אתמול דיברתי עם עדי סולומון (האמת צ'וטטנו בסקייפ). אנחנו מכירים כבר הרבה שנים (עדי היה ה"חונך" שלי בריטליקס) ולכן לא נעלבתי בכלל כשהוא אמר שאני כנראה מאוד משועממת כאן, כי אני כותבת המון בבלוג (האמת מאוד נעלבתי – אני פולנייה, כבר דיברנו על זה כאן, איך אפשר לא להיעלב כשמישהו אומר משהו שהוא בהכרח לא ממש חיובי עלי?).
אז אחרי שגמרתי "לא להיעלב" חשבתי ונזכרתי ש:
א. אני לא באמת כותבת המון, זה רק נראה ככה בגלל מבנה הבלוג.
ב. לא צריך להיעלב מעדי סולומון, הוא איש מקסים ונחמד (לרוב האנשים) עם זוית ראייה קצת אחרת על העולם (הכל מאהבה).
ג. התחלתי לכתוב את הבלוג הזה כדי שמי שרוצה להיות מעורב בחיים שלנו כאן – יוכל לעשות את זה בקלות.
ד. יש המון המון תגובות נורא חיוביות לבלוג – אז זה בסדר אם יש אחת קצת פחות חיובית :D: D: D
ואחרי שחשבתי היטב על נקודות ג' ו-ד' שלמעלה, החלטתי להעלות את הסרט הבא שמכסה טפח ומראה טפחיים ממני, אבל בעיקר נותן הצצה לילדים בשבת בבוקר (שימו לב להקרבה – בחיים לא היה מצב שהייתי מראה למישהו סרט כזה אם היינו בישראל):
דרך אגב – אני עם בוקסרס (למי שזה באמת מטריד אותו)
אני בעד כמה שיותר עדכונים.
אם כרגע את מוצאת זמן – מה טוב. אם אחר כך לא תמצאי – לא תהיה ברירה, תצטרכי לקצץ בשעות שינה 🙂
נהדר ממתינים לעוד
לטובת כלל המעריצים, אל תפסיקי לכתוב .