אנחנו אוהבים לארח. סתם ככה באמצע השבוע, ילד שבא אלינו לשחק עם הילדים עשוי למצוא את עצמו אוכל אצלנו ארוחת ערב, וברוב המקרים גם כל שאר המשפחה שלו תוזמן לארוחה. בארוחות של יום שישי  אנחנו משתדלים להזמין או להיות מוזמנים – כי יש משהו מאוד מיוחד בקידוש שבו משתתפים יותר מאשר 4 אנשים. אבל הכי הרבה, אנחנו אוהבים להזמין הרבה אנשים ולהכין המון אוכל ואז להסתובב בין האנשים ולהינות מזה שהם באים להיות איתנו (טוב, הקטע של להכין הרבה אוכל קשור רק אלי, אבל להסתובב בין האנשים – זה משהו של שנינו ביחד :-))

בגלל זה – כל דבר קטן, עשוי לצמוח למיני הפקה אצלנו. לידות, ימי הולדת, קבלה למקום עבודה חדש, עזיבה של מקום עבודה ישן, מעבר דירה וסתם כי בא לנו להיפגש עם כל העולם ואישתו אצלנו בבית.
מרוב שאנחנו מתורגלים בזה, זה כבר לא נראה לנו מיני הפקה, אלא מין אירוע יומיומי כזה, שכל אחד יודע מה מקומו באירוע, מה הוא צריך לעשות ואיפה הוא צריך לעמוד בכל דקה בשבוע שלפני האירוע….

ככה בעצם חגגנו את הלידות של הילדים שלנו. כשנולדו כפיר ויואב, עשינו להם את הברית בבית שלנו בנוכחות בני המשפחה הקרובה (וחברים שנחשבים אצלנו למשפחה). את המסיבות לכבוד הצטרפותם למשפחה עשינו כשהם היו בני שלושה חודשים בערך, גם בגלל שאז כבר היינו מאוששים מהלידה ומהצטרפותם של העוללים החדשים לחיים שלנו, וגם בגלל שמזג האוויר היה יותר טוב כשהם היו בגיל הזה…. לכבוד כל ילד עשינו אצלנו בחצר כמה אירועים שונים (אחד למשפחת נוימן המורחבת, אחד לחברים האלה, אחד לחברים אחרים ….) – כבר אמרתי שאנחנו אוהבים לארח???

באירוע של כפיר (לא, זה לא יוחנן המטביל ...)

באירוע של יואב

עכשיו, כשנולדה לנו אלה, ויתרנו על הברית עם המשפחה (יקר מדי להטיס לכאן את כל המשפחה בשביל "לא לחתוך" שום דבר…), אבל על האירוע עם החברים החלטנו לא לוותר. גם אותו החלטנו לעשות כשאלה כבר בת חודשיים וחצי, אבל כאן בגלל תירוצים אחרים, בהתחלה אני הייתי עייפה מדי, אח"כ אורנה והילדים היו כאן וטיילנו ברחבי קליפורניה (כבר אמרתי שאני צריכה לכתוב על זה פוסט???) אחר כך הייתי לבד עם 3 ילדים בבית במשך שארית החופש, והשבוע היה השבוע הראשון שבו שני הבנים הלכו לגן והשאירו לי את האפשרות ללכת לעשות קניות (ה-מ-ו-ן קניות) בשביל להכין אוכל לפיקניק והפעלות לילדים.
אני חייבת להודות שהסיבות הנ"ל היו חשובות לקביעת התאריך של האירוע, אבל חשובה מכך היתה העובדה שענבר הגיעה ביום שבת אלינו. במהלך השנים, ב"מיני הפקות" אירועים שלנו, יש לענבר חלק מאוד חשוב באירועים. היא זאת שעובדת איתי על האוכל, עוזרת לנו במהלך האירוע והכי חשוב היא זאת שאחראית על הקינוחים וכל פעם היא מפתיעה אותנו מחדש. הפעם, אומנם היא לא הגיעה בזמן כדי להכין קינוחים – אבל היא החזיקה יפה את אלה בזמן שהיא שיחקה עם  כפיר ויואב כשאני וזאביק עשינו כל מיני דברים לטובת האירוע.

אני לא אשקר ואגיד שהפעם היה "ממש קלי קלותה". חשבתי שזה יהיה – אבל מסתבר שעל אף העובדה שאלה באמת באמת ילדה מקסימה, עדיין קשה מאוד להספיק לעשות כל מה שרוצים כשיש לך ילדה יונקת שאיננה אוהבת לנסוע באוטו (היא צורחת עד שהיא מפסיקה לנשום ואז אני עוצרת את האוטו….), אבל בסיכומו של דבר, הכנתי את כל סוגי המזון שרציתי, וקניתי את כל הדברים שרציתי להפעלת יצירה בשביל הילדים.

