מפתיע, אנחנו כבר 3 שבועות וקצת כאן.

בשבוע הבא ערב ראש השנה – נהיה כאן בדיוק 4 שבועות

זה מרגיש כאילו נסענו רק אתמול.

היום הלכנו ברגל לירקן שנמצא כמה דקות הליכה מכאן, מישהו פרסי או ערבי מאיזו שהיא מדינה (נברר בפעם הבאה). הוא מחזיק סחורה מכל מיני מקומות בעולם והרבה אסייתים מגיעים אליו.
ראיתי את החנות שלו כבר ביום הראשון כשהגענו לקומפלקס הזה ואחרי כמה ימים באתי לראות מה הוא מחזיק. יש דברים טובים ויש דברים פחות אבל בסך הכל מחירים סבבה ומלאי מאוד מגוון (והכי חשוב – הוא מחזיק מלפפונים פרסיים שזה מלפפונים רגילים ולא הגועל נפש הזה שהאמריקאים אוכלים).
הירקן הזה מחזיק גם כל מיני דברים מישראל כמו זיתים ירוקים או שחורים (מגולענים, כמו שיואבי אוהב ויותר זולים מאשר ב- SAFE WAY) מלפפונים במלח או בחומץ (רק זאביק אוכל את זה) ויש לו גם תאים כאלה שבתוכם יש  תבלינים, או קטניות יבשות או פלפלים חריפים מיובשים מכל מיני סוגים וגםסוכריות מכל מיני סוגים (הכי כיף זה שיש שם סוכריות דרז'ה – שזה שקדים מכוסים בשכבת סוכר צבעוני – אני יודעת שזאת סטייה אבל אני ממש מתה על זה, עוד לא קניתי אף פעם, כרגע אני עדיין בשלב של ההתמכרות הקבועה שלי ל- M&M בוטנים).
בכל פעם שכפיר רואה את התאים של הסוכריות הוא נעצר ונעמד מול זה (או יושב בעגלה) ובוהה בזה: "אמא, אני לא נוגע רק מסתכל" (להתעלף מהילד שלי… באמת) וכל פעם מחדש הוא אומר לי "אמא, מתי כבר תרשי לי סוכריות M&M? " (סוכריות M&M רגילות) "כשתהיה גדול" "מה? כשאני אהיה גדול כמו רועיקי?" "כן, כשתהיה גדול כמו רועיקי כנראה לא תשאל אותי כבר אם מותר ותאכל".
אז היום הוא שאל שוב "אמא, מתי כבר תרשי לי סוכריות M&M? כשאני אהיה גדול כמו רועיקי? כשנחזור הביתה?" "מה זאת אומרת כשנחזור הביתה?" "לישראל, אני כבר אהיה גדול כמו רועיקי כשנחזור" – אני ממש מקווה שעוד לא תהיה גדול כמו רועיקי כשנחזור לישראל…..

אז כדי לשכנע אותי שכבר מותר לו, כפיר מנסה לשחד אותי בדברי כחש. למשל, הוא רוצה שנחגוג לו יום הולדת (עשינו הדבקות וציורים השבוע על דפים בצורה של עוגה, בלונים, כובעי יום הולדת), אבל לא יום הולדת של גיל 4, אלא יום הולדת שהוא  "יהיה בגיל של רועיקי"….

הלהיט של השבוע האחרון הוא רימונים, מאז שזאביק איתר לנו רימונים אצל הירקן – אנחנו אוכלים די הרבה (בכלל פירות וירקות נאכלים אצלנו בקצב מסחרר ), אז הנה כמה תמונות לקהל הדורש: