חודש וקצת מתישים במיוחד עברו על כוחותינו. מאז פורים הרגשנו כאילו אין רגע דל פה. מסיבות, חגיגות ימי הולדת, המון דברים חדשים שקרו, מעט שעות שינה והרבה הרבה עניינים בדרך.

עייפנו. עייפתי. הייתי צריכה קצת זמן שקט.

קצת לפני פורים היתה יום ההולדת של יואבי, שחגגנו בגן בבוקר. מסיבה נחמדה לילדים, שלא שמה את יואבי במרכז כל הזמן וגרמה לו להצטנף בתוך עצמו, אלא שמה אותו במרכז בדיוק במידה הנכונה שיהיה לו כיף אבל לא יותר מדי עמוס. מסיבה לא ארוכה מדי – בדיוק בדיוק מה שהילדים היו צריכים. עם עוגת רכבת ליום ההולדת (אין תמונה, לא יודעת לאן הן נעלמו….).

אחר הצהריים הזמנו חברים לבוא לחגוג איתנו את יום ההולדת של יואבי. היה לנו כיף ויואבי שמח מאוד. עשינו מסיכות לפורים והיו פה הרבה ילדים משתוללים. היתה עוגה בצורה של "דובי שלי" – וכל ילד קיבל לפחות עדש אחד על העוגה…..

בפורים הייתה מסיבה גדולה בגן של יואבי (ביחד עם הגן של ליאת). למסיבה היו שתי מטרות: לחגוג את פורים ולאסוף כספים לטובת גן בישראל שעומד להיסגר משיקולים כלכליים.
לטובת אירוע ההתרמה עשיתי המון עוגות: שמרים, בראוניז, שושנים עם קצף ביצים משני סוגים, עוגיות שוקולד מתפוצצות ואולי עוד משהו. כמעט הכל נגמר לשמחתי, ככה שהתרומה שלי לאירוע הייתה שווה את המאמץ.

אחר כך בא כל חודש מרץ שבו בכל סופשבוע (מלבד אחד) היה אירוע יום הולדת לילד אחד או שניים או שלושה מהגן של כפיר. כל אירוע כזה התחיל בהתרגשות גדולה בבית, ונגמר בזה שכפיר לא הסכים להתנתק מהרגל שלי עם הגיענו למקום האירוע (כן, כן, אני יודעת שהילד שלי רגיש, אבל בחייאת, זאת הרגל שלי – תשחרר!!!!)

בסופ השבוע היחיד שלא היתה בו אף מסיבת יום הולדת נסענו עם ציפי ומשה לסופ שבוע של סקי (שזאביק אמר שהוא יכתוב עליו פוסט, אבל זה זאביק…. מה שאפשר לדחות למחר – נדחה למחרתיים…). היה מאוד כיף בסופ השבוע הזה, אבל מנוחה לא היתה שם….

בין לבין היו המון מפגשים של PLAYDATE עם החברים של כפיר: לוטם, אפרת, עימרי, תומר, נועם, קרן – חלק הלכו יותר טוב וחלק פחות טוב (אם אנחנו הולכים לבית של מישהו אחר בדר"כ לוקח לכפיר שעתיים להפשיר ואז הוא לא רוצה ללכת הביתה, ואם באים אלינו יש משום מה הרבה עניין סביב מה הצעצוע הזה אמור להיות: "אמא, נועם אומר שהכבאי שלי הוא אסטרונאוט" – זה נהיה דרמה ולא משנה כמה אני אומרת שכל אחד יכול לבחור לעצמו מה הוא רוצה שהדמות תהיה…..).
פעם או פעמיים בשבוע יואבי ותו-תו חוזרים ביחד מהגן וממשיכים לשחק ביחד באחד הבתים עד שעת ארוחת הערב בערך.

היתה לנו גם ארוחת ההודו המפורסמת (סתכלו כמה פוסטים אחורה) ומפגש אצל רני ומעיין (שאמורים לחזור מישראל לדעתי היום או מחר). ועוד פעם או פעמיים עם אלי ותמר או עם אפרת ויניב. ועוד ערב מבוגרים אצל הילה וברק (כשכל הילדים רואים משהו באחת הטלוויזיות ונרדמים לאיטם בעוד המבוגרים מרשים לעצמם לשחק קלפים עד השעות הקטנות של הלילה).

ואז הגיעו ההכנות לפסח. בהתחלה הכנתי דוגמאות של קינוחים וחילקתי בין הרבה ממכרי בשאיפה לקבל הזמנות לפסח. אחר כך התחלתי לעשות קניות לפסח (זה לא כל כך פשוט, בכל מקום יש כמה דברים אבל לא את הכל וצריך לעבור בין כמה וכמה סופרים כדי לקבל מגוון וכמובן לשלוח את רחלה בישראל לקנות מה שחסר ולבקש מעירית ושמיל להביא את כל הדרישות האלה איתם).