זאביק הכין את כל מה שאפשר היה להכין מראש, וזימן את אלי, דדו ויניב לבוא לעזור לו ב"הקמה" בפארק לאס פאלמס שליד הבית (שלושתם, דרך אגב, מחליפים את עירית, שמיל וצחי שזה היה התפקיד הקבוע שלהם באירועים שהיינו עושים בישראל – לבוא להקים איתנו את האירועים, לוודא שלא ששכחנו כלום וללכת לקנות את מה ששכחנו בשנייה האחרונה, כשהאורחים כבר נמצאים בדלת :-))

בקיצור, זאביק לקח את הילדים ואת עוזרי ההפקה שלו והלך בראשון בבוקר לפארק. משפחה אחרת תפסה לנו את העץ שרצינו, אבל זאביק מיד התעשת ותפס עץ אחר. הפארקים כאן הם רחבי ידיים, אבל מסיבה כלשהי אין בהם המון עצים שעושים צל. זה בשילוב עם העובדה שמשקים כאן את הדשא כל היום בכמויות מטורפות, גורם לפעמים לזה שאין סיכוי למצוא מקום טוב לשבת על הדשא. אבל זאביק, כאמור, מצא עץ עם צל, והביצה הטובענית שהיתה מקורבת אליו במידה מסויימת, לא עשתה לנו יותר מדי נזקים במהלך האירוע.

ענבר אלה ואני הגענו באיחור אלגנטי של חצי שעה. הסיבה לזה היתה הבגדים של אלה. מה זה זה??? בנים זה כל כך הרבה יותר קל להלביש!!! מכנסי ג'ינס, חולצה לבנה ויש לך ילד מה זה חגיגי. בנות מצד שני…. במוצאי שבת נסענו לטרגט לקנות גרביונים, כי רציתי שאלה תלבש שמלה (ורודה), אבל פחדתי שיהיה לה קר. מכיוון שלא זכרתי מה הצבע המדוייק של השמלה, מיד קנינו 4 גרביונים (לבן, אפור, ורוד ו-ורוד עם איקסים).. ואז גם קנינו בגדי גוף ארוכים כי לא ידענו אם יהיה לה קר מתחת לשמלת הגופייה שתכננתי שהיא תלבש – אבל לא ידענו מה המידה המדוייקת שהיא תוכל ללבוש, אז קנינו שתי מידות שונות ובכל מידה – 3 בגדי גוף. באמת….
כשניגשנו להלביש את אלה, גיליתי שהגרביונים ארוכים מדי (בואו נגיד שהיא תוכל ללבוש אותם בגיל 15 בערך….) בגדי הגוף של המידה הקטנה קטנים מדי ובגדי הגוף של המידה הגדולה הם לא באמת בגדי גוף אלה מין חולצות ארוכות כאלה (GOWN)… בקיצור הייתי צריכה לעשות שינויים – ואני באמת לא הבנאדם הנכון לעשות שינויים בבגדים של בנות …

בסופו של דבר, יצאנו מהבית והגענו באיחור קל. כמה מהחברים כבר חיכו לנו, אבל לשמחתי השאר התעכבו, מה שנתן לי את האפשרות לארגן את האוכל ולהיות עצבנית רק קצת זמן (ככה אני, לא יודעת לשחרר…) .
כל הילדים רצו בדשא והשתוללו, עם כדורים, צלחות מעופפות, מחבטי טניס ועל המתקנים המובנים שיש בפארק. המבוגרים קישקשו להם והשתדלו להתעלם באלגנטיות מהילדים שביקשו התייחסות מדי פעם….
כפיר ותומר (שהיה בגן שלו בשנה שעברה) בילו יותר מחצי שעה בהתגוששות אחד עם השני – רגע אחד מהם למעלה ורגע אחרי זה הוא למטה. היה להם כל כך כיף להשתולל ולהוציא את כל המרץ שלהם ביחד, שאפילו לא נשמע בכי אחד במהלך כל הזמן הזה :-).

אחרי האוכל, הגיע זמן הקינוחים (עוגת גבינה פירורים, ועוגות שמרים) וגם הדלקנו נרות על עוגת נסיכה לכבוד יום הולדת של נוגה מהגן של כפיר (את עידית, אמא של נוגה הכרתי דרך הבלוג הזה – איכשהו היא הגיעה אליו כשהיא חיפשה מידע על המעבר לסאניוייל).

במהלך האירוע, אלולה קצפרולה עברה מיד ליד, מדדו לענבר, לעדי, לזיו, לתמר ועוד כמה ידיים של אנשים אחרים, חייכה לכולם חיוך כובש והיתה מקסימה ומאלפת "כמו שרק בנות יכולות להיות" :-). בכלל, כמות התינוקות בני פחות משנה, שהיו באירוע הזה, מביסה כל סטטיסטיקה אפשרית.
הגיעו 19 משפחות לפיקניק, עם 7 תינוקות בני פחות משנה ועוד 3 נשים שצריכות ללדת מתישהו בשלושת החודשים הקרובים …

אנחנו נהנינו מאוד – ונראה לנו שהפיקניק לכבוד אלה (האזרחית האמריקאית הראשונה שלנו) היה מוצלח מאוד (והפעם, בניגוד לאירועים אחרים שלנו – לא נשארו לנו כמויות של אוכל לחצי השנה הקרובה :-)). אלה'לה קיבלה מתנות ממש כיפיות והמון המון בגדים ורודים (עכשיו רק נשאר למצוא גרביונים במידה הנכונה :-)).

תודה לכל מי שהשתתף בפיקניק של אלה – היה לנו מאוד מאוד כיף שבאתם !!!

באירוע של כפיר (לא, זה לא יוחנן המטביל …)