כמה דברים תכננתי לקנות לפני הנסיעה הזאת. כמה דברים קניתי,. כמה דברים לא קניתי…..

מאמצע הטיול בסופ השבוע הייתי חולה. רק אתמול התאוששתי. זאביק והילדים תיחזקו את עצמם בצורה מדהימה. ועל הדרך גם אותי (אולי יותר נכון אותי תיחזקו בצורה מדהימה ועל הדרך גם את שאר הדברים בבית. הייתי חולה בצורה "גברית" במיוחד – "שמאטה" עד הסוף….)

אז אתמול התאוששתי, סידרתי את הבית, ניקיתי, קיפלתי כביסות, החזרתי למקום, שיחקתי עם הילדים, התפנקתי עם יואב בזמן שכפיר ותומר שיקחו מאוד יפה אחר הצהריים. הכנתי את כל הצ'קים לתשלומים שלא נהיה, טיפלתי בכל מיני אדמיניסטרציות, עשיתי קניות בטרגט בערב בזמן שזאביק הרדים את הילדים.
בערב הוצאתי את כל הבגדים שלי ושל הילדים על השולחן ווידאתי שיש לנו מספיק. לא ממש. עוד קניות הבוקר. המון קניות. המון המון המון קניות. רק ב- CARTER הוצאתי 75$ (וזה אחרי שכבר ממש ממש סוף העונה עכשיו, וגם קיבלתי עוד 20% הנחה בגלל שקניתי מעל 40$ – נראה לי שקניתי שם אולי 25 פריטים), ואני כבר לא מדברת על GAP, OLD NAVY, TYHE CHILDREN PLACE ועוד ועוד ועוד… או כמו שאומרים הגששים (נדמה לי ) "עכשיו יש בישראל הכל…." – ברור, כי קניתי הכל בארצות הברית :-).

הילדים מאוד מתרגשים וגם אנחנו. אבל נראה לי שבצד השני של האוקיינוס יש התרגשות גדולה עוד יותר. האחיינים שלי כבר סופרים את הדקות מתחילת השבוע בערך – תגידו, מה תעשו כשהפעם הבאה שנבוא לבקר היא רק בעוד שנה וחצי, אהה????

זאביק העתיק כל מיני דברים למחשב שלו בשביל שהילדים יוכלו לראות אם הם יהיו משועממים. אני דאגתי להביא עוד מחשב מאפרת ויניב (הנשמות הטהורות) שיהיה לי בדרך חזרה כשאני לבדי עם הילדים (זאביק חוזר שבוע לפנינו, טעות שלי. מטעויות לומדים. בפעם הבאה זה יהיה הפוך. אנחנו נטוס לבד ונחזור איתו).

כפיר מאוד מוטרד, מה יהיה אם הוא לא יקבל מתנות מאף אחד כשנהיה בישראל. יואב מדבר בלי הפסקה. לא נראה לי שהוא מבין – יותר נכון, נראה לי שהוא לא מבין…..כפיר כבר מאוד רוצה לראות את הבני דודים ואת החברים מ"גן דנה". יואב רוצה לעשות בלאגן – וכל מי שחושב שאני צוחקת, שידבר איתי אחרי שנחזור ויאכל את הכובע…

יאללה, יאללה, שיהיה כבר שבת בארבע וחצי אחר הצהריים, הריח של הטשולנט שכפיר הזמין לפני המון זמן  כבר מתבשל לי בתוך האף. והחיבוקים לאחיינים שלי (נו טוב וגם לכל השאר) מעקצצים לי בידייים. יאלללללללללה!!!!

אז מה אנחנו צריכים עוד? רק שאלי יבוא בבוקר לקחת אותנו לשדה. ויאללה. לדרך. הביתה.

שני תיקים גדולים, מזוודה אחת שלנו – די מלאים, אבל לא מפוצצים ולא מגיעים למשקל המקסימלי.

טרולי אחד עם דברי יצירה, טרולי אחר עם בגדים להחלפה, תיק תינוק עם אוכל, תיק לפטופ, תיק מצלמות.

אבא אחד, אמא אחת, ילד אחד גדול וילד אחד קטן ונוסע סמוי אחד.

מה עוד שכחתי להגיד? אהה, יאללה, רעות – תתחילי לעבוד…