כשהיה לנו רק אוטו שכור אחד (בחודש הראשון פה) היינו מבלים המון זמן בנסיעות ממקום למקום. בבוקר לעבודה של זאביק, משם לגן של יואב ורק אז לגן של כפיר. בצהריים הייתי לוקחת את פפיר מהגן, אחר כך את יואב ובערב את זאביק. יצא שבכל יום כפיר היה באוטו מעל שעתיים שאותם ניצלנו לסיפורי חרגול התרנגול ("אמא, סיפור מהלב!!!"), למשחקים ולתחילת תרגול בשפה האנגלית.
ככה יצא שלמדנו את כל הצבעים, פירות, ירקות וכמובן את המספרים.
היום אנחנו נוסעים פחות, גם כי זאביק קנה לנו מכוניות (2!!!) וגם כי אנחנו עושים שיתוף בהסעות עם ילדים אחרים. אבל כמעט בכל נסיעה כפיר שואל "מתי כבר נגיע?", וכשהוא מקבל תשובה (נגיד "בעוד 10 דקות") הוא אומר "אז תִסְפֶּרִי לי עד 10 דקות"… "נראה לך באמת??? תספור לבד…". אז הוא סופר, או שאנחנו סופרים ביחד:
עד עשר,
עשרים,
שלושים והלאה
או עד TEN
TWENTY
TWENTY-TEN שזה בעצם THIRTY והלאה:
השבוע זאביק מחזיק את יואב ואומר לו "יואבי, תראה לאמא איך אתה סופר" – מצחיק מאוד באמת…. ואללה – סופר:
מי גאון של אמא?
גאון של סבתא
אכן!!! 🙂
קודם כל , זה מופלא איך שכפיר סופר. וזה שהוא מצליח לעשות את זה וגם לקפוץ תוך כדי מוכיח שהוא גאון . ואני מודיעה לך שאני דורשת שתתקני מיד את הכותרת של הפוסט הזה כי יואב הוא לא תוכי , זה שהוא סופג ומשתמש בזה , אומר עליו דברים מופלאים. הוא ילד גאון גם!.אז תתנצלי מיד .גם בפני יואב.
100ממים הילדים האלו.
וחוץ מזה, שלא תחשבי שלא שמתי לב שלא כתבת כבר המון המון המון המון המון המון זמן.
זה שהוא סופג כמו ספוג יבש שלא ראה מים מאה שנה – לא אומר שהוא לא תוכי. וזה שהוא תוכי לא אומר שהוא לא מהמם….
קיוויתי שלא תשימי לב… התבדיתי…. אל דאגה יבואו עוד מספר כאלה בימים הקרובים