אתמול, באופן ספונטני הלכנו ל- Playdate אצל נועם ומיקה. נועם (מהגן של כפיר) קטן מכפיר בחצי שנה, ומיקה גדולה מיואב ביומיים (אבל קטנה ממנו בראש, ומכשפה יותר משלושת הבנים ביחד – ואני אומרת את זה בתור "מכשפה של כבוד" בעצמי :-)).

בקיצור, אומנם לא ירד אתמול גשם, אבל בחוץ היתה רוח קרירה עד קרה במיוחד ולכן הילדים שיחקו בתוך הבית. לקראת השעה שש בערב, התחילו הרוחות המרוקאיות החמות מנשבות בתוך הבית והילדים עשו סימנים של מתחילים לריב. אפרת (אמא של נועם ומיקה, כבר דיברנו עליה פה) אמרה שחבל נורא שקר בחוץ, ולאחר התייעצות מהירה ובחינה מחודשת של מצב הקור בחוץ, החלטנו שאפשר לֶשַלֶח את הילדים החוצה (עם סווטשרטים כמובן, אנחנו לא עד כדי כך לא אחראיות…).

בשלב מסויים גם זאביק הגיע, והוא שוּלַח החוצה להשגיח על הילדים (או כמו שאפרת אומרת "עשיתי לך העברת משמרת על הילדים…"). תוך מספר שניות זאביק גילה ליואב את הקורקינט של נועם.
לא קורקינט של קטנים עם 3 גלגלים, אלא של גדולים "כמו של רועיקו ונונו" – עם גלגל אחד מקדימה, וגלגל אחד מאחורה. כל מה שהיה צריך לעשות זה להנמיך את הכידון לגובה שיואב מסוגל להחזיק.

ואז, אחרי 5 דקות בערך, זאביק צילם את הסרט הזה:

Download Video

שמתם להרמת הרגל ולנסיעה הרצופה לכמה שניות???

ואחרי עוד כמה דקות זאביק צילם את זה:

Download Video

דרך אגב, אין מה להגיד, הילד מכיר את היכולות שלו וגם של הסובבים אותו: "אתם לא יכולים את זה, רק אני יכול את זה…"? – זה לגמרי נכון, אף אחד מהילדים (והמבוגרים) לא יכול לעשות את זה, חוץ ממנו….

נו, אז מכיוון שאנחנו פולנים ובעיקר פולניות, כבר רשמנו אותו לכל המקצועות באתלטיקה קלה באולימפיאדת משהו ב- 2020…