שני פוסטים ביום אחד, ושניהם באמת נכתבו היום!!!!

סוכות הוא חג האושפיזין, נהוג ומקובל מאוד להזמין אורחים לסוכה, ואצלנו בכפר מונש בדרך כלל היו אורחים כל יום בשבוע החג. כאן היה לנו ערב אחד שבו הזמנו את עדי (בת דודה) נחום (דוד) ומרג'ורי (החברה של הדוד). אבל מלבד זה לא היו לנו אורחים. אז החלטנו להזמין את השכנים – את כל יושבי ארבעת הבתים הראשונים ברחוב (שרון – אל דאגה, אנחנו לא מתחברים ולא נהיים חברים של אף אחד פה – רק שכונת "הקורא" בכפר מונש נחשבת ממש עבורנו :-))

החלטנו על ערב פיצה – קודם כל כי זה טעים, דבר שני כי זאת הפעלה מצויינת בכמה שלבים לילדים ודבר שלישי גיליתי בקוסקו גבינת מוצרלה כשרה מגוררת בכמויות גדולות ובזול… משתלם….

אז הדבר הראשון שעשיתי היום היה ליישר קצת את הבית (באמת רק קצת, יש כל כך הרבה מה ליישר פה עדיין, זה לא מתקדם לשום מקום… :-(). כשהבאתי את כפיר ויואב, אכלנו לנו קצת אטריות ברוטב קציצות בשר אדומות ואז התארגנו להכנת הבצק.
בזמן שהתארגנתי, הגיעה תמר השכנה להגיע שהם יגיעו בשני גלים כי היא לוקחת את הבת הגדולה שלה (עדי) לחוג. תוך כדי השיחה שלנו, שמתי שמרים יבשים שקניתי השבוע בסופר שכתוב עליהם "תופחים מהר", בתוך כוס עם מים פושרים וקצת סוכר. עוד אנחנו מדברות והשמרים תססו אל מעבר לשפת הכוס, וזה לא שדיברנו חצי שעה – אולי 3 דקות. בחיים לא ראיתי דבר כזה.

מהר קראתי לכפיר ויואב. כל אחד מהם שקל קמח, מדד שמן זית, פיזר מלח ושפך את כוס השמרים והמים לתוך הקערה שלו. הם עירבבו, ולשו, טעמו כל אחד מהמרכיבים לבדו ואת כולם ביחד והיו חמודים כתמיד בזמן הכנת הבצקים. אחר כך כיסינו כל בצק במגבת לחה והם פרשו למשחק.

התבוננתי סביבי וראיתי את הבננות שעומדות להתחיל את התליך ההרקבה שלהן. יש אנשים שאוהבים בננות (זאביק), יש אנשים שאוהבים בננות, אבל בשלב שבו הן מתחילות להבשיל ולהוציא ריחות ארומטיים, בא להם למות (נניח – אני….) נזכרתי שקראתי בבלוג של נעמה על מאפין בננות משובחים במיוחד וקלים להכנה. חיפשתי את המתכון (לא מופיע באינדקס….) ואכן "קלי קלותה". הזמנתי את כפיר ויואב להצטרף להכנת ה"עיגה" (עיין מילון מונחי יואב). כפיר היה עסוק במשחקיו אבל יואב בא בשמחה. הוא שקל ועירבב אבל הכי הוא נהנה ממעיכת הבננות במועך הפירה, חמווווד!!!

אני מאוד אוהבת לבשל עם הילדים, זה  התחיל עוד בימים שרועי ונועם ונדב היו קטנים ועבר דרך אופיר, יובל ועדי והיום נורא כיף לי לבשל עם כפיר ויואב. בימים רגילים לא אוכלים אצלנו דברים מתוקים כמו שוקולדים, עוגות וסוכריות. אבל כשאנחנו מכינים עוגות, אני מרשה הכל, כולל לטעום הכל וכולל להוסיף שוקולד צ'יפס לכל עוגה שהיא. גם למאפינס בננות הוספנו שוקולד צ'יפס (וכמובן שהילדים "טעמו" מהשוקולד)  – יצא סוף!!!