ואז בשבוע שעבר היינו עסוקים בניקיונות לקראת החג בתחילת השבוע, ובהתרגשות לקראת בואם של עירית ושמיל (הידועים בכינוי "סבא וסבתא") ביום רביעי שעבר. הילדים היו באקסטזה וכפיר כל הזמן אמר "אני כבר לא יכול לחכות שהם יבואו…." ואפילו ויתר על הסדר שעשו בגן בלי שום ויכוחים, כדי לסוע להביא אותם משדה התעופה.

בשלושת הימים הראשונים של עירית ושמיל פה, הם קיבלו "מנת יתר" של הילדים, כי הילדים רצו להיות איתם מצד אחד (ולא ללכת לגן כמובן) ואני הייתי מגוייסת לטובת עזרה בהכנת ארוחת החג עם ציפי (כמו בראש השנה, גם בערב פסח היינו אצל ציפי ומשה, עם ירון וליאת – כמובן שהיה אוכל מעולה, שממשיכים לאכול שם עד לרגע זה, כי ציפי הכינה כמויות מטורפות של אוכל…..).

ואז הגיע ערב החג, סיפקתי את מרבית הקינוחים כמו שצריך (למעט 25 כוסיות של טריקולד שנשפכו לי באוטו בדרך למסירה שלהם – פדיחה נוראית שעה לפני היציאה לסדר….). היינו אצל משה וציפי, אנחנו עם עירית ושמיל, ירון וליאת עם הילדים ועם ההורים של ליאת, ומשה, ציפי וקרן. היה אוכל מעולה וחברה מצויינת. התחלנו לקרוא בהגדה רק בסביבות 21:00 וסיימנו את הסדר באחת בלילה. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.

למחרת בשבת, זאביק, הילדים וסבא-סבתא נסעו לסן פרינסיסקו ואני נשארתי לארגן קצת ואז נסעתי לאסוף את שאול ונורית משדה התעופה (נורית היא בת דודה של עירית והם קבעו לטייל שבועיים ביחד). המשכנו לסן פרנסיסקו וטיילנו שם עד אחר הצהריים. חזרנו הביתה ומיד הכנו ארוחת ערב, שאחריה זאביק ואני הלכנו לקנות מתנות לילדים מסבא-סבתא ולאפיקומן שכפיר גילה ("תחפש על הספה, לא שם, שם, תוריד את הכרית הקטנה, עכשיו את הגדולה, תחפש בפנים, שם, שם, שם….."). ואז בישלתי וארגנתי את האוכל לטיול ליוסמיטי למחרת בבוקר, ואז קיפלנו כביסה עד אחת בלילה ואז הכנתי את התיקים והציוד לילדים והלכנו לישון ב"מיטת מלוחים" בחדר הילדים.

בראשון בבוקר (שלשום) סיימנו להכין אוכל (שניצלים ואורז), סיימנו לארוז (ירקות בסל אחד, פירות בסל שני, יבשים בסל שלישי, כלים חד"פ בסל רביעי, כלי בישול בסל חמישי, ארגז עם דברים בקירור שזאביק קנה שקיות קרח ושם בפנים, תיק בגדים לילדים, תיק בגדים לזאביק, תיק עם ציוד קור לילדים, שני מזרונים ורודים גדולים, תיק לפטופ, תיק מצלמות, עגלה ליואב – וכל זה בלי התיקים של עירית, שמיל, שאול ונורית….) – ושלחתי אותם לדרכם.

קפצתי לציפי ומשה להחזיר להם את העגלה שלהם ולקחת מהם את הכיסא הנוסף של יואב. נשארתי לתה. אחר כך אכלתי גם צהריים איתם. הגעתי הביתה בשתיים וחצי ונשכבתי על הספה עם ספר שלקחתי מציפי. אחרי חמש דקות נרדמתי לשלוש שעות.

ומאז זה מה שעשיתי. ישנתי, קראתי, אכלתי, ישנתי, קראתי, נחתי. נחתי. נחתי.נחתי.

כמה שהייתי צריכה את זה. שקט. לבד. לשלושה ימים. יום אחד להירגע ולשטוף הכל החוצה ממני, יום אחד להנות מהרוגע, ויום אחד להתגעגע. שקט.

תודה בעלי, שנתת לי כמה ימים לאסוף את עצמי מחדש ולנשום עמוק כדי להתחיל מחדש את הריצה….