לפני קצת יותר משנה, עשינו מסיבה בחצר שלנו. מסיבה אולי זאת לא ההגדרה הנכונה. קראחנה – זאת מילה יותר טובה. הזמנו המון אנשים – חברים שלנו ובני משפחה וחגגנו במסיבה ענקית עם המון אוכל, ומתנפחים עם מים לילדים, ופופקורן לשמחת הקהל (והילדים שלנו בפרט).
היה מאוד שמח במסיבה הזאת, וכולם היו שמחים ונשארו איתנו עד מאוחר והיו בסבבה. קיבלנו המון תגובות נורא חיוביות על המסיבה הזאת והיה לנו כיף על באמת.
רק דבר אחד העיב על שמחת המסיבה הזאת – הסיבה למסיבה…. נפרדנו מכל החברים שלנו בישראל ויצאנו למסע שלנו לארה"ב.
לפני שנה ויום נפרדנו בפעם האחרונה, אחרונה ודי מכל המשפחות שלנו בשדה התעופה. קיבלנו חולצות, ספרים ואלבומים כדי שלא נשכח אף אחד – ועלינו על המטוס לארה"ב.
לפני שנה בדיוק, נחתנו בסאניוייל (טוב, האמת – בסן פרנסיסקו, אבל היעד האמיתי היה Sunnyvale), כפיר היה עם חום מרגע שעלינו על הטיסה, יואב לא הבין מה קורה מסביב, אני הייתי בדיכאון ורק זאביק היה עם הפנים קדימה (וזאביק אומר: "זה בגלל שהושיבו אותי שורה לפניכם")
הגיע לקחת אותנו נהג, שהביא אותנו משדה התעופה לדירה בקומפלקס הזמני ששכרה עבורנו חברת ג'וניפר. קיבלנו מסוכנות הרילוקיישן את הרכב ששכרו עבורנו ונסענו לאכול המבורגר במקדונלדס'. בערב כבר הלכנו לעשות קניות ב- SAFEWAY, ונדהמנו שמוכרים פה 2 פלפלים ב-3 דולר (מאז כבר הכרנו את FELIPE ואנחנו קונים ירקות הרבה יותר בזול :-))
עברנו הרבה בשנה הזאת, הכנסנו את הילדים לגנים שהם מאוד אוהבים וממשיכים בהם גם השנה, מצאנו בית (שלא אהבנו בהתחלה, אח"כ הסתדרנו איתו, ועכשיו אנחנו כבר שוב לא מסמפטים אותו במיוחד….), טיילנו המון (אפילו לא הספקנו לכתוב על כל המקומות שהיינו בהם וכל הדברים שעשינו), פגשנו הרבה אנשים והרבה מהם הפכו להיות חברים שלנו (ולראייה, כמות המוזמנים לפיקניק של אלה בשבוע הבא….), אהה – כן, נולדה לנו תינוקת חדשה ומקסימה בשנה הזאת, אלה, והיא האזרחית האמריקאית הראשונה שלנו….
היו לנו המון ביקורים השנה:
קרן (אחותי), בועז, נדב, אופיר, יובל ועדי – באו לבקר מיד כשנכנסנו לבית הזה
סבא שמיל וסבתא עירית – באו לבקר בפסח וטיילו עם זאביק והילדים, ועם שאול ונורית שעשו גיחה מהביקור אצל אייל וקרן באטלנטה
רחלה (דודה שלי) באה לפני הלידה של אלה ונשארה 7 שבועות והייתה הגמד הטוב שלנו
אורנה (אחותי) עם רועי ונועם שבאו אלינו לחופשת הקיץ ולקחו אותנו איתם לכל פארקי השעשועים של דרום קליפורניה והחזיקו אותנו ב"היי" כל החודש שהם היו פה…
נחום (דוד שלי) והחברה שלו מרג'ורי שבאו לבקר אותנו מלאס ווגאס פעמיים
עדי (בת הדודה שלי, הבת של רחל ונחום) שבאה אחת לחודש לבקר מסן פרנסיסקו (וישנה אצלנו רק על הדשא בחצר כי היא "אוהבת לישון תחת כיפת השמיים"….)
כל הביקורים האלה, גורמים לנו להיות שמחים מצד אחד כי באים לבקר אותנו אנשים שאנחנו אוהבים והתגעגענו אליהם ועצובים מצד שני כי לא נראה את המבקרים האלה עוד הרבה זמן…
הקונפליקט הזה מודגש בעיקר בביקור הקרב ובא של ענבר (אחותי, והיא האחות האחרונה שלי לפוסט הזה….) אנחנו מאוד מחכים כבר שהיא תבוא (כדי שנוכל לקפל כביסה), אבל אנחנו גם עצובים, כי אחריו לא מתוכנן לנו אף ביקור…. (רמז, רמז לכל בני המשפחה האחרים והחברים שעוד לא באו לבקר…)
לפני שנה בדיוק היינו חדשים פה, והיו אנשים מקסימים וטובים שעזרו לנו להיקלט פה, כמו זיו בן דוד (שהפכה מסוכנת הרילוקיישן שלנו לחברה מאוד מאוד טובה), כמו מרב וחיליק (שהבן שלהם אימרי היה החבר הכי טוב של כפיר עד שהם חזרו במפתיע לישראל בסוף השנה שעברה והם אלה שהכירו לנו את המקום הכי חשוב בסאניוייל: COSTCO), כמו מאיר ורותם (ובעיקר הבת שלהם, עמית, שהיתה המחליפה המקומית ל"בת דוד" בשביל כפיר ויואב כשרק הגענו), כמו ציפי ומשה (שאירחו אותנו לראש השנה ובכל חג מאז), כמו ירון וליאת (שעוזרים לנו בכל מה שקשור למה שצריך לקנות, איפה, מתי, באיזה אופן וכו' וביחד עם משה וציפי הם המשפחה המורחבת שלנו כאן), כמו יניב ואפרת וגם הילה וברק (שהילדים שלהם בגנים של הילדים שלנו, אבל כבר מזמן הם לא רק PLAYDATE עבורנו) וכמובן אלי ותמר (שהידיעה שהם עושים איתנו את הרילוקיישן הפכה את המעבר למשהו בגדר האפשרי כשחשבתי שאין מצב בכלל).
לפני שנה היינו חדשים פה, אבל עכשיו – אנחנו כבר אלה שעוזרים לחדשים להיקלט כאן, נותנים עצות, עוזרים בהמלצות, מזמינים הביתה ומחלקים מניסיוננו הקצר למי שמבקש (כן, כן, אנחנו יודעים שאנחנו מדברים יותר מדי :-))
עברה שנה, הרבה התחדש אצלנו (בעיקר נסיכת הבית: אלה :-)). כפיר למד לדבר באנגלית והוא משחק באנגלית עם החברים וגם לבד, ומדהים אותנו כל פעם מחדש כשהוא עושה חישובים שגם ילדים בכיתה ב' עוד לא יודעים לעשות. יואב הפך מהתינוק שלנו לילד גדול עם כתפיים, רגליים וזרועות של מתעמל או של קווארטר-בק בפוטבול אמריקאי, עם קואורדינציה מטורפת. אני הפכתי לקניינית ראשית בכל סניפי טארגט, רוס, טויס אר אס, אולד נייבי וגאפ בסביבה, ורק זאביק ממשיך לעשות מה שהוא עושה תמיד: מראצ'ט את הציוד לגג של האוטו….
באמת הרבה דברים עברו עלינו בשנה החולפת, הרבה דברים השתנו לנו והתחלפו. לפעמים לטובה לפעמים לרעה. הרבה פעמים רצינו לחזור הביתה, הרבה פעמים שמחנו שאנחנו פה. הרבה עליות ומורדות היו לנו בשנה הזאת. אבל בסופו של דבר, למרות כל מה החששות שהיו לנו לפני שבאנו,
צדקו כל מי שאמרו שהבית שלנו נמצא בכל מקום שבו אנחנו נהיה ביחד. כנראה שבגלל זה תמיד אפשר לזהות עלינו שאנחנו מהמושב… כי בסיכומו של דבר, אנחנו נשארנו מי שאנחנו: זאביק, נעמה, כפיר, יואב ואלה (טוב היא חדשה) – משפחת נוימן (ארבל) מכפר מונאש….
וגם המון מזל טוב לענבר וצחי, שהם הראשונים שאנחנו "מפספסים" שני ימי הולדת שלהם.
