמינו אותנו לארוחת ערב (והלכנו), הכל נראה שחור מאוד. אלה הולכים 11 ימים מאוד קשים…
אפילו אתמול בבוקר לא הצלחתי להתאושש מזה. היה לילה זוועה, כאילו כל הילדים רצו להגיד לי שהם יודעים שאבא נסע וצריך לפרוק את העובדה הזאת איכשהו…. בקיצור, התעוררתי לפחות פעם בשעה…
אבל אז החלטתי לוותר לעצמי קצת. טוב, הרבה. אחרי ארוחת בוקר של פנקייקים, ראיתי שאלה רוצה לישון. נתתי לילדים לראות CARS במחשב והלכתי לישון איתה. לא ישנתי המון, אבל מספיק כדי שאני אוכל להתאושש קצת ולדבר עם הילדים בכלל להרים את הטונים על כל מילה שהם אומרים.
ומאותו רגע הכל קצת יותר קל. בארוחת הצהריים הם אכלו המון, בלי שהייתי צריכה לריב איתם. יואב הלך לישון צהריים וגם אלה. כפיר שיחק ANGRY BIRDS במשך שעה. ואני הלכתי לנוח.
אח"כ נפגשנו עם רני ומעיין בפארק (כדי להגיע בחמש התחלתי להתארגן בשלוש וחצי….) ואחרי ארוחת ערב משותפת בבית, מעיין סידרה כלים במדיח בזמן שאנחנו סידרנו את חדר המשחקים.
אחרי המקלחת, שוב נתתי לילדים לראות CARS (כן, זה מוטיב חוזר פה בבית…) וככה יכולתי להרדים את אלה בלי שהם קוראים לי כל רגע…
הבוקר קבענו עם שרון, אמא של אפרת מהגן של כפיר ללכת ל PAMPKIN PATCH (חווה שבה מגדלים כל מיני גידולים ולקראת הלאווין מציגים שם המון דלעות למכירה ויש שם פעילויות לילדים, כמו נסיעה בעגלה רתומה לטרקטור, מתנפחים, רכבת רתומה לטרקטור, טיולי סוסים ובית רדוף רוחות…). אבל גם הבוקר הייתי מאוד מאוד עייפה, אז שוב ויתרתי לעצמי על העקרונות. ושוב הם ראו CARS ואלה ואני הלכנו לישון קצת. וזה עשה לכולנו רק טוב, אם לא הייתי ישנה לא הייתי מתמודדת עם הבכיינות והבכי האמיתי בשלבים המתקדמים של היום.
גם בצהריים ובערב חזרו על עצמם המוטיבים המרכזיים מהיום הקודם… ANGRY BIRDS תמורת שנת צהריים, CARS תמורת סידור חדר המשחקים והרדמה של אלה…..
כנראה שככה זה עובד. פעם, כשלנו היה רק את כפיר ולקרן ובועז היו ארבעה ילדים, ועדידי היתה בת כמה חודשים, התפלאתי למה עדידי רואה טלויזיה בזמן שקרן והילדים אוכלים ארוחת ערב (כשבועז היה בצבא). הייתי מאוד מאוד מאוד נגד. היום אני אמא לשלושה. לבד. עכשיו אני מבינה …
אני לא אומרת שזה בלתי אפשרי בלי הויתורים האלה. אני אומרת שזה עושה את החיים יותר קלים ופחות לחוצים. לפעמים פשוט צריך לדעת לוותר… כשזאביק יחזור, נשליט את הסדר מחדש…
בהצלחה לכולנו (ובעיקר לסבתא עירית)
ואם לא תתני להם לראות בגיל זה אז…כשיגיעו לגיל 16 יראו כל הלילה….יש לנו הוכחות.!
חזקי ואמצי כבר עברו יומיים וחצי
גם אם אני אתן להם לראות, הם יראו כל הלילה כשיגיעו לגיל 14 (וגם לזה יש לנו הוכחות….)
כבר עברו שלושה וחצי ימים!
והתמונות מד-הי-מו-ת, כלומר הילדים מדהימים…
שלי!!! התמונות, וגם הילדים 🙂
אוהב אותך, אשתי היקרה.
תודה רבה על הנסיעה הזו.
תראה מה זה, הייתי צריכה לשלוח אותך לצד השני של כדור הארץ כדי לשמוע שאתה אוהב אותי :-)…. אוהבת אותך (רק תחזור כבר !!!)
ואני אומרת תודה לשניכם וביחוד לך שאיפשרת את ההגעה הזו של זאביק אלינו
ובכלל התמונות מדהימות ולולי הכתום הכתום הזה הייתי חושבת שהם במסיבת שבועות בכפר
נשיקות לכם
את כבר יודעת שאנחנו חזק בעניין של משפחה :-)…. גם אני חשבתי שזה מרגיש כמו שבועות בכפר, שכחתי לכתוב את זה…
angry זה עם y!!!! (פעמיים טעית). אז אם את רוצה שאני אאזור לך עם חומר מתקדם של אנגלית תעבירי לי תזכורת דרך המזכירה ואני אשתדל לחזור אליך… (אפשר לפנות אלי גם בקשיים במתמטיקה, אזרחות, היסטוריה, תנך
ופיזיקה)
קיקי!!! הצחקת אותי ואפילו בקול 🙂
מה זאת אומרת? כתבתי ANGRY עם Y, לא? או שזאביק תיקן בלי שידעתי?
באיזה שעות את הנותן שיעורים פרטיים? גם בספרות אתה נותן? (ועל זה נאמר "קם הגולם על יוצרו")
גמדים קטנים באו בלילה ותיקנו את זה
הי, גמד, הצמיגים הם הדברים העגולים שנמצאים מתחת למכונית…
באמת אשת חיל! כבוד נעמה על האומץ והפרגון.
ותזכרי, כל דבר, ולו הקטן ביותר, דיר באלק את לא מתקשר ונעזרת.
החלמה מהירה לזקוקים לה.
זוכרת, תודה!
השעה עכשיו 3 לפנות בוקר יום לא קל עבר על כוחותינו אנחנו אחרי הניתוח והתאוששות חזרה במחלקה ולפננו דרך ארוכה מקווה שתיהיה קלה בעיקר לעירית אבל ההשפעה שזאביק היגיע במיוחד להיות עם עירית לקראת הניתוח אזר לה להרים את המורל פלאי פלאים ההפתעה הייתה גדולה וכאן אני רוצה להודות לנעמה אישית שתרמה ותורמת את חלקה בביקור תודה מעומק הלב בשמי ובשם עירית
אני/אנחנו שמחה/שמחים מאוד שההגעה של זאביק עזרה להרים את המורל, זאת היתה המטרה :-), רק בשורות טובות מעכשיו 🙂
חיבוקים מכאן
תודה, אבל איפה זה כאן בימים אלה?
קיבוץ שדה אליהו.
החיים שלכם דבש ….
בעוד 3 ימים החיים שלנו יהיו מייפל!
מה? כל כך מהר עבר? כבר אתם חוזרים לארץ המייפל והשקט הנפשי? מתי אתם באים לבקר בארץ המעגל הסגור?
עבר לך מהר?
חודש!
נראה כאילו הגענו לפני שנה.