כשאני עובדת במטבח פה, אני חוטפת עצבים מגודל המטבח אבל גם מהעובדה שבטיפשותי, השארתי המון דברים וחילקתי המון דברים של המטבח בישראל, כמו למשל קערת הנירוסטה הענקית שקניתי לפני 12-11 שנים בשוק ביפו עם יובל של נעמה ב- 20 ש"ח, שאיתה הייתי מכינה בקלות כמות של 4 מסות בצק של פיצה או כמו 4 תבניות סיליקון של 12 מאפינס כל אחת שחילקתי בין האחייניות שלי (כן, אני יודעת שהן יעשו בזה שימוש טוב, אבל גם אני יכולתי לעשות בזה שימוש טוב היום!!!) – אין ברירה, אני איאלץ ללכת לעשות קניות של כלי מטבח…. קשה, קשה…..

בסביבות חמש וחצי, רבע לשש באו השכנים והילדים. כל אחד קיבל עיגול בצק והכין לעצמו את הפיצה שהוא רצה. שלא במפתיע רוב הילדים עשו פיצה עם כמויות שונות של זיתים ירוקים ותירס. במפתיע חלק מהילדים עשו פיצה עם תוספת אננס טרי (ליאור הביא לקינוח) וחלק עשו גם עם זיתים שחורים. המבוגרים עשו פיצות גדולות משותפות עם המון דברים עליהם והכל נכנס לתנור.

באיזה שהוא שלב בזמן ההמתנה, הסתכלתי על חדבר המשחקים שלנו, וראיתי שנכנסו בו 10 ילדים בלי בעיה. מדי פעם הם שיחקו ביחד, מדי פעם לחוד, היה בלאגן רציני, אבל בסך הכל היה להם כיף – מה שאומר שהחדר הוא בגודל סבבה לילדים…..

כשהפיצות היו מוכנות, הילדים ניגשו לאכול, ובמקביל הפיצות של הגדולים נכנסו לתנור. שמנו על השולחן גם ביצים קשות וירקות, כדי להוסיף חלבונים, ו-ויטמנים לחלב שבגבינה ולפחמימות שבבצק….. ממש ארוחת בריאות.
אחרי שגם המבוגרים אכלו כמות נאה ביותר של פיצות, אכלנו קינוחים (מאפינס, אננס ותותים) עשינו סדר בבלאגן והשאלנו ספרים לילדים של ליאור ותמר. רוני, שהיא בערך בגילו של כפיר, לקחה את "מיץ פטל" ואת "מי נתן לי נשיקה" ואז כפיר נזכר שבדיוק את הספר הזה הוא רוצה שיקריאו לו היום…. מאחר ואני מכירה את הספר בעל פה התחלתי להקריא לו, אבל הוא עצר אותי בבכי ואמר "אמא, מרוב שלא הקראנו את זה הרבה זמן אני כבר לא זוכר את התמונות  של המילים שאת אומרת…" – מה יכולתי לעשות? ברור שביקשתי מרוני את הספר בחזרה להיום (אל דאגה מחר ניתן לה שוב – אני אמא רכיכה, אין מה לעשות…..)

כשהכנו את הבצק היום, דיברנו על התבניות שבהן נכין את הפיצות הערב (קניתי תבניות חד פעמיות ענקיות בקוסקו). ואז כפיר אמר: "אמא, אם היו לנו תבניות קטנות, אז היינו צריכים המון וזה היה עולה לנו המון שקל!" – כלכלן זעירא בגיל 4, נשיא הבנק העולמי בגיל 40….

בצק פיצה (מהספר לחם טרי – מספיק ל- 3 עד 4 מבוגרים, תלוי במידת הרעב)
350 גרם קמח
10 גרם שמרים יבשים (אני שמה בדרך כלל 15 גרם – יוצא יותר טוב)
מעט מלח
75 מ"ל שמן זית
כוס מים

1. ממיסים את השמרים ברבע כוס מים.
2. מערבבים את הקמח, המלח, השמן ויתרת המים בקערה.
3. מוסיים את השמים ומערבבים היטב.
4. מעבירים את הבצק למשטח מקומח ולשים 10 דקטצ עד לקבלת בצק חלק וגמיש.
5. מעבירים את הבצק לקערה משומנת  והופכים כדי שישומן היטב מכל הצדדים.
6. מכסים ומניחים לתפוח עד שמכפיל את הנפח (בערך שעה).
7. לשים קצת ומכסים שוב (בערך 45 דקות)..
8. מחממים את התנור ל- 220 מעלות (425 פרנהייט).
9. מכינים פיצות אופים בערך 20 -2 5 דקות עד שהם מוכנות.

יום גלעד שליט שמח לכולם!!!!