יופי, הצלחת להעלות דמעות על הבוקר. לא חבל? רק תחילת השבוע… אבל יקירתי, הדמעות האלה הן לא רק של געגוע . הן גם של שמחה (כי נראה שטוב לכם- משפחה אמריקאית יפה שכמותכם), של קנאה (טוב, זה ברור למה. לא?) ושל אהבה גדולה!! מאחלת לכם שנה טובה עם הרבה חוויות חדשות, טיולים, שמחות והעיקר הבריאות נכון? נשיקות פה מכולנו בכפר מונאש (כמזכירת המושב אני מרשה לעצמי לשלוח לך ברכה מכל הכפר. זו זכותי). נשיקות לכולם!! קרן
אוי, געגועים רבים תוקפים אותי לערב טוב של בנות. התגעגעתי, מותק!!!! שמת היום 20 שקל בקופה??? עוד 9 חודשים טיול 40!!!
לכם לא מתוכנן ביקור? אבל לי אתם עדיין חייבים….כי לא הספקתי…
מה זאת אומרת "לכם לא מתוכנן ביקור?" – אנחנו באים בקיץ הבא לחודש וחצי. מתי את באה? עדיף השנה, כי בשנה הבאה כפיר כבר במסגרת מחייבת ולא נוכל לנסוע לטייל ככה באמצע השנה 🙂
אני ציטטתי את שכתבת שאחרי ענבר לא מתוכנן לכם אף ביקור…
אהה, לקח לי הרבה זמן להבין שאת חוששת שאנחנו לא רוצים ביקורים. נהפוך הוא. אנחנו רוצים הרבה ביקורים. אבל אחרי הביקור האחרון אנחנו לא בטוחים אם את רוצה לחזור אלינו :-)…. אנחנו מאוד רוצים שתבואי (גם הכביסה מבקשת יפה…..) אני אשלח לך את לוח החופשות של הילדים ותבחרי אם לבוא בדצמבר או בפסח – אפשר גם בשניהם … רק תבואי 🙂 🙂 🙂
אז אלו התוכניות שלנו לשבוע הבא, הולכות לחפש לכם בית אחר????????????
תודי שזה מנצח לקפל כביסות
בשבוע הבא נתוכנית היא להכין המון עוגות למכירה (מה שמזכיר לי להוציא מייל על זה …) אח"כ מנוחה, טיולים, אולי נעבור בית – נראה מה יביא הגורל …
איזה יופי, הגורל אמור לבוא לבקר? כי היית אמורה לתכנן לי תוכניות איתו. נכון ?
תוציאי מייל באמת .אם צריך מתכונים, עכשיו זה הזמן לומר .
וגם תשלחו לי כבר את הרשימה כי הזמן קצר והמלאכה מרובה .
אני כבר לא מקפלת כביסה יותר! עכשיו יש לי חלומות אחרים… 🙂
איזה חלומות?
דברים גדולים יותר.
עכשיו טטהלה פה ואתמול בניתי ארון מדפים. לחדר ארונות שלנו (הכל מקרשים 1על4, זה הקרש הלאומי עבור חסכנים שכמונו). ויש עוד תכניות.
בסוף הבית הזה יראה כמו בית ולא כמו ערימת בלגן.
טטהלה אצלכם? איזה כיף לכם!!! תשמרו טוב טוב על הרגליים שלה… ולגבי הבלאגן – מותק, אולי לא שמת לב אבל יש לך 4 ילדים – מסודר לא יהיה אצלך אף פעם 🙂
שנה מורכבת ומפעימה. רק מלקרוא התעייפתי 🙂
אני יודעת כמה אתם מתגעגעים וחסרה לכם שיגרת החיים בישראל אבל הצלחתם להביא את כל זה לפה. אתם ממשיכים במסורת של איסוף מלא חברים, הפקת מיני ארועים, בית פתוח וחם.
אז דיר באלק שאתם מתקפלים מפה בשנים הקרובות!
נראה אותך אומרת "אז דיר באלק שאתם מתקפלים מפה בשנים הקרובות!" ליד ענבר…
תמר, מאמי, חבל. באמת חבל.
ענבר מאמי ונעמונת,
אתן לא באמת חושבות שאני חוששת נכון?
דיר באלק לשתיכן. וענבר תמיד אפשר לפתוח פה קונדיטוריה טובה לקהל הישראלי, נקרא לו האחיות ארבל
קודם כל, כן. ואם לא, אז כדאי לך….
לגבי הקונדיטוריה לקהל הישראלי, לדעתי השוק באיזור שלכם הוא קטן, הייתי הולכת על שוק גדול יותר של קהל ישראלי, במקום כמו, נגיד, ישראל. מה דעתך על זה??????
בנות, בנות – לא צריך לריב, יש מספיק מכולנו לכווווולם…
דרך אגב, ענבר, הסיכוי להצליח בעסק של עוגות הרבה יותר גדול קל – לא תאמיני איזה עוגות מעאפנות יש פה…. באמת אפשר לפתוח פה עסק שיצליח, אפשר למצוא שם מקורי, אולי "בר מתוקים" או משהו כזה… 🙂
יקירים, גם אתם הפכתם את השהות שלנו פה להרבה יותר מהנה ומשפחתית. אוהבים, הקטנים
לקח לי זמן להבין שב"קטנים" התכוונת למשפחת קטן, לרגע חשבתי שהתכוונת שהשהות של נועם ומיקה (הקטנים) מהנה ומשפחתית ותהיתי למה השהות שלכם (הגדולים) לא הפכה מהנה ומשפחתית יותר בזכותנו…. אני אהבלה….
מרגש ומשמח שטוב לכם ועושים חיל יש לכם משפחה לתפארת ואמר מי שאמר אני במערב וליבי במזרח
זאת היתה צריכה להיות הכותרת של הפוסט הזה. אני אשמור לעצמי את הזכות לשנה הבאה – תודה!
ריגשת אותי. מה הייתי עושה מאז הלידה של איתי בלעדייך?
ואת יודעת שקראתי את הפוסט כשהייתי אצלך אז בכלל התרגשתי
בדרך כלל אני לא נוהגת להגיב על בלוגים בפרהסיה – יותר נכון – אף פעם לא – וזה לא רק בגלל שאני מפגרת טכנולוגית ואין לי מושג ירוק אם זה באמת יעלה לבלוג אחרי שאני אגמור לכתוב …
אבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבל : אחותי ! אינף איז אינף ! אחרי שנה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הגיע הזמן להכניס קצת צבע ושמחת חיים לבלוג : דבר ראשון – תחליפי את הרקע למשהו שלא נראה כמו גלויות של פולנים – מה זאת אומרת איך עושים את זה ?! תנסי קופי פייסט
דבר שני : לפני שאת מתחילה לכתוב תעמדי מול המראה תחייכי חיוך גדול ותגידי :" אולוויז לוק את דה ברייט סייד אוף לייף " ,ותזכירי לעצמך ש"כל בצל יכול לגרום לך לבכות אבל לא כל צנון יכול להצחיק ! "
דבר שלישי : שלא תביני חלילה מדברי שהכוונה היא שלא תחלקי את הבאסות- נהפוך הוא ! תחלקי הההההההכל ! רק תנסי לחפש בכל באסה משהו שאפשר לקחת בסבבה וקצת לצחוק על זה- מה זאת אומרת למה? אנא עארף?! העולם מצחיק אז צוחקים – ופשוט כשצוחקים על עצמנו ועל כל מה שאנחנו עוברים – זה מעודד או כמו שאמרו במערכון של כוורת :" תתעודד בננו – המצב יכול להיות יותר גרוע, אז הוא התעודד והמצב נהיה באמת יותר גרוע…"
דבר רביעי : אני יודעת שתחושי צורך עז לענות לי אבל את יודעת שעד שאני שוב אקרא יעבור זמן 🙂
אחותך ק.
ודווקא זה היה פוסט שמח …. כנראה שאני פולנייה יותר ממה שחשבתי … 🙂
שימי לב לשינוי בחזות הבלוג – אני לוקחת דברים לצ'ומת ליבי
מרגש לקרוא. לא להאמין שאתם רק שנה כאן. מקווה שבעוד שנה גם אני אוכל לארח כך לעזור ולהעביר מהידע שאצבור לחדשים…עידית
אני כבר קלטתי עליך שאת בחורה רצינית… אנחנו לא ידענו בכלל איזה מידע לבקש, ואת? ישר שאלת את כל השאלות שלקח לי 3-4 חודשים לשאול, רק מהמידע שביקשת מאיתנו אני יכולה לעשות פוסט למתיישבים החדשים בעמק הסיליקון (אולי באמת אני אעשה את זה, יקראו לפוסט הזה "ותודה לעידית על השאלות הטובות"… :P)